הכי אידאלי ש....

[מיכל בן טובים]

הכי אידאלי ש....

היום, בשיחה עם הגננת, פתאום חשבתי שבטח יש דרך טובה יותר לעבוד. בעולם אידאלי (שלי) המרפאה בעיסוק היתה נמצאת בגן משרה מלאה, משתתפת בפעילויות השוטפות של הגן כמו אנשי החינוך למינהם ומדי פעם נותנת הכוונה או טיפ. בשעות "מתות" היא היתה מוציאה ילדים לטיפולים, או לחילופין מתערבת במקום באופן אישי באותו הרגע שעולה הקושי. ההדרכות היו ניתנות לכל חברי הצוות, שלא על זמן העבודה. הדרכות היו ניתנות גם להורים. אולי גם לסבתות

. מה לדעתכן הכי אידיאלי ? (כל אחת בתחומה).

 

[hana5]

פנטזיות כאילו?

אני אישית מאוד אוהבת ונהנית מעבודה רב מקצועית. אני מכירה צורות עבודה כאלו בעיקר בעבודה עם קבוצות ילדים. אבל כבר שנתיים שלא יצא לי לעבוד ביחד בו זמנית עם אנשי מקצוע שונים, מורה, קונדקטור, פזיו' או קלינאי תקשורת וזה ממש חסר. על החוסר הזה אני מנסה לפצות מדי פעם באמצעות טיפולים משותפים באותו ילד בו זמנית. אבל זה לא כמו להעביר קבוצה קבועה במשותף, כשלכל אחד הדגשים וההסתכלות שלו והמטרות הן אותן מטרות. בנוסף לטיפול אינדוידואלי לקבוצות יש פוטנציאל אדיר. עכשיו כשחשבתי על מה הכי אידיאלי בעקבות השאלה שלך, אסוציאטיבית נדדתי ל "מה חסר לי"..נראה לי שאני אייצר יותר הזדמנויות גם לסוג כזה של טיפולים. בנוגע לאידיאלים הייתי רוצה שכל מקומות העבודה שבהן אנחנו משתלבים יחוייבו לספק הדרכה קבועה לאורך כל השנה, בלי קשר לותק, מומחיות או חלקיות משרה.

 

[יעל ניסן]

הכי אידאלי מבחינתי

זה לדעת כמה זמן דרוש לכל מטופל ובאמת לתת לו את מה שדרוש. לקצר אם צריך לקצר ולהאריך אם צריך להאריך... להיות שם בדיוק את הזמן שצריך. משך זמן הטיפול תמיד מתסכל אותי - לשני הכוונים. תמיד יש את אלו שרק מתחילים להתקדם ועליהם לסיים טיפול, ואילו שתקועים המון זמן בלי להתקדם ומשום מה מקבלים עוד ועוד הארכות.

 

[מיכל בן טובים]

ואיך את מחליטה מתי לגמור טיפול ?

 

[יעל ניסן]

ברוב המקרים זה לא תלוי בי

לכן, כשיהיה מקום אידאלי, אודיע לך איך אני מחליטה.

 

[מיכל בן טובים]

כשהקמתי את הקליניקה שלי, חשבתי

שאם כבר אני מגשימה חלום, אז שיהיה אידיאלי. זה כמובן רחוק מהמציאות. אלו פנטזיות שלכם הן ברות הגשמה ?