אחותו של שקספיר
New member
הכלה ובית הקפה
מוקדש לחברותיי החדשות, בבית קפה,ברמת גן, ישבה כלה לבושה בשמלת הכלולות, שיערה מסודר כדרכן של כלות, תלתלים ובקבוקים, שנדמה היה כאילו נפרעו קצת, ולא מסודרים כמו שהיו צריכים להיות, כל אחד במקומו,בשעה שכלות מצטלמות מול השמש השוקעת. על כתפיה החשופות מונח לו הג´קט של בן זוגה לשולחן והיא אוכלת מרק תאילנדי, שאטריותיו נוזלות על סנטרה, מנגבת במפית הנייר הלבנה ,שוב ושוב, שלא יגלשו האטריות למחשוף שמלתה ויחתימו את השמלה המצויצת אותה עליה להחזיר לסלון הכלות אי פעם. עוברים ושבים מציצים בה בזווית עינם, וסבורים שכנראה הזוג אינו רוצה להקדים להגיע לחופתו, כדרכם של ימים אלו, שהאורחים והמוזמנים ממתינים לחתן ולכלה ,לפחות שעה מהזמן שהם מגיעים לאולם השמחות, שזה ממילא שעה יותר מאוחר ממה שהיה כתוב בהזמנה. ואולי זה בכלל לא החתן, שכן אינו לבוש בהידור כמו שחתנים לבושים, אלא בחליפה של איש עסקים, או אולי עורך דין מהיישוב. אולי זהו החבר שלה לשעבר שמנסה ניסיון אחרון של שידול בטרם תחמוק לו לנישואיי נצח. אבל הישיבה בבית הקפה עוד ניתנת להסבר, וכל אחד כיד דמיונו הטובה עליו, בעוד שבשעות הבוקר עת יצאה לעבודה לבושה באותה שמלת כלה ממשי מזויף בוהק ושרשרת הפנינים לצווארה, נושאת עימה תיק חום גדול ובו מחברות התלמידים שתיקנה בעט אדום את כל שגיאותיהם החוזרות על עצמן. אז הביטו בה העוברים ושבים בתמיהה . כלה בשמלתה, ותיק של מורה עמוס מבחנים בידה,אינו חזיון נפרץ ורגיל בימינו. כאשר עלתה לאוטובוס עזר לה הבחור הצעיר שעלה אחריה להרים את שובל השמלה הארוך, ולא ידע ששמלת כלה יכולה להיות כבדה כל כך. משקפי השמש שעל עיניה לא אפשרו הצצה לתוכן , ובוודאי שלא לפניה החתומות והתנהגותה כאילו זו דרכו של עולם. כלות לבושות בשמלת תחרה ,שיערן סתור ,תיק בידן, משקפי שמש על חוטמן ,ונער מתבגר שפצעי בגרות על לחייו מרים את שולי השמלה. בחדר המורים, כמו תמיד שתתה תה לפני שמתחילים הלמודים, נראה היה כי שתיים מהמורות מתלחשות, אבל המנהלת ביקשה ממנה למצוא חלון במערכת שלה, ולהיכנס אליה לדון בהכנות לישיבת וועדת נוי וקישוט, אותה היא מרכזת. בחנות לחומרי בניין אליה נכנסה לאחר סיום הלמודים, שאל אותה המוכר הקשיש , שלבש חולצה ירוקה דהויה של מכבי חיפה, ומאחורי הדלפק שלו,היה מונח פתוח ברישול הספר" חיי מין לאחר גיל שישים", האם היא רוצה את אותו גודל של גליל ניילון נצמד , 3.75 מטר בדיוק. משום מה בימים האחרונים הפכה הכלה בשמלתה הצחורה , לקונה של קבע בחנותו. מדי יום בצהריו, נכנסת ומבקשת את אותו הגליל. המוכר הקשיש שכבר ראה דברים בימיו ואפילו היה במלחמת השחרור, לא העיר לה מילה על הופעתה בשמלת כלולותיה, לאחר שפעם ראשונה תהה על תלבושתה והיא הצמידה את אצבעה אל פיה בתנועה של הס, והוא כמו תלמיד נזוף שתק ולא שאל יותר דבר. בכניסה לחדר המדרגות העגמומי שתיבות הדואר בכניסה העידו על דיירים של ימים אחרים, ותקופות טובות יותר שראה הבית . הכלה עלתה באיטיות, מושכת את שמלתה הארוכה מאחוריה, תיקה בידה וגליל הניילון הענקי מתחת לבית שחייה. חיממה מים לקפה,בדקה את ההודעות במשיבון של הטלפון הדומם, לא רצתה לאכול כלום חוץ מעוגיות מספר ששמרה שלא יתפוררו על השמלה, כי ידעה שבערב יש לה בליינד דייט בקפה ברמת גן. ניסתה לארגן את התלתלים המעוצבים