הכוונה

[MIRA7]

הכוונה

שלום, אני צריכה קצת עזרה הכל מבולבל לי בראש , אני מנסה לטפל בבני בן ה-7 שמאובחן עם הפרעות קשב, בעיות התנהגות , ויסות חושי לקוי, בעיה במוטוריקה עדינה. לומד בבי"ס לחינוך מיוחד. בהתחלה השתפר בהתנהגותו- עובדים על עיצוב התנהגות. היה מחזיק את עצמו ומשתדל מאד , בבית היה מתפרץ. לא מטופל תרופתית, צוות הבי"ס המליץ להתחיל בטיפול התרופתי. הסכמתי עמם אך ביקשתי שהטיפול יעשה בבי"ס, כיוון שהילד מתמרד מכל דבר , מסרב לשתף עימי פעולה במתן הטיפול התרופתי ובאלף דברים אחרים. ביקשו ממני לשתף את בעלי כיוון שהוא מתנגד מאד, גם עם הבן הגדול היה אותו דבר והטיפול עוכב , האיבחון עוכב. ביקשתי להשאיר את הדברים ואת ההחלטות בידיי. נאמר לי שזה לא אפשרי שהאב לא יידע וזה כמובן חשוב. ביצעתי את ההסברים ואת המצב לבעלי , אך כמובן נתקלתי בקיר אטום- לא מוכן לשמוע . רוצה את הקושי בבית, וישנו גם קושי בבי"ס הילד מתוסכל, עצבני כשנדרש לעשות משהו לימודי(לכתוב) או לקבל סמכויות. אני חוששת שהוא ממש בדיכאון- יש לו אמירות רע לי בעולם הזה לא רוצה להיות כאן, דברים שקשה לשמוע.(מספר רק לי) ברור לי שאני חייבת לעזור לו, וכאן ההתלבטויות שלי- קודם לעשות אבחון פסיכיאטרי, אך מצד שני יש התנגדות לתרופות ואציין שלי יש התנגדות לתרופות אחרות מעבר לריטלין. בעלי כמו שסיפרתי בכלל מתנגד לתרופות. אולי לעשות איבחון פסיכודיאגנוסטי שיתן תמונה רחבה גם בהיבט הריגשי. כרגע אנו בהמתנה שוב לריפוי ועיסוק, ברכיבה על סוסים. הכל עומד לא התקדמתי לשום מקום, רק במחשבות הכל במחשבות שלי מה אעשה בכדי לעזור לו. עלה לי עוד שיקול לקחת מאמן התנהגותי קוגנטיבי שיעזור לו לשפר את התנהגותו. בקיצור אני יודעת הרבה מה עליי לעשות, אך בינתיים לא מזיזה שום דבר וזה לא אופייני לי ומעצבן אותי מאד. אשמח לקצת סדר והכוונה. מירה

 

[עדו בן צבי]

את ובעלך מוזמני להכיר את שלושת ילדי.

אתם יכולים לבוא ולראות איך ילדים עם הרבה בעיות, שחלקן דומות לבעיות של ילדכם, משתקמים. אתם יכולים לראות התגברות על לקות ריכוז, על ויסות חושי רע, על בעיה במוטוריקה עדינה, אצל אחד מהם גם על הפרעות התנהגות. חוץ מזה, לשלושת הילדים שלי יש גם אוטיזם וגם על זה אפשר להתגבר. כמו שאמר המשורר ''אז כל מה שצריך זה יד ברגע של סחרחורת/ עם יד ביד כל חושך עד הוא חתיכת שחרחורת''.

 

[MIRA7]

תגובה

היי עדו, ברור לי שאפשר לשקם את ההפרעה הזו ושחייבים לטפל, אני עם הבנה וראש פתוח, אבל נתקלת בהתנגדות של הילד לשתף עמי פעולה וגם של הבעל כמו שרשמתי. אתמול ניסיתי שוב להסביר לילד כמה הכדור יכול לעזור לו ופירטתי כיצד, אך הפתיע אותי כשאמר לי לא רוצה אני לא אהיה רעב ולא אוכל לאכול. חשבתי מאיפה יודע שסותם את התיאבון, ונזכרתי שלמעשה לפני שנה בערך לקח בגן תקופה מסוימת, הבעיה שהיתה לו שם חוויה לא נעימה עם הגן הזה, והסתירו ממנו את לקיחת הכדור ואז גילה זאת ועוד יותר התנגד. הענין שאפילו אם היה משתף פעולה והיינו שומרים בסוד מהבעל זה הרי התגלה בסופו של דבר , וצריך שהכל יהיה גלוי שתיהיה הבנה ומודעות לאב.

