הכי ראוי שיש

[OrEl74]

 

[צל ענן]

בהחלט.
הבן אדם המציא מחדש את הכדורסל. גם אם אנחנו לא מתים על הכדורסל הזה, את הכובע חייבים להוריד בפניו.

גולדן בהחלט סחטה את הלימון עד הסוף. נהנו מסדרות יחסית קלות עד הגמר, וגם יש להם שיטה מעולה, שלד שחקנים טוב, המון איי קיו, וכמובן סטפן קרי אחד. מאמין שיש להם לפחות עוד שתי ריצות לתת, אבל הם תלויים מאד בכשירות פיזית וגם בהתפתחות היריבות שלהם.

אני מאמין שלקבוצה של בוסטון עוד יש הרבה לתת. נכון שטייטום לא כל כך הגיע היום, גם היו זריקות טובות שלא נכנסו, אבל זו הופעת גמר ראשונה שלהם, הם עוד ישתפרו. וגם הנסיון ידבר בפעם הבאה.

היה כיף.

 

[Smooth CriminaI]

המשחק הכי טוב של גולדן בפלייאוף הנוכחי.
חוץ מקליי שנתן אולי את המשחק הכי גרוע בקריירה שלו כולם באו לעבודה.
דריימונד עם משחק ענק,וויגינס,פול וכמובן קארי.
ראיתי הרבה רגעים במשחק שקארי עוד שניה נפל מהרגליים מההגנה הלוחצת של בוסטון, אבל כשאתה הקלעי הכי גדול בהיסטוריה אתה תמצא דרך לשים את ה30 נקודות שלך. טייטום בקושי קלע משהו אבל צריך לתת פה את הקרדיט להגנה של גולדן שמיררו לו תחיים.
בקיצור אחלה משחק ואחלה עונה של הלוחמים.

 

[88nothing]

גולדן סטייט הוכיחה מה כוחו של ניהול נכון, סבלנות בתוספת כיסים עמוקים.
המדהים הוא שבחירות הדראפט הגבוהות של הווריאורס לא קיבלו במה בסדרה הזאת, מה שלא אומר כמובן כלום על העתיד.

הסדרה הזאת הוכיחה את הגדולה והשיפור התמידי של סטף, הגנתית והתקפית.
הFMVP מקבע לחלוטין את המעמד של סטף בהסטוריה של כדורסל.

 

[צל ענן]

אתה יודע כמה הם דומים במסים על התקופה הזו?
כל התקופה הכוונה.

 

[Krit123]

קצת על המשחק
*בוסטון ניסו לקבץ התאמות שעבדו לסירוגין בסדרה, לדוגמה לקחת לסטף את השמאל, להתמקם בצבע בהתקפה. פתחו טוב עם פרופיל זריקות אולד-סקול, אבל הספיק פסק זמן אחד של סטיב קר כדי לעצור את החגיגה. העלה את לוני על מנת להוסיף נפח לקו הקדמי, הווריורס weathered the storm והחלו להכין סופה משלהם. ברגע שנפתח הפקק מחוץ לקשת, נגמר המשחק. ריצת 22-0 עקרה לבוסטון את הלב בפעם האחרונה בסדרה.
חלק נכבד ממנה הגיע בהרכב הנמוך של גולדן, אז למעשה הם סגרו מעגל והכריעו את ההתמודדות עם אותו ליינאפ מפורסם שבישר על בואה של השושלת. הליינאפ כמובן כולל 5 שחקנים שמסוגלים להוריד כדור לרצפה ולדחוף את הקצב.
היו קולות של קאמבק, התקררות קולקטיבית של הווריורס באה במקביל להתחממות של בוסטון מאותו טווח ברבע השלישי, אך הם בקושי הצליחו לרדת מדו-ספרתי.

*הדקות של פול הצטמצמו אט אט לאורך הסדרה (20 בממוצע, לעומת סביבות ה-30 בשלושת הסיבובים הקודמים), שותף ל-18 בלבד הפעם. לטעמי קר הגיע למסקנה שעדיף להפריד בינו לבין סטף, כך שיהיה רק שחקן אחד שהסלטיקס יוכלו לסמן בהגנה. בשתי הניצחונות האחרונים הוא זרח בשעה שסטף נח על הספסל והיה אחראי לריצות כמעט עצמאיות בפרקי זמן קצרים.
בנוסף לכך, החזרה ההדרגתית של קליי לכושר פתחה את הדלת לוויגינס בתור סלאשר, חדר לסל בידיעה שחלק מהשומרים ממוסמרים לצמד בפינה, אין סרט שהם מגיעים לעזרה. התפוקה של אנדרו יצרה מספיק כוח אש כללי, לכן התלות בפול הופחתה משמעותית, מה שאפשר לווריורס לנעול אותם בהגנה.

