הכל בראש שלי?

[einshem1979]

הכל בראש שלי?

היי, אני בן 30 במערכת יחסים טריה (חודשיים) עם בחורה מקסימה שיש בה את כל התכונות שאני מחפש אלא שאני לא מרגיש שם - אני מרגיש מנותק רגשית מכל מה שקורה, יש בי חיבה כלפיה ואני נמשך אליה, הסקס טוב, אבל באיזושהי רמה אני מרגיש אפילו פחות ממה שהרגשתי בתחילת הקשר. מאז שהרגשתי שהיא מאוד נמשכת אלי ורוצה אותי התחלתי להלחץ ואני כל הזמן תוהה מה יהיה ומבואס מעצמי כי היא מאוד מוצאת חן בעיני אבל אני לא מרגיש מאוהב, לפעמים אחרי שאנחנו כמה ימים רצוף ביחד אפילו קצת נמאס לי ובאיזשהו מקום אני מקבל אותה כמובן מאליו ומרגיש שמה שאני לא אעשה היא עדיין תרצה אותי. קצת רקע - הייתי מאוהב בחיי פעמיים ב-2 בחורות - את שתיהן יצא לי להכיר באוניברסיטה והיינו ידידים עד שאחרי כמה זמן הרגשתי שאני נמשך אליהן בטירוף ורוצה רק אותן אך לצערי לא התפתח כלום כי היה להן חבר. ככה שאני יודע מה זה להיות מאוהב ואני יודע שאני לא מאוהב בבחורה שאני יוצא איתה כרגע. מלבד זאת כל החברות שלי בעבר התחילו איתי והקשר תמיד נשמר על רמה מסוימת של נוחות ללא אהבה חזקה עד המצב הזה הפריע לי מאוד וחתכתי את הקשר - שום דבר לא התפתח בקשרים האלה ובמבט לאחור אני מבין שזה היה סתם. למעשה לא היה לי עד עכשיו קשר הדדי בו אני הייתי מעונין וגם הבחורה היתה מעוניינת. ולעניין עצמו - אני נמצא בסיטואציה שאני חושש להקלע למצב אליו נקלעתי בעבר - אני מאוד רוצה שיתפתח בינינו משהו (בקשרים הקודמים לא כ"כ היה איכפת לי) ושאתאהב בה גם (אני מרגיש שהיא מאוהבת בי) ולכן גם יש לי חששות ממצב הקשר - אני כל הזמן טרוד בעניין ולא יודע אם מדובר במשהו אצלי או זה פשוט לא זה, אני לא רוצה לסיים את היחסים, לפספס את הבחורה ולגלות יותר מאוחר שאני נקלע לאותו מצב עם בחורה אחרת ושמדובר באיזושהי בעיה אצלי שאני צריך לעבוד עליה. אשמח לקבל חוות דעת מאנשים, תודה.

 

[Litalxo]

אין לי יותר מידי עיצות, אבל

אומר לך מה אני עשיתי כשהייתי במצב דומה. זה בחור שכן אהבתי, אבל יותר כפי שאוהבים חבר טוב. הרגשתי שמשהו חסר לי. הסברתי לו איך אני מרגישה ונפרדנו, כי אינני מאמינה בלקחת הפסקה. פרידה היא פרידה. בהתחלה הרגשתי טוב עם הפרידה. והוא הניח לי לנפשי, לא הציק לי בכלל. אחרי חודש יצא לנו לדבר, ואז התחלתי לחשוב עליו. ואז הפסקתי לשאול את עצמי "האם זה זה?" התחלתי סוף סוף להרגיש! ולהרגיש המון! התגעגעתי לכל דבר שקשור בו. כשלא היה לי כל ספק בליבי ביקשתי לחזור, ולשמחתי הוא הסכים לקבל אותי. היום אנחנו נשואים באושר (ובעוני, אבל לא נורא). הייתי צריכה להתרחק ממנו, בשביל להבין מה אני מרגישה. גם אם לא הייתי חוזרת, זה היה הדבר הנכון לעשות.

 

[czar]

כמה נפגעת בעבר?

ולמה אתה מגן על עצמך בחומות ממנה בשביל לא להפגע? אולי אתה פשוט לא מצליח לשחרר את עצמך ליחסים האלו?

