הכוכב שלי
כוכב אומרים שלכל אחד יש כוכב בשמיים, כששואלים אותי מה הדבר הראשון שאני זוכר מילדותי, אני עונה שמיים. כולם מתפלאים, אבל זה נכון, נשבע לכם. וכי מה רואה תינוק המולך שכוב בעגלתו? שמיים. ובשמיים הייתה שמש שהילכה והיכתה והיה ירח ששינה צורתו והיו גם כוכבים. כשלכל הילדים קנו מתנה אופניים, אני ביקשתי ליום הולדתי העשירי מתנה טלסקופ. כל הילדים בשכונה קינאו בי ורצו להציץ דרכו אבל אני לא הסכמתי. לטלסקופ מקולקל אי אפשר לתקן פנצ´ר תרצתי, אבל האמת היא שלא רציתי לחלוק עימם את סודי. מצאתי כוכב, והוא היה רק שלי. הוא לא הופיע בשום מפה של גרמי השמיים ומיקומו לא הוזכר בשום מקום. אף שם חיבה נתתי לו, ולא איזה מספר מנוכר כמו לשאר המנצנצים. הוא גם היה תיבת הוידויים שלי. בלילה בלילה כשכולם כבר הלכו לישון, הייתי מביט בו, ובשקט בשקט בלב, מעביר לו מחשבות. על החברים, הלימודים על ההורים וגם על ההיא עם הצמות והסיכה. והוא כמו באיתות מורס היה משיב בניצנוץ זוהר, "קיבלתי 5:5" ומניח את נפשי. אבל היו פעמים, שכשהבטתי בו ולא היה לי מה לספר, הוא היה מספר לי על מה שקורה לו, שם למעלה, על השמש שלו שלפעמים לא מאירה ועל הירחים שמשתוללים כאשר הם חגים סביבו ולו אין מהם מנוחה. עד שלפעמים, כאשר לא ראיתי אותו כבר לא ידעתי מה לחשוב, האם אלה העננים שמסתירים, או שהשמש שלו ברוגז איתו. בגרתי ועברתי לדירה משלי. גם טלסקופ חדש ומשוכלל כבר היה ברשותי, אבל הייתי עושה בו יותר שימוש להציץ לחדרי בתים אחרים. אבל כשה´מסיבה´ תמה ונשארתי עם עצמי, הייתי מסיט אותו לקוי ארך וגובה השמורים רק עימי. הייתי צופה בו, ואולי הוא בי, סוחבים כבר מטען זכרונות של שנים. יום אחד במסגרת עבודתי הזדמן לי להכנס למצפה הכוכבים. לאחר סיומה תוך שתיית כוס קפה לדרך אזרתי וסיפרתי למארחי על הכוכב שלי. הוא חייך אלי וחיוכו ניבא לי לא טוב. "כמוך יש לנו עוד רבים וטובים" אמר, "רוצה שאבדוק לך?". נותרתי כתלוי בין שמיים וארץ. להישאר בחלום או להתנפץ למציאות? "הנה הקורדינטות, בדוק אם אתה לא מאמין" רשמתי לו את המספרים. והוא, אף לא ניגש לטלסקופ לבדוק אלא הקליד את הנתונים למחשב. שנייה עברה ועוד אחת והוא סובב לעומתי על כסאו, עם חיוך של חתול לאחר השמנת. "מה אמרתי לך?" צחק בצחוק שטני. הנה, ראה, גם שם יש לו והוא התגלה בידי אחר. אומרים שלכל אחד יש כוכב בשמיים, גם לי היה אחד כזה (והוא נשוי לאחר)
כוכב אומרים שלכל אחד יש כוכב בשמיים, כששואלים אותי מה הדבר הראשון שאני זוכר מילדותי, אני עונה שמיים. כולם מתפלאים, אבל זה נכון, נשבע לכם. וכי מה רואה תינוק המולך שכוב בעגלתו? שמיים. ובשמיים הייתה שמש שהילכה והיכתה והיה ירח ששינה צורתו והיו גם כוכבים. כשלכל הילדים קנו מתנה אופניים, אני ביקשתי ליום הולדתי העשירי מתנה טלסקופ. כל הילדים בשכונה קינאו בי ורצו להציץ דרכו אבל אני לא הסכמתי. לטלסקופ מקולקל אי אפשר לתקן פנצ´ר תרצתי, אבל האמת היא שלא רציתי לחלוק עימם את סודי. מצאתי כוכב, והוא היה רק שלי. הוא לא הופיע בשום מפה של גרמי השמיים ומיקומו לא הוזכר בשום מקום. אף שם חיבה נתתי לו, ולא איזה מספר מנוכר כמו לשאר המנצנצים. הוא גם היה תיבת הוידויים שלי. בלילה בלילה כשכולם כבר הלכו לישון, הייתי מביט בו, ובשקט בשקט בלב, מעביר לו מחשבות. על החברים, הלימודים על ההורים וגם על ההיא עם הצמות והסיכה. והוא כמו באיתות מורס היה משיב בניצנוץ זוהר, "קיבלתי 5:5" ומניח את נפשי. אבל היו פעמים, שכשהבטתי בו ולא היה לי מה לספר, הוא היה מספר לי על מה שקורה לו, שם למעלה, על השמש שלו שלפעמים לא מאירה ועל הירחים שמשתוללים כאשר הם חגים סביבו ולו אין מהם מנוחה. עד שלפעמים, כאשר לא ראיתי אותו כבר לא ידעתי מה לחשוב, האם אלה העננים שמסתירים, או שהשמש שלו ברוגז איתו. בגרתי ועברתי לדירה משלי. גם טלסקופ חדש ומשוכלל כבר היה ברשותי, אבל הייתי עושה בו יותר שימוש להציץ לחדרי בתים אחרים. אבל כשה´מסיבה´ תמה ונשארתי עם עצמי, הייתי מסיט אותו לקוי ארך וגובה השמורים רק עימי. הייתי צופה בו, ואולי הוא בי, סוחבים כבר מטען זכרונות של שנים. יום אחד במסגרת עבודתי הזדמן לי להכנס למצפה הכוכבים. לאחר סיומה תוך שתיית כוס קפה לדרך אזרתי וסיפרתי למארחי על הכוכב שלי. הוא חייך אלי וחיוכו ניבא לי לא טוב. "כמוך יש לנו עוד רבים וטובים" אמר, "רוצה שאבדוק לך?". נותרתי כתלוי בין שמיים וארץ. להישאר בחלום או להתנפץ למציאות? "הנה הקורדינטות, בדוק אם אתה לא מאמין" רשמתי לו את המספרים. והוא, אף לא ניגש לטלסקופ לבדוק אלא הקליד את הנתונים למחשב. שנייה עברה ועוד אחת והוא סובב לעומתי על כסאו, עם חיוך של חתול לאחר השמנת. "מה אמרתי לך?" צחק בצחוק שטני. הנה, ראה, גם שם יש לו והוא התגלה בידי אחר. אומרים שלכל אחד יש כוכב בשמיים, גם לי היה אחד כזה (והוא נשוי לאחר)
