הכיצד

[ניקולי]

הכיצד

מעודדים/מחזקים ?? יש לי מכרה מלפני 20 שנה (וואווו זה נראה מה זה רחוק) בקיצור המכרה הזאת התקשרה אליי אתמול ובבכי תמרורים סיפרה לי שבעלה לבסוף עזב את הבית... מה זה לבסוף? אני אסביר...לפני שנה בערך יצרתי איתה קשר והיא יפרה לי שיש להם קצת בעיות ובעלה ומאיים בעזיבת הבית. ואתמול היא התקשרה וסיפרה לי שהוא לבסוף עזב. היא סיפרה לי עוד שתקופה דיי ארוכה בערך שנתיים הוא יוצא ומבלה לבד עם חברים וכמה שפחות הוא נמצא בבית... כאשר עזב את הבית אותה ואת שתיי בנותיה ....נשארה כואבת והמומה.. הסתבר בדיעבד שיש לו כרגע מישהי ולטענתו כשהיה איתה לא היתה לו אף אחת וזאת האחרונה הכיר בקום עבודתו החדש... חברתי נאיבית כ"כ שהיא מאמינה כמעט לכל מילה שיוצאת מפיו.. למרות שאתמול היא אמרה לי שהוא שקרן פתלוגי , הוסיפה ואמרה שהיא מאמינה לו שאכן כך שלא היה עם אף אחת לפני שעזב את הבית... הקשבתי לסיפורה וכאבתי את כאבה.. יותר מכל כאבתי אותה כאשר שאלה אותי אם לדעתי יש סיכוי שהוא יחזור הביתה.. הסברתי לה את תחושותיי ואת הרגשתי ואף אמרתי לה שלעניות דעתי הוא פשוט בנה את עצמו במשך השנתיים הללו שהם חיו יחדיו ואז...ברגע שהיה מוכן (אולי אף כלכלית) קם והלך.... לאמר לכם את האמת?? קשה לי עם זה..קשה לי להטיח בפניי החברות האלו את הרגשותיי...הן שואלות אותי בכל פעם שהן מתקשרות.... "מה את מרגישה כעת" או "מה את חושבת שהוא יעשה"

 

[איש המערות]

זו שאלה באמת רצינית ושווה דיון

מנסיון קשה שהיה לי בגיל 20 (נוסטלגיה במיטבה), שחברה גמרה איתי והרגשתי על הקרשים עד כדי חוסר תפקוד מוחלט בימים הראשונים, היה מי שעודד אותי אז במילים בטוחות מאד ש"היא עוד תחזור אליך". משום מה זה היווה הקלה שאיפשרה לי לחשוב יותר בצלילות ולהסתגל בסופו של דבר למציאות - שהיא לא תחזור - ואף ליזום שיחת פרידה מסודרת יותר מבחינת מה שהיה לי לאמר. בדרך כלל אני לא נוטה להציע תמיכה מסוג זה כי יש בה הולכת שולל, אבל בהחלט יתכן שפסק הזמן בו היאוש קטן במשהו מאפשר בסופו של דבר התאוששות. לכי תדעי מה באמת טוב לאמר... אני חושב שהטוב ביותר הוא לא להביע דעה נחרצת לכאן או לכאן (בטח לא בתוספת ספקולציות על כך שהוא בנה את עצמו וכו') כי הפתעות יכולות להיות לשני הכיוונים (מה גם שאין לדעת מה תהיה התגובה להפתעה שכזו - נניח שהוא יחזור אליה והיא תכעס עלייך שלא תמכת בה ורק ייאשת אותה, או במקרה הפוך, את מעריכה שהוא יחזור והוא לא חוזר והאכזבה מתרחשת פעמיים עם תגובה קשה יותר...). אני חושב שעדיף לדבר באופן כללי על כך שכל האפשרויות פתוחות ולדבר עליהן גם אם זה מכאיב - זה לא מוליך שולל ומאידך לא מהווה סטירה מצלצלת ובכל מקרה מכין את הרקע לכל האפשרויות תוך השארת ההתמודדות אצל החברה - עם תמיכה שלך בתהליך שהיא עוברת.

