הכי קל זה לצלול...

[מאהבבב]

כלים...כלים...זה כמעט הכל...

זה נושא לדיון...את רואה פנימה...נהדר... וטוב לעינים...

 

[R a c h e li]

לדעתי....

מפגש פורום, ביער שלו יהייה סבבי.....

בחיי שאני מקנאה....... רק טוב לנער כפרות ואת את .....תמשיכי בשכונה שלך בדירה שלך.....ובגעגוע שלך בלי השוואות.....כלל לא משתווה....כי החיים הם מה שיש בפנים ולא בחוץ

 

[Rinattt]

../images/Emo24.gif

 

[יערית]

גליוש..

הצלילה הזו מערפלת חושים מאבדת את חוש הכיוון מאבדת פרופורציות מאבדת את חוש הטעם הריח הרגשות מעורבים ומתערבבים זה כ"כ נורמלי להרגיש מה שאת מרגישה,זה כ"כ מתבקש, לא אוכל לומר לך שלא תכנסי לתוכה,אבל מוטב לצלול לעומק שבו את יודעת שממנו תוכלי לעלות למעלה,ז"א זו צלילה לשם עליה,זו צלילה בכדי לטשטש את הכאב בבטן ובשאר האברים ואז לעלות מעל המים ולהבין שהחיים הם הרבה יותר מורכבים משחשבנו או ציפינו. את אמא מדהימה וכך תמיד תשארי-אני בטוחה שנתי יסכים לכך!!! חיבוק גדול ותהנו הערב.

 

[מאהבבב]

זה היה חזק...

 

[מצוטטת]

../images/Emo140.gif

זה

לחידוד את מה שאנסח במילותי הדלות {באם והיה ולא תביני לי} קראתי אותך...{פעמיים!} וניזכרתי במשפט של ניטשה שאומר {בערך} כך..."מי שיש לו איזה למה שלמענו יחייה , יוכל לשאת כמעט כל איך...." משפט חכם לדעתי ב-ת-נ-א-י אחד

שתסתכלי לחיים ולמציאות שנוצרה בעיניים מפוקחות!!! יודעת גם יודעת, קל להקליד לא פשוט לבצע ושוב אבל!!!....ה-כ-ר-ח-י החיים התגלגלו כך זה כבר משהו בלתי נימנע כנראה אבל איתך הם עשו חסד ענק, בעצם אולי יותר מאחד אנחנו לא דייי מכירות וזה לא ממש משנה גם, את מה ששלך ומה שנתת ממך גם "מטילת מטבעות זהב" לא תקח.... את איתי?, את עוכבת בכלל? בטח קשה, המונים קשה ומתסכל....קל שלא להשוות? הכי אנושי שיכול ל'יות אפילו שזה ניקרא כרגע בעיניי מגוחך אבל כל אחד מתי שהו "חוטא" בזה..... דיי לך להסתכל סתם בחוצה סביבך, ועכשיו תחזרי פה ותעני לי האם עץ שווה יותר מאיזה שיח? האם השמש שווה יותר או פחות מהירח? האם צלילו של הפנתר יפה מזה של הנבל? הבנתי לי.....נכון, אויי לך שלא תראי איזו מגילה מרחתי לך..... יקירתי, אחולמניוקי זה מתסכל באבו אבוההה זה מדכדך , יכול לרסק לך לקרשים ויכול גם שלא!!!!!!!!!!!! לא, זה לא משהו לאן-דן-דינו , זה לא נתון אפילו לבחירה , כי זה לא ישנה כרגע את שהילד בחר.......זה להחליט עבורך עבור עצמך..שאת ממשיכה לחיות לצד כל זה וכמו גדולה.......כי את ב'מת כזו!!! והאלה מה בטח עוטפים אותך עכשיו לצידך יעזרו לך קצת גם........

