הכל חבוי

[שבתאי]

הכל חבוי

זה לא באמת עבר ולא באמת המשכתי הלאה. ההיפך, עמדתי במקום וצברתי אבק, ועוד ועוד, וכשאני נחבט ומיטלטל הכל נחשף כבראשונה, ומתפרץ כבעבר. היא רק אמרה לי שהיא מתכוונת לחזור בתשובה וכבר יצאתי מכליי, איבדתי עשתונות ודיברתי כמו ילד. לא, לא הצלחתי לשכנע אותה. רק את עצמי. ובדרך חזרה הבייתה, על הקטנוע, חשבתי לי - עד מתי? עד מתי אקח ללב אנשים מטומטמים? עד מתי תבער בי התשוקה להסביר ולשנות אנשים? מתי כבר אתבגר ואפנים את אשר אני יודע - לא נועדתי לשנות ולהשפיע על איש? לא יודע.

 

[uri80]

רגע, לא הבנתי.

אם היא החליטה לחזור בתשובה החלטת שהיא מטומטמת? בבקשה תגיד לי שלא הבנתי אותך נכונה.

 

[מתלבט13]

הבנת נכון

שבתאי התווכח איתה. טען לה טיעונים לוגיים שלדעתו הם נכונים. כיו שהוא מרגיש שהיא לא הבינה אותו הוא סבור שהיא מטומטמת. לוגית, אני מבין אותו. אבל אני חושב שהחשיבה האנושית מורכבת יותר. וגם אנשים מוכשרים דוגמת שבתאי טועים, והרבה. חוצמזה, ייתכן שהיא צודקת במובנים מסוימים. זו דעתי. וההסבר יהיה פילוסופיה ארוכה, ואני במצברוח של לקצר.

 

[דסדס]

רצת מהר מידי לענות במקום שבתאי

 

[שבתאי]

החלטתי שהיא מטומטמת?

לוידע מה הבנת... מטומטם וכו' לא חייב להיות אדם... גם המחשב שלי שלא מצליח להבין כלום, זוכה להאנשה שתכשיר בעבורי את הקרקע לכעוס עליו ולקלל אותו עת הוא נתקע כך בלי סיבה הניראית לעין...

 

[מחפשת דרך]

בגלל שהם לא חושבים כמוך הם מטומטמים

מעניין... כדאי להתבגר. זה ייקל גם על העצבים והאנרגיות שאתה משקיע לשווא. השיפוטיות הזו כלפי אחרים מזיקה בעיקר לך. תוריד הילוך- אתה לא זה שתשנה את העולם... (מקסימום תזיז אותו באיזה מליונית המילימטר) נ.ב- אתה תשתנה אם תחליט להשתנות.

 

[שבתאי]

מטומטמים זה רק שם תואר...

אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין האופן שאני מתייחס לאותם אלו שאני מכנה "מטומטמים" לאופן שבו את מתייחסת אלי כעת. אני מתנהג אחרת מאיך שאת חושבת שטוב (טוב לי, לא ממש משנה) ואת מציעה לי להתבגר (להשתנות) תוך שאת בטוחה שזה מה שנחוץ לי... אני טועה?

 

[מחפשת דרך]

אני ממש לא חושבת שאתה מטומטם

להיפך. לאדם שלא הייתי חושבת שיש שכל ישר- אפילו לא הייתי נותנת עצה. אני לא חושבת שאתה שונה ממני. אני פונה אליך מתוך אהבה ולא מהתנשאות. מנסה לתת את מעט הניסיון שלי לאחרים. ומקווה שגם אחרים יתנו לי מנסיונם.

 

[מני באני]

אתה צודק

כולם רוצים לשנות את כולם. כל אחד מסיבה אחרת. אני זוכר שהיה לי חבר חדר בישיבה ואהבתי אותו נורא נורא (הוא היה מתוק ונחמד ועם עיניים כחולות כמו ים וצעיר ממני...) ופעם הוא דיבר איתי על החסידים, כמה שהם מעניינים אותו וזה נראה לו דרך נכונה. אני לא נרדמתי באותו הלילה, וכשנרדמתי חלמתי חלומות ביעותים שהוא נהיה חסיד. בסופו של דבר הוא לא נהיה, וזה ממש לא משנה כי פגשתי אותו לפני כמה שנים עם זקן מכוער וזיהיתי אותו רק לפי העיניים. העניין הוא שלפעמים אנחנו מפחדים לאבד מישהו אם הוא ישתנה לנו, ולפעמים אנחנו מפחדים פשוט באיזה פחד פנימי שאם עוד מישהו יחזור בתשובה (או יהיה חסיד) זה יערער אצלנו את הביטחון בדרך הפרטית שלנו, וזה מלחיץ. בכלל, בדרך כלל כשאנו מתווכחים עם מישהו אנחנו בעיקר מנסים לשכנע את עצמנו וככל שהביטחון שלנו בעצמנו גדל, הרוגע שלנו בזמן הוויכוח גדל גם כן. כומר ואטאיסט התווכחו ויכוח מר על ה"אמת" הויכוח נגמר כשכל אחד מתבצר בעמדתו. בסוף הויכוח הלך הכומר לביתו ושיבר את כל האיקונות של ישו ואהובתו, והאטאיסט הלך לכנסיה וחזר בתשובה שלמה...

 

[בתש1]

מבינה אותך

הלקיחה ללב דברים שאחרים עושים יפה בעניי, זה אומר שבאמת אכפת לך מאחרים..רק שכנראה צריך לדעת את הגבול.