"הכל מושלם עכשיו"

[ינוקא1]

ההתבוננות בשינויים היא מתמדת.

כנ"ל השינוי עצמו מתמיד.

ממילא גם ההתבוננות בשינוי היא קבועה ולא משתנה.

בהוויה , המשתנה והקבוע אינם נפרדים זה מזה.

הסתירה לכאורה בשאלתך נובעת מזה שאתה מקיש מהעולם הדואלי אל האחדות.

 

[דניאל גליקר]

זו בדיוק הדעה

(השגוייה) של האקזסטנציאליסטים.
ש ה כ ל תמיד משתנה.
אם מתבוננים בשינוי אחד, ואחר כך בשינוי אחר, ועוד אחד, ההתבוננות משתנה.
לכן היא איננה קבועה, אינה מתמדת.

בהוויה אין משתנה.
יש רק המוחלט.

אני לא מקיש דבר מדבר אחר.
אצל האדם שחי באחדות, בראהמי צ'טאנה, הדואלי עדיין מתקיים.
הוא ה ר ב ה פחות דומיננטי.
אתה רואה שזה עץ וזה לא סוס.
אבל האחדות היא הדבר שגובר על הכל.

 

[ינוקא1]

באחדות אין הבדלה בין

השינוי לבין המוחלט.

אם אתה חושב שבאחדות יש "רק" מוחלט , אתה עדיין בדואליות.

 

[דניאל גליקר]

האמת. בלבת אותי

מצד אחד אתה כותב "באחדות אין הבדלה בין השינוי לבין המוחלט".
ומצד שני אתה כותב שהבנה שקיים "רק" מוחלט זו דואליות.

האם לפי ההבנה שלך אדם בתודעת אחדות, לא מבדיל בין הכלב שלו לבן בנו?
שאין הבדלה בין הדברים השונים?

 

[ינוקא1]

ההבדלה נובעת מכך

שבעולמינו הדואלי יש הבדל בין הכלב לבין בנו.

אדם בתודעת אחדות מכיר בעולם הדואלי , ויודע להבדיל בין הכלב לבין בנו , אך מצד שני הוא יודע כי לעומת ההוויה עצמה , אין הבדל בין הכלב לבין בנו.
כל ההבדלים נעלמים שם.

 

[דניאל גליקר]

המשכת לבלבל

עם ההתחלה אני מסכים.
אבל, בתכל'ס - יש הבדל או אין הבדל בין הילד והכלב?
יש התנסות בהוויה או אין?

כי: רמז קטן לשאלה הבאה.
אם לא ניתן להתנסות בהוויה, איך יודעים שהיא קיימת?

 

[ינוקא1]

1. אם מעולם לא הגעת אל השמש

איך אתה יודע שהיא קיימת ?

כי דרך חלונות הבית שלך נכנס מעט מהאור של השמש.
כך אתה יודע שהשמש קיימת.

אותו דבר , כאשר התודעה פתוחה ולא אטומה , נכנס דרך חלונות תודעתך מעט מהאור של ההוויה.

כך אתה יודע שההוויה קיימת.

אך מעבר למה שחלונות תודעתך יכולים לקלוט , אין לך יכולת לקלוט יותר.


2. האם יש או אין הבדל בין האדם לבין הכלב - הכל יחסי.
כשאתה באינסוף , אין הבדל.
הכל מתבטל לעומתו , גם האדם וגם הכלב.

אך כאשר אתה עומד בנקודות יחוס אחרות , סופיות , אתה תראה הבדל.

ואם אתה יכול להימצא גם באינסוף וגם בסוף , אתה תראה שמצד אחד יש הבדל , ומצד שני אין הבדל.
פשוט.

 

[דניאל גליקר]

אני לא מדבר

על "להגיע".
אני מדבר על להתנסות.
אם יש כוכב שאליו לא מגיע אור של שמש כלשהי, האם האנשים בו יודעים שקיימת שמש?

זה ההבדל (הקטן) בין "להגיע" (להאמין ב..., לחשוב על, לשמוע מ..., לחשוב.....) לבין להתנסות.

כשאתה באינסוף מה שדומיננטי הוא האינסוף.
זה לא מבטל את קיומו של מה שאיננו אינסוף (שהוא שולי ביותר).

 

[neophile]

אין דבר כזה להמצא באינסוף

או להיות האינסוף .

אם יש חווה אז יש גם את מה שנחווה וישנה החוויה עצמה , זה השילוש הקדוש ...

אם משהו חווה את האינסוף אז הוא לא האנסוף מה גם שברור כמו שינוקא אמר שזאת חוויה יחסית , בהתאם ליכולת החווה .

כמובן שכל הדיון הזה שייך לתחום הספקולציה התיאולוגית אבל זה המייטב שהמוח האנושי הצליח לנסח...
צריך ענווה ולא להתיימר שאתה חווה את האינסוף , בטח שלא להשתמש בזה בתור סיסמה שיווקית כי זאת הזנייה .

