נו, באמת.
אתה מוכן בבקשה להתייחס לטענה ולא לניסוח? איזה דמגוגיה? יש פה בן אדם בן עשרים ובן אדם בן שש- עשרה שזרקו אבנים על הצבא ונהרגו בגלל זה. אם הם לא ילדים, אז הם נערים, מה זה משנה? המונח "שבאב" שבא הרבה פעמים כשם לזורקי האבנים פירושו נערים. והמנטאליות היא בהחלט לנסות להיות גיבורים, לך לשם וראה את זה בעצמך. אז אולי המונח ילדים לא מתאים, אבל הם בהחלט מנסים בצורה ילדותית להיות גיבורים, והריגתם הייתה נפשעת. אז אתה יכול כמו לקרוא לי דמגוג ולהתפס למילה פה ולמילה שם, או שאתה יכול לבחור להכיר במציאות. הצבא הישראלי מדכא באלימות גזענית את העם הפלסטיני, וכל התנגדות מצד הפלסטינים לא רק שמדוכאת באלימות שבעתיים, אלא גם משמשת כתירוץ לרוצחים שעומדים בראש הצבא הזה להמשך פעילותם הבזויה. בסדר, אז אלימות כהתנגדות היא לא הפתרון, אבל אולי פעם אחת במקום להתייחס לכמה ששני צעירים מקבטיה מסכנים את המדינה הקדושה שלנו, ננסה לראות איך אנחנו דורכים עליהם כבר ארבעים אם לא שישים שנה. איזו שיטה מצאנו לנו! לקחת כל פגיעה בפלסטינים ולהצדיק אותה בכך שהם מנסים להתנגד למדינה. אנחנו משתמשים ברגשות הלאומיים של עצמנו כדי לצדק את הפשעים הללו, ואנשים עוד יבואו ויקראו לי דמגוג. נ.ב. ההודעה הזאת לא מכוונת כולה אליך. קצת נסחפתי.