 

[מצוטטת]

אופסס זה../images/Emo27.gif

 

[RED ROZ]

סיפור מקסים וקולע

 

[סוף עונה]

התרגשתי לקרוא ../images/Emo10.gif ../images/Emo13.gif

מילים חכמות

 

[מצוטטת]

../images/Emo142.gif[מילים שמרגישות]

 

[שירלי6]

כתבת מקסים, מצ'ו

 

[RED ROZ]

גליה, קבלי ../images/Emo24.gif

"הראו לי גוזל שלומד לעוף . מאמציו הראשונים היו רפים מאוד , אבל ככל שהרבה להשתמש בכנפיו, הן הלכו והתחזקו עד שהוא גילה את חירות התעופה והצליח לדאות לגבהים עצומים ולעוף למרחקים גדולים בלא כל מאמץ. שמעתי את המילים : האמונה באה עם התרגול חיֵה עפ"י האמונה עד שהיא תתחזק כמו סלע ולא יהיה אפשר לערערה ומצא את החירות האמיתית של הרוח." (איילין קאדי)

 

[לימונ דה]

../images/Emo24.gif

 

[M i c h a l y U S A]

בגיל ההתבגרות החברים קודמים להורים

זה קל לצלול לדכאון שמתגעגעים והמרחק כזה גדול .. זה קל..אך לא כדאי. מאמא עם המון נסיון בנושא..אומרת לך שאת חייבת למצא תרגול געגוע, זה לא פשוט לעשות..אבל רצוי למען השפיות. וזה..לא לחשוב כל יום מה הוא עושה ואיך ולמה. מבינה את ההרגשה שלך..שהאב קנה אותו בחומרניות. מנסיון..ותקשיבי טוב טוב אין כמו חברים בארץ. אין כמו חיי חברה של מתבגרים בארץ. פשוט לא קיים כאלו חיים ..אולי רק בברזיל. לכן. תכיני את עצמך..זה לא יקח הרבה זמן. כאשר כל הטאראראם של המכוניות..והבגדים..יגמר...ובית הספר יתחיל..והחיים יכנסו לשגרה, והוא פתאם ירד לקרקע ויבין שחיי החברה שלו...לא דומים למה שהיו לו...ותאמיני לי באמריקה זה לגמרי אחרת...הגעגעועים שלו לארץ..לחברים ואלייך יביאו אותו להחליט לבד..מה מתאים לו. הוא בגיל שמשנה את דעתו די מהר.. והם בגיל הזה מעדיפים למרות הכל ..חיי חברה טובים. זה לא קורה באמריקה!~!!!!! גם שלי רצו לנסות טעמו את הארץ. ידעו מה יש להם באו אלי..לא אהבו את פלורידה ואת חיי החברה כאן.. ושוב חזרו לארץ. הם בדקו. הגיעו למסקנות למה שמתאים להם..ותאמיני לי..ידעו שכאן לקבל רכב קל יותר..שכאן לקנות בגדים קל יותר..זה לא היווה שום שיקול. זה לא משנה. שהם באים לביקור..הם במילא מגהצים לי את הויזה עד הסוף..וקונים בלי סוף..אך העדיפו לחזור לארץ בגלל החברים. בגיל ההתבגרות..החברים הם קודמים גם להורים....

 

[רוני שמח]

* גליה , את לא לבד! יש אור+החלטות *

לא הייתי מנסח טוב ממך את תחושות הבוקר הערב ובכלל. אני אופטימי חייכן. החיים תמיד האירו לי פנים. השימחה משודרת לקילומטרים. רוקד שנ ון ממולח. נראה טוב אבל בפנים ... מאז הגרושין , מאז שאיני יכול לקבוע את חינוך ילדיי ואיני רואה אותם כל בוקר. ואני חש איבוד שליטה לגבי חינוכם והתפתחותם ..הכל קשה . ומאז שאת כל הכספים המשותפים, גרושתי הוציאה וביום אחד העלימה אותם...- הכל השתנה כמו שתארת את הבוקר . ההשכמה- הרצון להישאר במיטה תחת הסמיכה ושכל הכל קשה ונמרח. וגם העסקים לא משהו.. כל דבר (כמעט) נראה חסר טעם. הזדהיתי עם כל מה שכתבת .אך אין לי ספק שסיפורך קשה משלי -ואנו גם לא בהתחרות.... גליה יקרה,מגיע לך חיבוק חזק ואוהב . את בטח אדם מקסים, שעובר כמו רבים תקופה מסריחה. החלטות - אל תתני לכמה דברים להשתלט עלייך. - 1.שלא תעזי ליפול למלכודות המרירות. יש גרושות שהמרירות שלהן בלי שהן מודעות לכך צועקת ("מי, מה ? אני מרירה"?) וזה מרתיע אותנו. 2.אל תאבדי אמון בגברים - אנו באקווריום שיש בו גם דגים מקסימים וטובי לב 3. גם כשקשה- תדקלמי את המשפט שכוחו גם בעילגותו "מי יכול עלינו" - עליי זה עובד... תהיי חזקה יקירתי . היום יום חדש ותשאבי כח מאנשים טובים.