 

[דניאל גליקר]

זכותך לחשוב ככה

מסכים לגבי השילוש הקדוש.
בסופו של דבר גם החווה (רישי) גם הנחווה (דוואטה) וגם תהליך החוויה (צ'אנדאס) הם אינסוף.
כשלושת אלה מתמזגים לאחדת זוהי סאמהיטה.

זה לא שאני לוקח את החוויה הזו רק לעצמי.
חווים אותה מיליונים ברחבי העולם ויותר מ-55,000 בארץ שלמדו את המדיטציה הטרנסנדנטלית ומתרגלים אותה.

 

[בן טל-שחר]

נכון מאד... אך אתה גם האינסוף, נכון?

"אתה" - לא רק הפונקציה שאני מדבר איתה עכשיו ושהולכת תכף בעזרת השם להגיב לי על ההודעה הזאת, אלא כל הווייתך... מה לוטש מבטו מבעד לעיניך עכשיו, מבעד לסבך האישיות?

מה נמצא בלב-לבה של הוויה זו שלכאורה קוראת הודעה זו ב"תפוז"?
מהיכן היא בכלל הופיעה, ההוויה הזאת?
מתוך מה?
ומה באמת יש בה, במלואה?

 

[בן טל-שחר]

תזכורת

לא שאלתי אודות זו שתשיב לי.
לא שאלתי אודות זו ש"ניגשת למדוט" או "לעבוד".
בטח לא על זו שסבורה שהיא ניגשת למדוט או לעבוד.

לא שאלתי אודות זו שקוראת מלים אלה וחושבת מה להשיב לי.

 

[neophile]

התבוננות בייקום

מגלה כמה אנחנו קטנים , זעירים .והאינסוף יתברך .

אני מאמין בקיומו אבל אני לא אינסוף .ומה שלוטש מבט אם אתה שואל, היא מהותי .

אני מאמין באינסוף יתברך בכל מהותי .

 

[lightflake]

חזרת בתשובה ?

אם אתה מאמין באינסוף יתברך אז לא היית אומר שאתה לא האינסוף יתברך כי אז אתה מחלל את שמו שהרי הוא אחד ואין שני לאחדותו, אז מי זה זה שלא הוא ? מי זה היהיר שמוציא את עצמו מהאינסוף ?
אין מלבדו
כלומר, מה שרואה דרך עיניך, תרצה או לא, זה אותו אינסוף
גרררר

 

[neophile]

יש זמן לפילוסופיה וזמן לאמונה

השכל יכול לומר האינסוף ניתן לתיאור רק בשלילה - אין לו גודל , אין לו צורה , אין לו זמן , אין לו סוף .

ולאן החשיבה הזאת מובילה אותך ? להרגשה

לחשוב על זה שאתה אינסוף מפספס את הפואנטה של להרגיש את המהות שהמלים האלו מעוררות ולכן בתור עקרון אני לא חושב על זה ...בכוונה ,

 

[lightflake]

אה אוקיי

בוא נאמר שגם "אני זעיר לעומת האינסוף" זו הרגשה וגם אמונה בה
אבל אתה רק זה שמרגיש את זה, זה לא אתה

 

[neophile]

אולי אנחנו רק עובדים על עצמנו

על ידי השימוש במלים "אינסוף" וברגשות שזה מעורר בנו ... האם זה הדבר עצמו או רק התרשמות סובייקטיבית ?

גם אם נניח שהידע הזה בא ממקור גבוה , ממי שראה את הדברים עצמם - עדיין כשאנחנו מעבדים אותו וחווים משהו , זאת חוויה סובייקטיבית .

אתה לא מסוגל להיות כנה עם עצמך ?

 

[lightflake]

האם יש הבדל בין "הדבר עצמו" ל"התרשמות סובייקט

יבית"

זו שאלה חשובה

לא הבנתי את הקשר לשאלה האחרונה

 

[neophile]

כשאתה מסתמך על דברים של מואר

אתה לוקח סיכון כי לא רק שיכול להיות שהוא שרלטן אלה שאתה בעצמך לא מבין את הערך היחסי של הדברים ולפעמים שתי התשובות נכונות .

לפעמים יש לדברים רק ערך יחסי , לפעמים הם אובייקטיבים ואנחנו מבינים אותם באופן יחסי .

העניין הוא שאי אפשר לדעת מראש .

 

[lightflake]

אבל כל הסיפורים הם רק סיפורים

זה לא משנה מי מספר לך אותם
זה רק סיפור
אינסוף זה סיפור כמו שלהיות קטן וזעיר זה סיפור
מואר זה סיפור כמו שלא מואר זה סיפור
אין אמת בסיפורים
"לא זה ולא זה" אל תאמין לכלום
אם זה סיפור, זה רק סיפור, וזה הכל.
למה לתת לזה כל כך הרבה חשיבות ?