 

[עדו בן צבי]

בגלל זה אני מזמין את שלושתכם לראות ילדים

מאושרים שלוקחים גם את התרופות האלו וגם תרופות אחרות שאת שוללת למרות הראש הפתוח שלך. אני מזמין אתכם לראות גם מה אפשר לעשות חוץ מלתת תרופות. ובעיקר, אני מזמין אתכם לראות משפחה שלא שומרת סודות. סוד מהילד, סוד מבית הספר, סוד מהבעל...לכי תדעי גם אילו סודות שומרים מפנייך...סוד מורה על בושה, על משהו לא תקין. סודות מעודדים חשדנות במקום ביטחון. הם משדרים חוסר הערכה לדעותיהם של אנשים. סודות אינם פתרון נראה לי, אפילו, שהסודות שלכם מגבילים אתכם יותר מהלקויות. הערכה עצמית, אמון, אחווה, זוגיות ושיתוף פעולה לא בונים על סודות ובלי להיות קבוצה מגובשת, ספק אם תתמודדו עם אתגרים כל שהם. בין אם אתגרים אלה קשורים ללקויות ובין אם לא. עם כל כמה שהריטלין עזר לי ולשניים מילדי (השלישית בדרך לריטלין כנראה) הוא בכלל לא באותה ליגה של יחסי אמון וכבוד במשפחה. כמו שנאמר במקורות, ''וטוב האור. מתוק לעיניים''.

 

[רונן לין]

חייב להיות שיתוף פעולה של כולם

אם בעלך לא מסכים לתרופה, ואת מאוד רוצה, ואין בינכם הסכמה על הדרך הטיפולית - הילד ימשיך לסבול. חשוב שבעלך יבין שככול שיעבור הזמן ולא יהיה טיפול, הילד יסבול יותר (וגם אתם !!), בעלך חייב להבין שאם הוא מתנגד לטיפול, הוא צריך לתת לילד משהו במקום הטיפול, למשל להתמודד עם הילד בקשיים שלו. מה שאני מבין שקורה כרגע זה המצב: בעלך מתנגד, הילד מתנגד, ואת משלמת את המחירים.., זה ממש לא עובד ככה. את בהחלט יכולה להגיד לבעלך: "עד שלא תבין שהילד סובל כשהוא לא מקבל את הטיפול המתאים לו - אתה זה שתתמודד אם ההתפרצויות שלו". הכל חייב להיות על השולחן גלוי לכולם, רק אם יהיה שיתוף פעולה של כולכם הילד יוכל להבין שאתם פועלים ביחד כצוות מנצח עבורו ואז הוא יוכל לשתף פעולה.

 

[מרב קובי]

אני עם רונן!

אם הבעל מתנגד תפילי את הכל עליו. הוא זה שצריך להתמודד, כי כל עוד את מטפלת בכל, ואת זו שחוטפת את הריקושטים- הוא לא מבין מה הבעיה. מהיום את לא הולכת יותר לבית הספר כשקוראים לכם- הוא ילך. כל פעם שהמורה מתקשרת- שהוא ידבר איתה. בכל פעם שהילד בוכה או מתלונן או מספר על הסבל, את מיד מספרת לבעלך כל מה שהילד אמר {אם הוא לא מסכים לדבר איתו }, ואת מעבירה לו את ה"תיק" לטיפול. "הילד בוכה- לך תטפל בו בשיטה הנהדרת שלך בלי תרופות."

 

[MIRA7]

זה בדיוק

מה שעכשיו אני מתכננת לו, אני בקשר הדוק עם המורה כמובן, יש לילד מורה מקסימה. כשסיפרתי שהבעל לא מסכים אמרה לי שהתייעצה עם היועצת והמנהלת ואין להם דרך מה לעשות, לא הסכמתי לקבל תשובה זו. אמרתי למורה שתפנה למנהלת , שהמנהלת תזמן אותו לשיחה אישית אותו בלבד בלעדיי ושוב תנסה. הבעיה העיקרית וגם רשמתי לרונן, שהוא לא מבין את הילד חושב שהוא מפונק ולא כל דבר שרוצה יקבל. כשהילד מתחיל עם התקפי הזעם במקום לאסוף אותו ולתמוך כועס, מעניש, צועק וכו'- אין תמיכה. אין הבנה ורואה את הקושי בבית,יש לי הרבה חילוקי דיעות איתו לגבי הדרך שמגיב אל הילד. אפילו להדרכת הורים אני מגיעה לבד, אין לו סבלנות לשמוע יותר מידיי פטפטת. לפי דעתי הוא בעצמו עם הפרעת קשב שלא טופלה לעולם. לא מסוגל לשבת בפגישה יותר מידיי ולהקשיב.