שגלשו מהמסגרת החגיגית שהוכנה לה ,כאשר הייתה אצל שימעון ,ספר הכלות המהולל. חלצה את נעליה מסאטן לבן, ואמרה לעצמה שאכן אינן נעליים מתאימות לעמידה ממושכת והייתה צריכה לחשוב על זה קודם. קיפלה את שולי השמלה שלא יגלשו אל הרצפה שלא נוקתה ימים רבים כבר, ואז לקחה את גליל הניילון הנדבק. החלה לעטוף את עצמה או למען הדיוק את שמלתה המשובצת פנינים זעירות . החלה מחלקה העליון, השאירה את זרועותיה חשופות ואת כתפיות השמלה הדקיקות הכניסה לתוך העטיפה, את החזה לא התקשתה לארוז לתוך הניילון שנצמד לשמלתה הגולשת כאילו הייתה זו גופה שלה, גם הבטן ששוטחה באמצעותו של המחוך הייתה קלה לאריזה. רק כאשר הגיעה לעומס הבד שעל הירכיים ולרגליה, חשבה שהייתה בכל זאת צריכה לבחור אצל אתי, מעצבת השמלות, את השמלה שהייתה גולשת יותר עם חיטובי גופה, ולא כזו עמוסת בד ותחרה שקשה לעטוף את כולה בניילון. דאגה להשאיר את שוקיה חשופות , ובאריזה משונה זו ,התקדמה למקלחת. זכרה מימים קודמים ששלב הכניסה למקלחת והרחצה הוא הפשוט יותר , בעוד שהורדת הניילון מהשמלה לאחר המקלחת ובדיקתה , שמא נרטבה היכן שהוא, הוא השלב היותר מורכב. היא התנגבה, התאפרה ,כדי להראות טוב, ונעלה שוב את נעלי הכלה הלבנות הלוחצות. התקשרה למוניות "חיים ובניו" והזמינה מונית לרמת גן . זכרה כי עליה להיות במיטבה בפגישה העיוורת שקבעה לה אמה. תמיד סמכה על החכמה והעצות של אימא שלה, גם כאשר הגיעה לצילומי החתונה ,לפארק הלאומי, וחיכתה לרמי שהיה החבר שלה מאז כיתה י"א, והוא לא הגיע. היא התקשרה אז לאימא וביקשה את עצתה, ואימא החכמה אמרה- אל תדאגי, עד שהוא יגיע – שלא תעזי להוריד את השמלה. אז היא לא הורידה את השמלה.
מוקדש לחברותיי החדשות, בבית קפה,ברמת גן, ישבה כלה לבושה בשמלת הכלולות, שיערה מסודר כדרכן של כלות, תלתלים ובקבוקים, שנדמה היה כאילו נפרעו קצת, ולא מסודרים כמו שהיו צריכים להיות, כל אחד במקומו,בשעה שכלות מצטלמות מול השמש השוקעת. על כתפיה החשופות מונח לו הג´קט של בן זוגה לשולחן והיא אוכלת מרק תאילנדי, שאטריותיו נוזלות על סנטרה, מנגבת במפית הנייר הלבנה ,שוב ושוב, שלא יגלשו האטריות למחשוף שמלתה ויחתימו את השמלה המצויצת אותה עליה להחזיר לסלון הכלות אי פעם. עוברים ושבים מציצים בה בזווית עינם, וסבורים שכנראה הזוג אינו רוצה להקדים להגיע לחופתו, כדרכם של ימים אלו, שהאורחים והמוזמנים ממתינים לחתן ולכלה ,לפחות שעה מהזמן שהם מגיעים לאולם השמחות, שזה ממילא שעה יותר מאוחר ממה שהיה כתוב בהזמנה. ואולי זה בכלל לא החתן, שכן אינו לבוש בהידור כמו שחתנים לבושים, אלא בחליפה של איש עסקים, או אולי עורך דין מהיישוב. אולי זהו החבר שלה לשעבר שמנסה ניסיון אחרון של שידול בטרם תחמוק לו לנישואיי נצח. אבל הישיבה בבית הקפה עוד ניתנת להסבר, וכל אחד כיד דמיונו הטובה עליו, בעוד שבשעות הבוקר עת יצאה לעבודה לבושה באותה שמלת כלה ממשי מזויף בוהק ושרשרת הפנינים לצווארה, נושאת עימה תיק חום גדול ובו מחברות התלמידים שתיקנה בעט אדום את כל שגיאותיהם החוזרות על עצמן. אז הביטו בה העוברים ושבים בתמיהה . כלה בשמלתה, ותיק של מורה עמוס מבחנים בידה,אינו חזיון נפרץ ורגיל בימינו. כאשר עלתה לאוטובוס עזר לה הבחור הצעיר שעלה אחריה להרים את שובל השמלה הארוך, ולא ידע ששמלת כלה יכולה להיות כבדה כל כך. משקפי השמש שעל עיניה