 

[chenby]

נשמע לי דפוס מוכר

רוצה את אלו שלא רוצים אותי, וברגע שהם רוצים אותי, יורד לי מהם. היום בהיר לי שזה נובע מאיזו אמונה שם בפנים, שאני לא מספיק.. שכנראה אלו שרוצים אותי, לא שווים כי מה הם רוצים אותי? (אז מה אם לפני שהם היו ברי השגה ממש התלהבתי מהם) ברגע שזה במודעות, ניתן לעשות עם זה עבודה. היום, כשאני מרגישה שאני נלקחת כמובן מאליו, יורד לי מהבחור. ככה פשוט. חיזור מדליק אותי,חום, קירבה.. כי אני עושה עם עצמי עבודה- שאני מספיק טובה.. לא יותר מידי טובה או , לא מספיק.. בדיוק מספיק. ממליצה לך לבדוק אם אתה מתחבר לדפוס הזה.. מצאתי אותו אצל המונים..

 

[זוהרת באור]

תפסיק להיות אגואיסט

בכל הפוסט הזה שכתבת אתה מברבר על עצמך- "יש בה את כל התכונות שאני מחפש, אני לא מרגיש שם, אני מרגיש מנותק, יש בי חיבה... אני מרגיש פחות ממה שהרגשתי בתחילת הקשר, אני תוהה, אני מבואס מעצמי, אני לא מרגיש מאוהב, קצת נמאס לי, אני מקבל אותה כמובן מאליו, הייתי מאוהב, אני לא מאוהב, הפריע לי, אני מבין, אני נמצא בסיטואציה, יש לי חששות, אני טרוד, אני לא רוצה לסיים את היחסים...." חוץ מזה שסיפרת שהיא מקסימה לא התייחסת אליה בכלל. אתה מרוכז לחלוטין בעצמך ובתחושות שלך, בחששות שלך ובחשבונות שלך. איך קשר יכול להיות הדדי בצורה הזאת? גם כשאתה חושב על להמשיך להיות איתה בקשר וגם כשאתה חושב על להיפרד ממנה אתה חושב על הצד שלך, ולא על הצד שלה. לא הזכרת את העובדה שהיא עלולה להיפגע כי היא נקשרה אליך רגשית- אלא רק שאתה לא רוצה לפספס את הרכבת ולגלות שיש לך בעיה... אז אולי באמת יש לך בעיה, אתה מתאהב בבחורות הלא-נכונות ולא באלה הנחמדות שרוצות להיות איתך. עד שתפתור את הבעיה ותחליט מה אתה רוצה מעצמך, תחשוב קצת עליה ועל כך שהיא סומכת עליך ולא מודעת למה שעובר לך בראש, ומגיע לה לדעת את האמת- שאתה לא מאוהב בה. אם זה לא קורה זה פשוט לא קורה... אם אכפת לך ממנה תמצא את הדרך הכי פחות פוגענית להיפרד ממנה, השלית אותה במשך חודשיים לא הגיע הזמן להפסיק?

 

[מריוס זכריה]

בדיוק כמו שאתה כותב: זאת בהחלט בעיה אצלך

התאהבת עד היום בשתי בחורות, גם אחרי שחלף זמן היכרות ארוך, וגם כשהן לא היו ניתנות להשגה, לפיכך היה "בטוח" להתאהב בהן. קוראים לזה "פחד מאינטימיות". ביטוי שחוק, ולא ברור מה בדיוק הוא אומר, אבל הוא מתאר נכון את מצבך. בהחלט כדאי לך ללכת לעבוד על עצמך. העובדה שאתה עצמך מעלה את האפשרות מראה שיש בך פתיחות להתבוננות פנימית, ולכן יש לך גם סיכוי טוב להצליח. אני לא יודע אם תוכל להציל את יחסיך עם הנוכחית, כי כבר התחלת להיסגר אליה, שיחררת כבר כמות של רעל אל הקשר הזה, אבל אולי אם תתחיל טיפול עכשיו יש עדיין סיכוי. הבעיה עם אנשים במצבך היא שגם תהליך בחירת בן/בת הזוג שלהם הוא לא הכי טוב בעולם, כי הרבה פעמים אכן הם מרגישים שבחרו בהם ולא הם בחרו. וזה בהחלט עלול להיות נכון, וזה ממש לא טוב. כי אין קשר זוגי בלי חוויה של בחירה. לפעמים אפשר לעשות בחירה בדיעבד, לבחור מחדש. אם תבחר בנוכחית בדיעבד, אחרי שעשית תהליך כלשהו, אז יש סיכוי. אבל מאחר ותהליך לוקח זמן, לא בטוח שתספיק בכלל להגיע לשם. אבל תתחיל לעבוד על עצמך, 30 זה עדיין גיל צעיר ויש מה לעשות.

