הכל או לא כלום...

N e l l

New member
נבגד?!

למה שהצד השני ירגיש כך? מאוחר מדי למה? אני מקווה שאנחנו עדיין מדברים כאן על זוג אנשים, שלכאורה אמורים לאהוב אחד את השני, לא לעסוק במלחמות גוג ומגוג. אני מסכימה עם אלדד - הדבר צריך להיות הדדי. ברגע שמרגישים את הצורך, והליגיטימציה כמובן, להכניס אדם נוסף לתוך הבועה הפרטית שלנו - כנראה שזה הזמן הנכון לעשות זאת. ובדרך כלל, לפי מיטב ידיעתי, כשאחד הצדדים מחליט להפתח, השני מצטרף לעניין. חוצמזה, אותם ה"סיפורים", יתגלו בכל מקרה במוקדם או צאוחר, כך שזה רק עניין של זמן. אני תמיד בעד שיתוף מלא וכנות מקסימאלית, כבר מניצני הקשר, כי מנסיון - זאת הדרך הטובה והבריאה ביותר לבנות יחסים רציניים, בלי סודות שיצאו יום אחד בין כה וכה, ובלי שדים מיותרים בארון. לדעתי - או שיקבלו אותך עם כל החבילה, או שלא. הרי את מי אנחנו מנסים לרמות כאן? אמנם ישנם פרטים, כמו למשל חיי המין הסוערים והנפלאים שהיו לך עם החבר הקודם, בהם לא ממש נחוץ לשתף את החבר הנוכחי שלך, ולרסק לו את האגו כשהקשר עדיין בחיתוליו, אבל בכל הקשור אליך, כאינדוודואל ואדם לעצמו - למה לא? לא היית רוצה שהאדם שאיתך ידע מי את?
 

deyulia

New member
את לא חושבת

שיש דברים מסויימים בעברינו שחלק מהאנשים(מאיתנו) מתביישים בהם, והם לא בדיוק משקפים אותנו בהווה, השאלה שאותה שאלת בעצמך(ואם את כל כך בטוחה בתשובתך למה שאלת אותה?)היא מתי לספר , אם בכלל, אבל אני חושבת שהדגש כאן על מתי, ולדעתי אם לעשות את זה בתחילת הקשר זה אומר לקחת סיכון שתישאר לבד, ואם בהמשך הקשר , כשהוא מקבל תפנית רצינית, אז למה רק עכשיו, ואם עכשיו אז הסיכוי שהסוד יחשב כשקר הוא גדול. ושוב פעם אני אשאל מתי זה הזמן המתאים לגלות?
 

אלדד26

New member
לא תמצאי פה נוסחת קסם.

אין "זמן" מסוים ולא יהיה כזה. ואני בכל מקרה לא חושב - אישית - שגילוי סוד בהמשך הקשר ייחשב מבחינתי כשקר, במיוחד אם מדובר במשהו ששייך לעבר ואינו משפיע על הקשר. אעריך את גילוי הלב. מצד שני, אם אגלה לבד את הסוד, אתבאס מההסתרה.
 

just2click

New member
למה לי לקחת ללב??

קצת מוזר לי שהויכוח פה נסב רק על מסגרת הזמן. אמר פה מישהו (או מישהי סליחה אם איני מדייק) שיש דברים שאין להם השפעה כיום והם קרו בעבר - האם גם אותם לספר? אני לא חושב. אני לוקח משהו מחיי, כשהייתי ממש צעיר הייתי מעורב במשהו שאני לא רוצה להרחיב עליו את הדיבור אבל הוא היה משהו שעשיתי, שלא היה בסדר. כמה שנים אחרי זה עברתי תקיפה מינית ע"י גבר. שתי החוויות האלו השפיעו עלי בצורה קיצונית למדי. אלו שני האירועים שאני יכול לומר שעיצבו את אישיותי כמעט יותר מכל דבר אחר. בלי החוויות האלו לא הייתי היום מי שאני, עדיין איני מרגיש חובה לספר על זה לאישתי. אני בעל למופת ואבא נהדר (יש לי תינוק מתוק בן שלושה חודשים), אני רגיש, מתחשב ואוהב במידה שעוד לא ראיתי אצל זוגות אחרים (יכול מאוד להיות שלא ראיתי כי הם לא מחצינים את זה) ובכל זאת מישהו כבר אמר לי שהוא היה מופתע מהצורה שבה אני מתייחס לאישתי (חבר טוב שלאחרונה פקד אותו ואת אישתו משבר בחיי הנישואין). אני לא יודע אם הייתי רוצה לספר לאישתי את הדברים האלו שקרו כאשר הייתי בנאדם אחר, האמנתי בדברים אחרים וההתנהגות שלי היתה שונה בתכלית. זה לא שאינני סומך עליה או שאני חושש שזה יפגע בקשר שלנו - זה פשוט לא רלוונטי, זה פצעים שהגלידו והחלימו ואין לי רצון לפתוח אותם שוב. האמון המוחלט שמשתקף בדיון הזה נראה לי לא ריאלי. לכל אחד יש שלדים בארונו (לכמה מאיתנו הם יותר קטנים ולאחרים יותר גדולים). אני מעדיף להשקיע בקשר שלי עם אישתי את הלב והנשמה (ולא רק) במקום לחפור באירועים שאירעו לפני למעלה מעשור ושיש להם כעת השפעה כל כך שולית על מי שאני, בזמנו הם עיצבו אותי, היום הם רק בסיס למי שאני.
 