*על הריבאונד אין לי מה לומר. קבוצת הריבאונד הכי טובה ביחס לסייז, אין לי דרך לפרש מה שקרה כאן. במקום שהמשמעות של החטאה גסה תהיה מתפרצת ונקודות קלות, בפועל מה שקורה הוא: החטאה של שלשה קשה --> כדור חוזר בהתקפה --> שלשה קלה בהרבה. לא רק שהם לא משלמים מחיר, לרוב הם מרוויחים מהעניין. ביי פאר החלק הכי מתסכל בצפייה בהם, לפחות בתור הייטר.
ההגנה בסקראמבל מוד וההחטאות הארוכות מפחיתות אפקטיביות של בוקס אאוט, מטיבות עם שחקנים שמגיעים עם הפנים לסל בממונטום כלשהו (לקפוץ קדימה במקום לאחור). מה גם ששומר אחד יעשה פייס גארד לאחד מהספלאש בראדרס וכנראה לא ימהר לתפוס עמדה.

קצת על בוסטון
-נהוג לומר 'ההגנה הכי טובה היא התקפה'. במקרה של הסלטס החולשה ההגנתית הכי גדולה שלהם היא ההתקפה. בערך באמצע העונה הם העבירו את שרודר בטרייד והחליטו שסמארט הוא הרכז שלהם מעתה והלאה. הניסוי נחל הצלחה מסחררת, עד לגמר. ווייט התאדה להם במשחקי ההכרעה וכקבוצה הם רשמו כמות איבודים בלתי מתקבלת על הדעת. דריי (בתור הלפ דפנדר מהטובים בליגה) וגארי פייטון השני (מהירות תגובה וידיים נפלאות) פשוט חגגו עליהם. על וויגינס כבר אין מה להוסיף.
אם ישנה הסכמה שלטייטום יש כברת דרך רצינית לעשות בתור פליימייקר, אז בראון בכלל שבר מוסכמות לגבי יכולת כדרור. אנשים שוברים את הראש בניסיון להבין מה המשמעות של זה, אם הדריבל שלו מספיק בקושי, מה יש להסיק מכך לגבי הרף העדכני?

-לפחות הורפורד הופיע בגדול. אני מקווה שיש לו עונה נוספת בקנה. הוא ורוב וויל מוסרים טובים מהיי פוסט, חבל שלא הריצו משם תרגילים נוספים.
איכשהו, לא משנה מה יקרה, הספסל של בוסטון תמיד יהיה דליל. אפיין את הריצה הקודמת שלהם בבועה. זוכרים שדניאל תייס שותף בסדרה הזאת?

הפן החיובי
1. קבוצה מבוגרת ורוויות פציעות זכתה בתואר, באמת החלק הכי משמח. קליי חזר משתי פציעות משנות קריירה back to back, ותוך חצי עונה מצא עצמו כשיר מספיק על מנת לרוץ עמוק בפלייאוף, ביכולת שמזכירה את הגרסה הישנה שלו. לא פחות ממדהים בעייני.
2. קבוצה שמתנהלת נכון זכתה באליפות, אם כי הצ'ק הפתוח שיבגני ציין קצת מעיב על ההישג.

קצת על הפלייאוף
עונה שנייה ברציפות של פוסט סיזן מאכזב, תחושה שלא קיבלנו תשובות מלאות בעקבות ריבוי הכוכבים שישבו בחוץ. נקווה שבעונה הבאה הם יצליחו להגיע למעמד בכשירות מלאה.

 

[myway23]

כל הכבוד לגולדן, הרבה הרבה כבוד לארגון הזה - לא סתם הם עם כל כך הרבה גמרים\אליפויות בשנים האחרונות.
לקחת אליפות זה סופר קשה בליגה הזו (בלשון המעטה) ומה שהכי מרשים אותי זה הארגון כולו כמכלול - קודם כל בעלים שמוכנים לשלם, אח"כ יש את הצוות אימון הכי טוב בליגה (קר כמובן אבל לא לשכוח את מייק בראון וקני אטקינסון - לא סתם שניהם יהיו HEAD COACH בשנה הבאה), וה GM בוב מאיירס וכל צוות הסקאוטינג ופיתוח שחקנים - ממש מכונה מרשימה. כמובן שגם מזל שיחק לטובתם וזה חלק מהמכלול - ממש לא רושם את זה כדי להגיד "היה להם מזל".