 

[s h o o s h a]

איך ומה להגיד

אני לא יודעת להגיד לך מה עליך להגיד או לעשות בענין של חברה זו או אחרת שכן את היא זו שמכירה אותה מלפני ומלפנים ויודעת כיצד היא עלולה/עשויה להגיב לכל אחת מתגובותייך. ובכל אופן, לדעתי, אם תגידי לה את דעתך, תוך שימת דגש שזו דעתך בלבד ואין היא מחייבת, תוכלי לומר את כל אשר על לבך. בהחלט מותר לך גם להחליט ולומר שאינך רוצה להיות חלק מהסיפור ואינך רוצה להיות מעורבת בו. בסה"כ אלו הם חייה ורק עליה לקבל את ההחלטות לגבי ההמשך ואיך הוא יראה (עתידה). אם בכ"ז החלטת להיות שם בשבילה, היי עם כתף תומכת וטישו לניגוב דמעותיה, היי אוזן למצוקותיה והשתדלי עד כמה שהנך מסוגלת להקל על מכאוביה אבל אל תיצרי בה את האשליה שהרגשותייך ומחשבותייך הם אלו שעל פיהן יישק דבר. ממש לא. כי על כך, בין אם יסתיימו קשריהם ו/או אם יצליחו להצילם, תמיד תישארי את זו שאשמה (נקודות זכות לא יירשמו לך בשום מקרה).

 

[spivak12]

עשית את מה שהיית צריכה...

ניקולי יקרה, לדעתי עשית בדיוק את הדבר הנכון והיחיד אשר ביכולתך לעשות. נתת אוזן ואת כל כולך. כיוונת אותה להקשיב לעצמה ולרגשות שלה. מפה ואילך כל החלטה אשר תתקבל תהא שלה ושלה בלבד. לדעתי אסור לנו לקבל החלטות עבור אחרים, ונכון הדבר שבעתיים בתנאים אותם את מתארת של נאיביות וכו'. המשיכי בדרכך הקסומה.

 

[ניקולי]

תודה לכם... ../images/Emo24.gif

אתם יודעים? לפעמים אני אומרת טוב לאהגיד את הכל גם אם האמת כואבת רצוי שאותו אחד/אחת יכירו בעובדות ויקבלו את כל האמת... לבוא ולחבק וללטף לדעתי זה נוסח של מעין רחמים..ברגע שמרחמים על מישהו הוא מתחיל באופן אוטומט לרחם על עצמו ואז הדרך להתמודדות הרבה יותר קשה.. אני חושבת שצריך לתת לו או לה להכיר בעובדות הקיימות ולא לתת לו או לה לחיות בצפיה שאולי.. יקרה נס.. נכון צריך לאמר מילה טובה כמו.. יהיה טוב... את תתגברי.. תהיי חזקה..את יכולה להתסדר גם בלעדיו.. וזה בדיוק מה שאמרתי לחברה שלי היא היתה כ"כ שבורה וכ"כ בכתה... בנימת קולי היתה קצת עליה ע"מ להמחיש לה את עובדות החיים ולתת לה להרגיש שהיא יכולה ותוכל לבנות את עצמה בעליה איטית אבל בתאוצה.. והכונה שלי היתה שאימלא תמשיך לרחם על עצמה.. עד כמה קשה לה עם הבנות,עד כמה היא לא יכולה להמשיך ככה לבד, ועד כמה היא חושבת לעצום עיניים ולקום למציאות אחרת..נתתי לה להבין שהמציאות האחרת שהיא מדברת עליה זאת הדרך שלה להתמודד עם התקרית ולהמשיך הלאה..ולחייך,ולעמוד על הרגליים, בקיצור להתגבר