לא אפשרו הצצה לתוכן , ובוודאי שלא לפניה החתומות והתנהגותה כאילו זו דרכו של עולם. כלות לבושות בשמלת תחרה ,שיערן סתור ,תיק בידן, משקפי שמש על חוטמן ,ונער מתבגר שפצעי בגרות על לחייו מרים את שולי השמלה. בחדר המורים, כמו תמיד שתתה תה לפני שמתחילים הלמודים, נראה היה כי שתיים מהמורות מתלחשות, אבל המנהלת ביקשה ממנה למצוא חלון במערכת שלה, ולהיכנס אליה לדון בהכנות לישיבת וועדת נוי וקישוט, אותה היא מרכזת. בחנות לחומרי בניין אליה נכנסה לאחר סיום הלמודים, שאל אותה המוכר הקשיש , שלבש חולצה ירוקה דהויה של מכבי חיפה, ומאחורי הדלפק שלו,היה מונח פתוח ברישול הספר" חיי מין לאחר גיל שישים", האם היא רוצה את אותו גודל של גליל ניילון נצמד , 3.75 מטר בדיוק. משום מה בימים האחרונים הפכה הכלה בשמלתה הצחורה , לקונה של קבע בחנותו. מדי יום בצהריו, נכנסת ומבקשת את אותו הגליל. המוכר הקשיש שכבר ראה דברים בימיו ואפילו היה במלחמת השחרור, לא העיר לה מילה על הופעתה בשמלת כלולותיה, לאחר שפעם ראשונה תהה על תלבושתה והיא הצמידה את אצבעה אל פיה בתנועה של הס, והוא כמו תלמיד נזוף שתק ולא שאל יותר דבר. בכניסה לחדר המדרגות העגמומי שתיבות הדואר בכניסה העידו על דיירים של ימים אחרים, ותקופות טובות יותר שראה הבית . הכלה עלתה באיטיות, מושכת את שמלתה הארוכה מאחוריה, תיקה בידה וגליל הניילון הענקי מתחת לבית שחייה. חיממה מים לקפה,בדקה את ההודעות במשיבון של הטלפון הדומם, לא רצתה לאכול כלום חוץ מעוגיות מספר ששמרה שלא יתפוררו על השמלה, כי ידעה שבערב יש לה בליינד דייט בקפה ברמת גן. ניסתה לארגן את התלתלים המעוצבים שגלשו מהמסגרת החגיגית שהוכנה לה ,כאשר הייתה אצל שימעון ,ספר הכלות המהולל. חלצה את נעליה מסאטן לבן, ואמרה לעצמה שאכן אינן נעליים מתאימות לעמידה ממושכת והייתה צריכה לחשוב על זה קודם. קיפלה את שולי השמלה שלא יגלשו אל הרצפה שלא נוקתה ימים רבים כבר, ואז לקחה את גליל הניילון הנדבק. החלה לעטוף את עצמה או למען הדיוק את שמלתה המשובצת פנינים זעירות . החלה מחלקה העליון, השאירה את זרועותיה חשופות ואת כתפיות השמלה הדקיקות הכניסה לתוך העטיפה, את החזה לא התקשתה לארוז לתוך הניילון שנצמד לשמלתה הגולשת כאילו הייתה זו גופה שלה, גם הבטן ששוטחה באמצעותו של המחוך הייתה קלה לאריזה. רק כאשר הגיעה לעומס הבד שעל הירכיים ולרגליה, חשבה שהייתה בכל זאת צריכה לבחור אצל אתי, מעצבת השמלות, את השמלה שהייתה גולשת יותר עם חיטובי גופה, ולא כזו עמוסת בד ותחרה שקשה לעטוף את כולה בניילון. דאגה להשאיר את שוקיה חשופות , ובאריזה משונה זו ,התקדמה למקלחת. זכרה מימים קודמים ששלב הכניסה למקלחת והרחצה הוא הפשוט יותר , בעוד שהורדת הניילון מהשמלה לאחר המקלחת ובדיקתה , שמא נרטבה היכן שהוא, הוא השלב היותר מורכב. היא התנגבה, התאפרה ,כדי להראות טוב, ונעלה שוב את נעלי הכלה הלבנות הלוחצות. התקשרה למוניות "חיים ובניו" והזמינה מונית לרמת גן . זכרה כי עליה להיות במיטבה בפגישה העיוורת שקבעה לה אמה. תמיד סמכה על החכמה והעצות של אימא שלה, גם כאשר הגיעה לצילומי החתונה ,לפארק הלאומי, וחיכתה לרמי שהיה החבר שלה מאז כיתה י"א, והוא לא הגיע. היא התקשרה אז לאימא וביקשה את עצתה, ואימא החכמה אמרה- אל תדאגי, עד שהוא יגיע – שלא תעזי להוריד את השמלה. אז היא לא הורידה את השמלה.