לגביי הסדרה עם גולדן, מאוד מאכזב המשחק של טייטום, גרנט וויליאמס ודריק וויט. לשלושתם אחוזים גרועים מהשדה בסדרה.
אולי זה גם עייפות כי יש רגרסיה בין הסדרות:
JT עם 27.6 נקודות בסדרה נגד מילווקי, 25 בסדרה נגד מיאמי ורק 21.5 בסדרה נגד גולדן
גרנט וויליאמס עם 11 נקודות בסדרה נגד מילווקי, 9 נקודות בסדרה נגד מיאמי ו 4 נקודות בלבד נגד גולדן

מבחינת בוסטון, עונה משוגעת.
לא חושב שאף אחד האמין בדצמבר\ינואר שהם יגיעו לגמר ושיהיה להם הזדמנות לקחת אליפות. אני חושב לעצמי שאפילו לקראת הטרייד דדליין לא חשבו שהקבוצה הזו תרוץ עד הסוף כי המהלך של להעביר את שרודר ולהביא את תייס שהיה NON FACTOR - נעשה כדי לחסוך כסף\מיסים. אני לרגע לא רושם את זה כדי לתרץ או להעביר ביקורת על ההנהלה, אבל בדיעבד זה גורם לך לחשוב מה היה קורה אם היה לך את שרודר על הספסל ולא את תייס. כמובן שאין לדעת וגם יכול להיות שהתוצאה הייתה גרועה יותר כי אולי שרודר לא התאים לחדר הלבשה?

זה כן הרגיש שחסר חלק נוסף לקבוצה, איזה סקורר מהספסל שיכול לעזור לטייטום ובראון גם בסקורינג וגם בניהול המשחק - השאלה אם שרודר היה יכול להיות זה שמשנה משהו - לעולם לא נדע. מעניין לדעת מה השינויים שיעשו בסגל לשנה הבאה כי הסגל הנוכחי לא יספיק לשנה הבאה. שמו יותר מדי על הכתפיים של פריצ'רד דריק וויט וגרנט וויליאמס וזה עבד עד הגמר. נכון, לכולם יש יותר ניסיון ואני מאוד מקווה שההפסד יצרב להם והם יתפתחו מהכאב, אבל הספסל של בוסטון היה פשוט לא מספיק טוב. עכשיו כל התקשורת תיפול על טייטום שדי שותק ע"י גולדן ומעניין לראות איך הוא יתאושש מזה ואיך הוא ילמד מזה. אני חושב שיש לו את האופי ללמוד ולהתפתח מההפסד אבל ימים יגידו. שנה הבאה יהיה קשה יותר - מידלטון חוזר, קוואי חוזר, מארי ו MPJ חוזרים, ואין לדעת איך כל הקבוצות יראו, לכן לדעתי זה פספוס רציני לקחת אליפות.

UNTIL NEXT TIME ...

עריכה: ד"א הם גם קיבלו עזרה מטוני רובינס שישב ממש צמוד לספסל שלהם - עוד מהלך מנצח.

 

[Rapgamer]

זה היה המשחק הכי חד צדדי לטובת גולדן בסדרה. הסלטיקס פשוט לא הצליחו למצוא הרכבים שעובדים עבורם- אלו עם טיימלורד התקשו לשים נקודות על הלוח, אלו בלעדיו התקשו להשיג עצירות בהגנה.
אני לא יודע לשים אצבע על שינוי ספציפי שחל בסדרה בין 4 המשחקים הראשונים בהם בוסטון הייתה מעט עדיפה לבין שני האחרונים. כנראה שזה קצת מכל דבר.
אמרתי בתחילת הסדרה שאני לא לגמרי סומך על רמת הביצוע ההתקפית של בוסטון וזה אכן מה שהכריע אותם. לא רק שהם קלעו סביב ה90 למשחק במשחקים 5 ו6, הם גם איבדו 40 כדורים שאפשרו לווריורס לברוח להם בצד השני.

אני לא בטוח איך הסדרה תיזכר לאורך השנים, נוטים לשים דגש בעיקר על הסיום. אני עדיין חושב שההופעה של קרי בגיים 4 הייתה all time great ובלעדיה בוסטון הייתה כנראה אלופה. אבל אלה כבר דיבורים לדיון לגאסי שאפתח בהמשך.