הכי קשה

[hala1]

הכי קשה

הכי קשה בלהיות הורים לפג זה האנשים מסביב שלא כל כך מבינים בזה ואנחנו צריכים להסביר כל הזמן ..הם לא מבינים מה זה גיל מתוקן ופערים בהתפתחות ..אולי אני לא צריכה להסביר אבל אני לא רוצה שיסתכלו על הבן שלי כמשהו מוזר מבחינת התפתחות זה הורס

 

[טלי של האור והנס]

מבינה אותך מאוד ,אבל ישנם אנשים שונים שלא

צריכים לדעת יותר מדי, אף אחד לא עוקב בן כמה הילד , שיחשבו שהוא קטן יותר. אצלי גם אם אני אספר לכולם שבני בן 3 יתחילו לחשוב שהוא לא נראה כזה ועוד איזה דברים הוא לא עושה.. בדרך כלל כשהילד גדל הוא משלים את הפערים פחות או יותר אז קל יותר.

 

[אחת ושניים]

עם הזמן זה קצת משתפר../images/Emo24.gif

קודם כל, הפערים ההתפתחותיים מצטמצמים

, ובמקביל - ישנם פערים גדולים מאוד בהתפתחות גם בין ילדים בטווח הנורמה - למשל אצלנו בגן יש כמה ילדים בני שלוש שבקושי מדברים ואחרים (בעיקר אחרות) שמדברות כמו ילדות גדולות ממש - וכולם בטווח הנורמה. והעיקר - אנחנו לומדים לקבל את ילדינו האהובים כמו שהם בלי למדוד אותם ביחס לאחרים, ואז גם אנשים אחרים מתייחסים אליהם בהתאם. אף פעם לא הרגשתי שמסתכלים על הילדים שלי באופן מוזר. תזכרי שרוב האנשים שילדיהם כבר לא תינוקות או פעוטים ממש לא זוכרים, וגם לא משנה להם, מה בדיוק אמור לעשות ילד בן שנתיים וארבעה חודשים, או אפילו באיזה גודל בערך הוא אמור להיות.