הכל בסדר. באמת.

2b mind

New member
הכל בסדר. באמת.

רק ש... קשה לי להיות כל הזמן חזקה.
(ויודעת, ובטוחה, ושאפשר לסמוך עליה, ובמשקל תקין, ומתפקדת, וטובה במה שהיא עושה...)
וזה קשה עוד יותר להחזיק את זה פתאום לבד (הפסיכו' בחופש... כולה שבועיים ועדיין...)



והיום איזה חברה באה להתייעץ איתי לגבי מישהי עם "דיאטה שהסתבכה" כשאני על תקן: " בן אדם שחי בשלום עם עצמו ".
וצחקתי בלב, וגם קצת בכיתי.
כמה מרחק יכול להיות לפעמים בין העולם הפנימי לבין מה שמראים החוצה. ולפעמים זה שומר עלינו. ולפעמים גם להפך...



(זה מה שנשאר, אחרי שנכתב ונמחק... שוב ושוב..)
 

קולדון

New member
זה קשה שהטיפול נדחה ככה

בלי סיבה מקצועית...
אבל זה גם אתגר, ששווה לנסות להתמודד איתו, לא?

ו...תגידי, למה בעצם להשקיע אנרגיות בלהצטייר כל כך רחוק מהמציאות?
זה תורם לך או מחזק אותך?
באמת אני שואלת... אני מבינה שלא עם כל אחד מדברים בפתיחות אבל זו קצת הקיצוניות השניה, לא? כאילו, כמעט אף בחורה שאני מכירה לא יכולה לקבל את הכותרת הזו.... בלי קשר להפרעות אכילה..
 

2b mind

New member
אני חושבת...

שזה שומר עלי...
נורא קשה לי להיות על האמצע. או שבעצם, אני פשוט לא מצליחה להיות שם.

וזה אתגר שנורא חיכיתי להתמודד איתו ונורא רציתי שיעבור בסדר, ואני אוכיח לעצמי שאני יכולה גם לבד...
ואז טיפה השתבשו דברים, וזה מרגיש כאילו הכל קורס... וסוף העולם מגיע. (אני יודעת שזה רק בראש שלי).
ועדיין זה מלחיץ אותי קצת. כי הטיפול הזה לא ימשיך לנצח. יש לו תאריך סוף.. והוא הולך ומתקרב...
 

קולדון

New member
כמובן שזה מלחיץ.

מה את יכולה לעשות כדי להתמודד טוב יותר?

וכתגובה גם לפוסט השני.. תראי, לי נניח המטפלת שלי לא הייתה ממליצה לעבוד במסעדה, ויכול להיות שלעבוד בחנות בגדים זה גם טריגרי מידי. חשבת על זה?

כלומר, סתם.. אני תמיד אשאל את המוכרת איזו מידה היא לוקחת כדי לדעת מה לקנות.. אפילו לא חשבתי על זה שזה מוזר וכל זה, כי היא המוכרת... עכשיו אני חושבת על זה, אבל נראה לי שאם אני בתור מופרעת אכילה מרגישה בסדר לשאול מישהי איזו מידה היא... אז על אחת כמה וכמה אנשים בריאים....
 

2b mind

New member
ובעבודה (חנות בגדים)

בערך 4 פעמים ביום שואלים אותי מה מידת המכנסיים שלי. וגם טורחים לציין אם הם צריכים יותר ממני או פחות ממני. ולפעמים גם מה הם חושבים עלי.
(ואני מתמודדת עם זה יפה רוב הזמן, ולמדתי דבר או שניים על מבנה גוף ומידות, והשלמה עם עצמי, וזה שהמוח של החברה חולה ושאנשים לפעמים מפגרים חסרי טקט וחסרי כבוד למרחב האישי ).
ואני לא הכי רזה בין הבנות בעבודה. וגם לא מקום שני. ורוב הזמן משחקת אותה אנטי חולה. דווקא ליד כל מיני בנות... לאכול, בקטע של הנה אני יכולה ולי לא אכפת.. ולכן כן..
ובעצם אני עובדת על כל העולם בעיניים כי לפעמים המוח שלי כל כך חולה שאף אחד לא ידע אף פעם.



ועכשיו כשאני קוראת את זה יוצא שפה יש גם תמונה שלא לגמרי משקפת מציאות. אז אני רק ארגיע. אני בסדר. ואני מטופלת. ויש בי מהכל. גם חולה, וגם בריא. והכל בתהליך ובהתמודדות.
יופי? יופי.
 
אמממ

למה את עובדת בחנות בגדים???

[אחת ההנחיות למשל בשחרור מתה"ש היא לא לעבוד בחנויות בגדים/מלצרות..]
 
ונגיד

שנלחץ קצת בשבילך, יותר מכפי חומרת המצב באמת. אז מה? מה רע שנדאג לך קצת?
אני תוהה אם את מנסה להרגיע אותנו או את עצמך... והאם זה להרגיע או לטשטש...

אני מאמינה שאת יכולה לעבור את הזמן הזה בלי טיפול. ולא חושבת שהעולם יקרוס או שאת תקרסי. אבל חושבת שאת צריכה תמיכה בזמן הזה,
וחושבת שמותר לך לבקש אותה ומותר לך שידאגו לך.
כאן את יכולה לצמצם את הפערים בין הבפנים לבחוץ, וכאן את יכולה לשים את הקושי שלך חשוף כמו שהוא.
אגב, אני חושבת שאולי את יכולה גם בעוד מקומות, רק מפחדת. כאילו, מה היה קורה אם היית אומרת לחברה ההיא- בנושא הזה אני לא ממש יכולה לייעץ, כי גם אני קצת מסתבכת בתחום הדיאטות- נגיד? או -את יודעת, אצל הרבה מאיתנו דיאטות ומשקל זו נקודה רגישה...- או כל ניסוח אחר דומה?
או אם היית אומרת ללקוחה- בואי תגידי לי מה המידה שלך ואני אתאים לך מידה- בלי להגיד לה מה המידה שלך?
אל תהיי עסוקה בלהיות בסדר עם העולם על חשבון להיות בסדר עם עצמך,
זה לא הדבר ששווה לבזבז עליו אנרגיות...


מתי המטפלת חוזרת?
ומתי הטיפול אמור להגמר?
 
למעלה