כהן...
אני רואה שאף אחד ממכם לא ניסה לשחק אי פעם קדש...(חמישה נקודות לבנות למי שהקשיב בשיעורי תנ"ך ועוד אחת למי שניסה פעם) בעולם העתיק לכל פנתאון היה את הגניוס לוקי שלו דהיינו מרחב המחייה שלו. כאשר עם היה מפסיד, זה היה אומר גם שהאלים שלו הפסידו. כמובן שכל קרב היה מתחיל בארוחה.(לפני כל קרב היו מקריבים קורבנות לאלים למען הניצחון בקרב). כהנים היו אחראים על לוח השנה ועל עוד כמה דברים.(תפתחו אנצ´) הנה דוגמה להרפתקאה של חבורת כהנים: יום אחד גילה האל(הכנס שם) שנגנבה פרה מהרפתות של(הכנס שם) ואז הוא ירד ארצה בסערה. הוא התגלה לפני הכהן הגדול שלו(הכנס שם) ואמר: "אני צריך חמישה כהנים אמיצים שימצאו את הפרה לפני ש(הכנס שם) יגלה שהפרה נגנבה מהרפת.(הכנס סיבה למה [הכנס שם] לא גילה את זה עדיין) מכיוון שזו רפת של (הכנס שם), מן הסתם, הגנב הוא בן תמותה מדרגה גבוהה עם גישה לחלונות הגבוהים או אלוהים(הכנס סיבה) שהחליט לגנוב פרה. מטרתה של חבורת הכהנים היא למצוא את הפרה, ובמידת האפשר, גם את הגנב. (הרפתקה זו שוחקה ביוון העתיקה. שמותיהם של שחקני התפקידים היו אפולו ששיחק בתפקיד הבעלים הנזעם. מרקורי ששיחק בתפקיד התינוק שגנב עדר פרות יום לאחר היוולדו וזאוס בתפקיד השה"מ. כמובן שאפולו לא שמע מעולם על גילדת הרפתקנים או כל השטויות האלה, אם היה שומע, הוא היה מטיל עליהם לחפש אחרי הפרות) כמובן שהסוף הרצוי של ההרפתקה, מבחינת השה"מ, הוא שהכהנים יומתו על לא עוול בכפם על גניבת פרות האל.