הנסיכה שגרה בכד הזכוכית../images/Emo140.gif
הנסיכה שגרה בכד הזכוכית אירית רושין בקצה שכונה רחוקה, בערימת-זבל שבה היו אנשי-הכפר משליכים את אשפתם, גרה נסיכה בתוך כד עשוי זכוכית. חייה של הנסיכה היו נעימים ושלווים מאד. היא היתה בטוחה שעולמה רחב- ידיים, מואר וידידותי, אף כי לעתים תהתה בלבה מדוע עליה להסתובב תמיד במעגלים על קרקעית הכד. אך היא מצאה לכך תשובה מנחמת בעובדה שעגול הוא נעים, ושזאת בעצם מתנה אלוהית. אל מחוץ לכד היא לא יכלה לצאת מפני שלא הצליחה לטפס על הדפנות החלקלקות. אך למען האמת יש לומר כי אף לא חשה צורך מעין זה. במחשבתה של הנסיכה לא היה כל רמז לחיים אפשריים אחרים מחוץ לכד. חפציה של הנסיכה היו כולם שברי-אור שחדרו אל עולמה דרך דופן הזכוכית. ביתה הצנוע היה משנה צורתו בכל שעה משעות היום, על פי זווית השמש. היו לה שם רהיטים ומשחקים צבעוניים שנרקמו בחללו של הכד מקרני האור שנשברו פנימה אל ביתה. הנסיכה אהבה לרקד בין חפצי האור הקטנים שבביתה, והם היו מפזזים וצוחקים אתה. עולמה היה אכן קסום ומתקתק ויופיו גדל, התחדש והתעשר עם חילופי עונות השנה. לילה אחד נעורה הנסיכה בגו מצטמרר לקול נהמתו של חתול שחור גדול שרבץ בסמוך לביתה השלו. החתול התענג על יצריו המשתוללים ולא חדל להשמיע את קולו היבבני, עד שהנסיכה לא יכלה לשאת זאת עוד. היא החלה מתרוצצת במעגלים ומכה באגרופיה על דפנות הכד, דבר שכמובן, לא נשמע מחוצה לו. לבסוף זינק החתול אל מעבר לערימת-הזבל, ובדרכו נתקל בכד וסדק אותו לכל אורכו. הנסיכה, שהיתה המומה מטלטוליו של הכד, גיששה דרכה אל עבר הדפנות, מיששה אותן בכפות ידיה העדינות וגילתה את הסדקים החרוצים בו. לבה הלם בחוזקה. היא מעולם לא לקחה בחשבון אפשרות נוראה כזאת. היא ישבה המומה, רצוצה, מבוהלת עד אימה. ביתה- מבצרה נסדק ונפרץ לכל רוח. אנה תלך עכשיו? מה תעשה ? עם שחר ניעורו קרני-השמש הראשונות וחדרו אל הכד הסדוק בפיזוזים חדשים של בוקר. נראה היה כאילו הקרניים משתוללות שיכורות מתוך שמחה לאיד. הכל נראה אחרת. הרהיטים כבר לא היו אותם רהיטים והמשחקים לא היו אותם משחקים, וגרוע מכל ;8211#&; לאורך הקירות נפערו שתי צלקות ארוכות, מכוערות ובלתי-נסלחות. הנסיכה הנואשת החלה מטפסת על הדופן לאורך אחד הסדקים, כשהיא פוצעת את ידיה וברכיה, עד שהגיעה אל שפתו של הכד ונשארה שם ישובה חסרת- אונים ולא ידעה כיצד תרד למטה. מלמעלה הכל נראה מפחיד, מכוער ומבקש להכחידה. ערימת-האשפה נראתה לה מאיימת, דוחה ומפלצתית. היא הצטמררה למחשבה שתאלץ לגעת ברגליה היחפות בכל אותם דברים כעורים. הנסיכה שבורת-הלב ישבה על שפת הכד ובכתה בכי של יאוש וחוסר- תקווה. לא חלפה שעה קלה והנה הופיע במקום איש צעיר, פועל-בניין בגופייה מאובקת, עלם-חמודות צעיר. על כתפו הוא נשא סולם. הנסיכה פערה עיניים גדולות בפליאה. לראשונה בחייה היא ראתה יצור אנושי נוסף. נפעמת היא אותתה לו בידיה שהיא נזקקת לו נואשות. עלם-החמודות לא היסס ולו שניה אחת. הוא הניח את הסולם על שפת הכד ובו ברגע הכד כולו התרסק לרסיסים על הקרקע. הנסיכה צנחה אל בין זרועותיו לחיבוק מפתיע, חיבוק חם ופשוט, לו ייחלה בלא ידיעתה מאז יום היוולדה.