טל קר

New member
זה מאוד אינדיבידואלי, מה קרה בעבר

ועדין משפיע ומה לא. אבל אם היו לי שתי חוויות שהיו מעצבות את אישיותי כמעט יותר מכל דבר אחר, ובלי החוויות האלו לא הייתי היום מי שאני, לא הייתי חשה חובה לספר לבן הזוג, אבל כן הייתי מספרת, כי איך שתיארת את זה לי זה מתפרש ככן רלוונטי. אני שמחה עבורך שהחוויות הקשות שעברת הגלידו והחלימו וכיום הן לא רלוונטיות לחייך. גם אני חושבת שלא צריך לספר הכל בכלל, ובפרט דברים שכבר לא רלוונטים לחיינו הנוכחיים ושיכים לתקופה אחרת לגמרי בחיינו. אז צריך לא, רצוי גם לא, אבל לפעמים אני מספרת בכל זאת :)
 

deyulia

New member
לרבים מאיתנו

אין בעיה לספר דברים , כי אולי הם לא חמורים מספיק או מרתיעים מספיק, אבל מה קורה עם בחור שהסתבך, ונפתח לו תיק פלילי- עבר זמן הוא הפך לבן אדם אחר , השתנה והפך לגבר ל"מופת"ץ לספר?????????
 

אלדד26

New member
כן, בהחלט.

הרי ברור לך שתיק פלילי זה משהו שהאישה יכולה לגלות בעצמה עם הזמן. יש נקודות בזמן שבהן הדברים האלו נבדקים. אם בצעירותו הוא חטא במשהו, והיום הוא אזרח למופת, אז למה להסתיר? אם הקשר חזק מספיק, אין סיבה שהאישה תקום ותעזוב. יש נשים שהן בנות זוג נהדרות גם לאסירים. אם יש אהבה ויש מכנה משותף גדול בין בני הזוג, למה לא? לפעמים אנשים נגררים בעל כורחם לעשות דברים לא חיוביים. זה קורה. מכאן ועד נידוי מוחלט של הבחור יש דרך ארוכה.
 

אלדד26

New member
אבל הנה כל הנקודה.

שתי חוויות שעשו אותך למי שאתה, ואתה לא מספר אותן לזוגתך? כדי להבין את כל כולך, את כל ההחלטות שלך, את כל הצדדים היותר רגישים שלך, איפה אסור לה לדרוך, למשל - היא צריכה לדעת הכל עליך, גם אם אלו דברים לא נעימים שקרו בעברך. הדברים האלו שאמרת הם הכי הכי רלוונטיים. אז נכון, אני לא ארגיש צורך היסטרי לספר לזוגתי שבגיל 8 הייתי מרסק קרמבואים במכולת, ובגיל 14 זרקתי גירים על המורה לספרות והברחתי אותה בבכי מהכיתה. אבל אם הייתי עובר תקיפה מינית, ואם היו עוברים עליי דברים מהותיים כאלו, שגם היו מעצבים את אישיותי כפי שהיא היום - אז כן, בהחלט הייתי מספר לה, אולי לאורך הזמן, אבל הייתי מרגיש צורך לספר לה.
 

N e l l

New member
בדיוק!

זאת בדיוק הנקודה, שדווקא בכל הנוגע לדברים הכבדים יותר, אם ניתן לכנותם כך, כגון תקיפות מיניות, או עבר פלילי, או כל דבר אחר שתרם באיזשהו מקום לעיצוב האישיות שלך, אם זה לטובה ואף לרעה, הייתי משתפת את בן הזוג שלי. בשלב זה או אחר לאורך היחסים. בסופו של דבר, כפי שכבר אמרתי, אנחנו מה שאנחנו בזכות כל אותם הדברים, הטובים והפחות טובים, שחווינו בחיינו, לא כך? אז לספר לבן הזוג גם על הדברים הפחות זוהרים, ולא רק רגעי התהילה מההיסטוריה הפרטית שלנו, זו באמת החוכמה בלתת לו את הזכות (והפריוולגיה אולי) להכיר אותנו. אגב, אלדד, אני מוצאת את העובדה שריסקת קרמבואים בגיל 8, למרתקת ביותר. נסה לצרף אותה לרזומה האישי שלך, והתוצאות עשויות להפתיע אותך בגדול...
 