 

[בוחר בתשוקה]

כמו שתיארת בכותרת שלך..הכי

קל זה לצלול...תמיד יש משהו בחצי הכוס המלאה.. חזרתי לא מזמן מלבנון...הדבר הכי יקר שהבאתי משם...זה את התובנה שהדבר הכי יקר לנו נמצא מתחת לאף שלנו...וזה הבריאות... הקיצר מתוקה..תכניסי את הכל לפרופורציה..ותראי איך את מחייכת שוב פעם בהצלחה

 

[אמא של yuval]

עדיין לא מכירות

אבל ליבי איתך מבינה את הכאב הספיק לי שבוע אחד בלי הילדים ופשוט נפלתי מאחלת לך לא לשקוע עמוק מידי כי יש בשביל מה לקום בבוקר את עוד תראי ובטוח שבנך לא היה רוצה שתפלי ותשקעי

 

[dance3]

גם אני גרושה באותו מצב, לצלול לנפול

גם אני גרושה מזה שנים רבות, חשה אותן תחושות בדיוק כפי שתארת, כל לילה צוללת אל השינה אל השכחה. וובוקר אין חשק לקום. אחרי שתית כוס נס קפה מתעודדת, והולכת למחשב. הכתיבה והקריאה באינטרנט מתמרנים אותי להמשיך הלאה וכן לימוד בקורסים כל מה שלא יכולת ללמוד פעם. הקורס מחדש אותך. אבל ככה זה בחיים אין מה לעשות, נופלים וקמים ומתחילים מחדש.

 

[shira2u]

כדי להצליח לצאת מהדכאון צריך לאמץ..

כדי להצליח לצאת מהדכאון צריך לאמץ מחשבה חיובית, קחי דקה ותחשבי מי האנשים שעושים לך טוב בחייך, מי אומר לך שהכל אפשרי, שהכל לגיטימי, שמקבל אותך כמו שאת ונותן לך הרגשה טובה.. אם אין לך אנשים כאלה (וזה יכול להיות הגיוני , כי אנשים הם דיי ציניים וקשה למצוא אנשים עם מחשבה חיובית ופירגון), תחשבי על לקחת coaching כי החלק הטוב בצורה שלהם שהם נותנים הקשבה ומחשבה חיובית ושהכל לגיטימי והכל בר שינוי .. הבעייה לדוג' בפסיכולוגיה זה שזה שואב אותך אחורה, להבין מה גרם לזה, ולא תמיד יש כוחות,במיוחד כשאתה בדיכאון. אתה מרגיש כמו כלי ניסוי ו"מקרה", רק שהפעם זה לא שאתה צופה בניסוי וחוקר אלא אתה הניסוי... אז עד כאן מה שחשוב זה ההווה והלאה ושוב אימוץ גישה חיובית, אם את עדיין רוצה לדבר על זה תפני אליי בהצלחה ותרגישי טוב ותזכרי שאת לא לבד!

 

[ליידי בל]

מצמרר..

נכנסתי מהדף הראשי, קראתי את הכותרת חשבתי לעצמי, משהו עצוב

נכנסתי קראתי וכולי צומררתי. איזו אישה מופלאה, כמה חוזק. איזה מילים שמביעות עוצמה וחוכמת חיים. אשריך ואשרי לילד המיוחד הזה שיש לו אמא כמוך. תהיי גאה בעצמך. חבקי את עצמך תמיד, באהבה, אופטימיות. לא מכירה אותך, אבל פשוט בא לי לתת לך

תודה על ההודעה המופלאה הזו לבוקר