 

[I C E M A N 7]

מריוס

אכפת לך לפרט לגבי העבודה העצמית שהצעת? אפשר לשלוט בזה? אפשר לגרום לעצמך להתאהב "מהר"?

 

[מריוס זכריה]

שאלה קטנה וממוקשת

העבודה שאני מדבר עליה היא מודעות והתפתחות באמצעות טיפול פסיכולוגי, או למי שמעדיף, כל שיטה אחרת של עבודה פנימית: אימון, מדיטציה, NLP, שיטת אלכסנדר או אבי גרינברג, שיטות מזרחיות וכולי. בשיטה הפסיכולוגית (שזה כמובן לא שיטה אחת, אלא אוסף של הרבה דרכים שונות), יש ניסיון להבין את מערכת היחסים במשפחת המוצא, הקשר להורים, לאחים ולסביבה. כל אדם יגלה דברים אחרים, ואי אפשר לתת הסבר אחד קצר. אבל אתן לך תסריט אחד שחוזר בהרבה צורות: ההורים, אז לפני 25-30 שנה, חוו גם כן זוגיות במשמבר, כמו הרבה מאוד זוגות היום. מאחר והם לא יכלו לכתוב בפורום

, אחד הפתרונות הכי מקובלים, שעדיין מקובל היום, היה לערב את אחד הילדים כדי שיאזן או יווסת את מערכת היחסים. למשל, נפוצה מאוד קואליציה בין אמא לבן, כשהבן הופך להיות איש אמונה והיא נאחזת בו ולא מרפה. סתם לדוגמה. במצבים כאלה, שהם הרבה יותר נפוצים ממה שהיית חושב, מתקבעים כל מיני רעיונות אצל הילד לגבי מערכות יחסים, שבגיל הבגרות חוסמים אותו מיחסים בריאים. הבנה של הדברים הללו, בצרוף של הכוונה לפעולה מתקנת, בצרוף היחס הטיפולי ההדוק, יכולים לשחרר ולאפשר לאנשים להגיע למקומות שאחרת לא יכלו להגיע אליהם. בקשר לעניין של להתאהב מהר: המצב הנורמלי הוא שמתאהבים מהר. אהבה ממבט ראשון, או שני, או חמישי. זה לא אמור לקחת שנה להתאהב במישהי. אז אם מתחילים להמיס את המכשולים, אפשר לקבל חזרה את ה"מהירות" שלך. מה אתה אומר?

 

[I C E M A N 7]

מעניין. תודה על התשובה

תמיד חשבתי שאין נורמלי ולא נורמלי בעניין הזה. יש רצים לריצות קצרות ויש לארוכות. יש כאלה שמתכונתים לתת ספרינט מיד עם הזינוק ויש כאלה שמתוכנתים לפתוח באיזי ולאגור כוחות. אלה לא יוכלו להיות אלה, ולהיפך. בשל כך לא רואים באולימפיאדה אצן ל-100 מטר משתתף בריצת 5000 מטר. עכשיו דפקת לי את התיאוריה

 

[זוהרת באור]

אבל שניהם רצים

 

[seeyou]

"אני מאוד רוצה שיתפתח בינינו משהו"ושאתאהב בה

הייתי מחלק את המשפט ל 3 -אני מאוד רוצה -שיתפתח בינינו משהו -ושאתאהב בה רק לרצות בלי מעשה בכוון אי אפשר על מנת שדברים יתפתחו צריכים תוכנית או טפילות,יד המיקרה(גורל) על מנת שתצליח להתאהב אתה צריך להביט עליה מכול הזויות לפעמים להתאהב זה כמו ,פטה מורגנה,-מחפשים את הדמות שבחלום אני חסיד של - Choose your love, love your choice. יוסי

 

[אייבורי]

חמוד

אתה מתבלבל בין אהבה לבין הרצון לכבוש. בעיניך הרצון לכבוש אישה שהופך אובססיה חשבתית שקול לאהבה. אין בינהם דבר.