N e l l

New member
האם אני שומעת פה...

שמץ של חוסר הערכה עצמית?! ועוד ממך אלדד? I DONT THINK SO...
 

אלדד26

New member
למה חוסר הערכה עצמית?

הרזומה שלי מעלה אבק כי אני עובד באותו מקום כבר 10 חודשים שלמים, ובינתיים הסוף לא נראה באופק
...
 

N e l l

New member
אה.....אז תגיד! ../images/Emo6.gif

חשבתי שהרזומה שלך שוכב לו שנים כאבן שאין לה הופכין, ונואשת מלנסות להרשים בו מישהו...SORRY. טעות שלי. חוץ מזה, קשה לי מעט לנחש את ההיסטוריה התעסוקתית שלך, אבל 10 חודשים, גם אם הם "שלמים" זו לא ממש תקופת חיים, אבל כל הכבוד בכל זאת. חזק ואמץ. (אגב, בלי שום קשר להודעה...אתה בן מזל תאומים במקרה?)
 

voguemaster

New member
בהחלט מרתק

תחביב ידוע של בני 8
בכלל, מי לא מכור לקרמבואים ?
אלי
 

zooti

New member
שונאת קרמבואים

וגם וופלים וסוכריות. אני מכורה לדבר האמיתי ש ו ק ו ל ד ט ה ו ר (מריר) נב האייקונים עושים לי צרות, אז בכלליות, ההודעות שלי נטולות. גם אין אייקון למה שאני רוצה לשים עכשיו > בריכה גדולה ועמוקה של שוקולד <
 

voguemaster

New member
נו בטח אהבת את מילקשייק

(התוכנית של צופית גרנט, עם אמבטיית השוקולד). ראוי לציון שאני לא מתלהב משום ממתק חוץ מקרמבואים... שוקולד ? ומריר ? בבבבהההההההה
אלי
 

zooti

New member
האמת היא שאת הקטע עם הבריכה

שאבתי מ"יש ילדים זיגזג" (במיוחד הקטע אחרי שהיא שלפה אותו מהבריכה, כשהשוקולד התקרש עליהם, אבל גם הביקורים בעלית. אגב, פגשתי כבר כמה "מלוחנים" ותמיד הפניתי אותם לפרק הזה כדי שידעו בדיוק מי הם ומה הם) צופית? ראיתי קטעים שלה רק ב"רק בישראל" מדי פעם. קרמבואים? בההה
 

N e l l

New member
ולשאלתך..../images/Emo35.gif

ראשית כל, לא כל השאלות והמענות אותן אני מעלה הן רלוונטיות לגבי. במקרה הזה יש לי דווקא דעה נחרצת למדי, פשוט היה לי וויכוח עם אחת החברות שלי בנושא, וחלכן החלטתי להציג את השאלה גם בפני הפורום. שנית, כפי שכבר ציינתי, אני לא דוגלת בלפתוח את כל הקלפים בפגישה השניה שלכם. ממש לא. הרי הדגשתי את העובדה, שלטעמי, הדבר צריך להעשות בצורה הדרגתיות, כשאחד הצדדים מרגיש ליגיטימציה מלאה מהצד השני לשתף אותו בפרטים אישיים. זה אך ורק עניין של הרגשה. אין לזה לו"ז קבוע, או איזה סימנים מלמעלה... ושלישית, השאלה שלי הייתה, האם עלינו לספר על העבר שלנו, או לא. לא שאלת העיתוי, אלא "האם בכלל". הרי ישנם המון אנשים שמאמינים בכך, שכל קשר ידש הוא דף חדש בחייהם, אליו הם לא מכניסים שמץ של דבר מהקשרים הקודמים שלהם. לא חברים וחברות לשעבר, לא משברי גיל ההתבגרות, לא ההתנסויות המיניות הקודמות שלך...פשוט פותחים דף חדש ומשאירים את השאר מאחור. אני, אישית, לא חושבת שהייתי מסוגלת לעשות זאת, אבל כל אחד ודרכו שלו. הם מאמינים שדווקא כך אפשר באמת להשתנות לטובה, ולשפר את עצמך ולהשתנות עם בן הזוג החדש, במקום לחיות את דפי ההיסטוריה הישנים. אולי זו הדרך הנכונה, מ יודע. אני עדיין מאמינה בפתיחות ופשוט - אמירת האמת. ישר ולעניין. גם אם היא לא תמיד הדבר הכי אידילי ונעים לאוזן.
 
למעלה