 

[מרב קובי]

פעם באה אלי משפחה שכזו

אבא, אמא, וילד בן 9. מאובחן... האבא בא להראות לאשתו שהיועצת תגיד שהוא צודק, ושהאמא רק מפנקת אותו, ושלילד אין שום בעיה ובטח שהוא לא צריך תרופות וסמים. שאלתי רק אותו מהם הקשיים של הילד. הוא נאלץ לענות...{ז"א להכיר בהם סוף סוף} ואז התחיל לנאום על זה שהאישה מפנקת את הילד, נותנת לו כל מה שהוא רוצה ו....עוד ועוד. אחרי שנתתי לו להוציא את כל הקיטור, שאלתי אותו שאלה קטנה- איך התנהגו אליך כשהיית ילד כזה? {היה לי ברור שהאבא הוריש לו את המתנה...} והאבא באיפולסיביות הברורה שלו ענה במהירות- "כשאני הייתי ילד כל פעם שעשיתי בעיות כאלו נתנו לי סטירה" ואז, הוא השתתק, פתאום הבין שהודה בבעיה, בזה שהוא הוריש אותה, וכלפי עצמו כנראה שהבין שהסטירות לא ממש עזרו... הוא ביקש לצאת החוצה לעשן- הרשתי לו כי הוא היה חיב לקחת הפסקה ולהתמודד עם האמירה שלו. כשיצא שיחררה אשתו אנחה גדולה ואמרה- "סוף סוף מישהו אמר לו את זה..." כעבור עשר דקות הבעל חזר, רגוע , ומאותו הרגע אפשר היה להתחיל לעבוד על טיפול לילד והדרכת הורים והכרות אובייקטיבית עם הפרעות הקשב והריכוז- של הבן, וגם אלו של האב...

 

[MIRA7]

נראה לי

שישנה עדין תקוה לנו בעניין.אספר לך שבני הגדול אובחן רק בכיתה ג', בעלי סירב הרבה זמן לטיפול התרופתי , כל הזמן זימנו אותנו לפגישות עד שפעם אחת התייאש ואמר טוב שאשתי תחליט ותעשה מה שצריך. אציין רק שלפני כן הילד קיבל טיפול תרופתי בלי ידיעתו זה היה סוד בינינו. כשהאבא הסכים זה היה נראה כאילו רווח לילד. הוא ידע מכך אבל עדין זה הציק לו (הבעל), אך לא אמר דבר ולא הפריע. בגדול וזה לא לפורום הזה הוא אדם קשה מכל הבחינות זו לא הזוגיות שייחלתי לה, ישנן בעיות תקשורת בינינו וזה לא קל ובמיוחד ילדים עם בעיות שצריך לעזור להם.

 

[מרב קובי]

כדאי לקרא קצת על זוגיות עם ADHD

יש הרבה בגוגל וגם באתר שלי {כתובת האתר בחתימה שלי}. ועכשיו אני עובדת חזק על חוברת הסברה לזוגות צעירים שנקראת- "עד החתונה זה לא יעבור.." אם הזוגיות שלכם מושפעת קשות מהפרעות הקשב של בני המשפחה- כדאי לטפל לפני שיהיה מאוחר מדי.

 

[MIRA7]

תגובה

נכון אני משלמת את המחיר - תמיד. כי אני לא חופרת את ראשי בחול, לא אשב מנגד ואראה את המצוקה של בני בלי יכולת לעזור לו, ואשתחצן ואומר שיש לי יכולות לעזור לו בדרך שלי להזיז דברים, לטפל בקשייו כרגע בלי הטיפול התרופתי למעשה. הבעיה שלומר לבעלי שיתמודד עם ההתפרצויות שלו זה לא עוזר לי , הוא פשוט מנסה להעניש אותו במקום להרגיע אותו, להבין אותו. קשה קשה מאד