אז היא בדרך כלל לא תהיה 100% חופשית. אני לא מדבר על בעלים (ועורכים) שנותנים הנחיות לעובדיהם כיצד להתייחס לנושאים מסוימים. זה יתכן שגם קיים, אבל רוב העיתונאים (כפי שהם מגדירים עצמם) טוענים בדרך כלל שבעלי כלי התקשורת שבו הם משדרים/כותבים נותן להם יד חופשית לחלוטין. כמובן שאי-אפשר לדעת אם זה מדויק, אבל בהיעדר מידע מבוסס סותר, אני שם את זה בצד. אבל עצם קיומו של בעלים מן הסתם משפיע. כמעט בלתי אפשרי אחרת.
דמייני לצורך העניין שאת הבעלים של עיתון יומי גדול. יום אחד אחד העיתונאים שעובד במקום מקבל ידיעת זהב לפיה קיבלת שוחד באיזשהו עניין ואת (ואיתך העיתון כולו, על-פי ההגדרה היבשה) מושחתת. האם הוא ימהר לפרסם ידיעה כזאת? האם הוא יפרסם אותה באותה מהירות שהיה מפרסם את הדברים אילו היו נוגעים לבעל גלידריה בצד השני של המדינה?
גם אם זה לא נוגע ישירות לבעלים, אבל כן משפיע עליו בעקיפין. תחשבי על ידיעה כלשהי (אין לי דוגמה בראש כרגע) שצפויה להשפיע על העיתון ועל תפוצתו. סתם דוגמה לא טובה מספיק, תחקיר שמאן דהוא ביצע שגילה שבמדד אמינות ודיוק בפרטים, העיתון שבו הוא כותב הגיע למקום הרביעי (בואי נאמר מתוך 5 עיתונים בסדר גודל הזה בס"ה). האמירה איננה על בעלי העיתון דווקא, אלא יותר על מקצועיות העובדים וה'עיתונאים', או אולי תחקירני העיתון (אלו שאמורים לסייע לעיתונאים בבדיקת מידעים שונים). ברור לכל בר דעת שפרסום כזה לא רק שייפגע בשמו הטוב של הבעלים, אלא אף צפוי לפגוע בעיתון עצמו, בתפוצתו ומתוך כך בהכנסותיו (של העיתון). פגיעה כזאת עלולה בתורה לפגוע בעובדים, אם למשל יהיה צורך בפיטורי חלקם עקב ההקטנה בהכנסות וכיו"ב.
דמייני לצורך הדיון שרק העיתונאי הזה קיבל את התחקיר ובדיוק לאחר שנערך, עורך התחקיר המסכן נדרס על-ידי אוטובוס, כאשר כל ניירות התחקיר התפזרו לכל עבר. לא מעורך התחקיר ולא מהתחקיר נשאר משהו. מאומה. כלומר אם הוא לא יפרסם את הדברים, הם לא יראו אור. האם את באמת חושבת שהוא לא יהיה מושפע מכל השיקולים מסביב בבואו להחליט אם לפרסם אם לאו? מסופקני.