מאמר מצויין. הנה ה-10 סנט שלי
ההבדל הגדול ביותר בין הספורט האמריקאי המקצועני וכל ספורט מקצועני אחר בעולם הוא שבעלי הקבוצות האמריקאים - אפילו יהיו מולטי ביליונרים - רוצים שקבוצתם תעשה כסף. זה המוטו האמריקאי, ומה שאתה יותר עשיר, אתה רוצה לעשות עוד יותר כסף. אין שאלה שצ'ילדרס עשה צעד נהדר מבחינתו, אך השאלה היא מה הוא יביא לבעלי הקבוצה מבחינת הכנסה. אלא אם כן קבוצות הכדורסל באירופה תתחלנה להיבנות ולתפעל כקבוצות הנבא עם באדג'ט, מרקטינג, חוזי טלוויזיה בביליונים - הן לא תגענה לשום מקום. כמה יכול ביליונר רוסי יהודי לזרוק על צ'סק"א בלי שהיא תתחיל להראות רווחים? האם שמעתם אי-פעם את המילה "רווחים" בישראל? ביוון? בספרד? באיטליה? זאת מילה שלא ידועה לאירופאים בספורט! ובגלל זה מעברו של צ'ילדרס הוא מאורע חד פעמי שאולי יחזור על עצמו עם שחקנים מהשורה, אך אף-פעם לא יוכלו האירופאים להביא כוכב-על כלברון, אלא אם הבאתו תצדיק את עצמה כלכלית. אף אחד לא מוכן להפסיד הרבה כסף כל הזמן, ולא משנה כמה עשיר הוא. הדבר מזכיר קצת את הבאתו של פלה ל-NASL בשנות ה-70. אז הליגה האמריקאית יצאה מדעתה והביאה כוכבים כבקנבאוור, קרלוס אלברטו, ועוד ועוד. עד שלכל בעלי הקבוצות נימאס להפסיד כסף וכל העסק התפוצץ. היום ליגצת הכדורגל כאן מתפקדת על בסיס של 20,000 עד 30,000 צופים למשחק כשכל ההכנסות ידועות, וכן ההוצאות. נמוטו של הליגה הוא "רווחיות בכל הקבוצות". כדי להישאר במסגרת "רווחית", יודעים מנהלי הקבוצות כמה כסף יש להן כדי לשלם משכורות. הם לא יכולים (ולא רוצים) להביא אחד כמו קקה. בצורה שהספורט המקצועני מתנהל באירופה, לא משנה את מי תביא, ההכנסות לא תיגדלנה כי הכל "סולד-אאווט" (כמו יד אליהו), ולא משנה מי משחק. אבל בארה"ב ההכנסות מכרטיסים הם רק חלק קטן מאד בתקציב הקבוצה, ומלבד זה, הם משחקים עד 110 משחקים לשנה (כולל משחקי אימון, פלייאוף, וכו)
