הכאב שלא נותן מנוח.....

[ילדונת~]

הכאב שלא נותן מנוח.....

קשה לי עכשיו..... אוף כמה רוצה להסביר לכם למה כל כך רחוקה למה שותקת אבל הכאב הזה סגר אותי חסם אותי אין בי יותר כוחות רוצה לצאת מכל זה אבל כבר לא מאמינה שיש מוצא.... שוב הברזתי מהמרפאה היום עד מתי? זה ימשך ככה הרי הבטחתי שחוזרת להילחם אבל אין בי באמת כוח מראה שחזקה לא מראה שבוכה אבל בלילה כשלבד במיטה בחושך בוכה בלי קול הלב בוכה והנשמה זועקת נושאת תפילה קטנה לאלוקים שיקח אותי אליו להיות יחד עם המלאכים אין לי יותר כוח מצטערת שאני לא אותה ילדה חזקה שחשבתם כן גם אני בוכה בלילות גם אני פוחדת ממפלצות בלילות והשדים שלא נותנים לי מנוח....... עד מתי? תגידו עד מתי? תחזיקו אותי חזק שלא אפול צריכה משענת תומכת צריכה אותכם כאן שתחבקו ולמרות שכל כך זקוקה לכם רק מרחיקה אותכם מצטערת לא מבינה בכלל למה כתבתי את כל זה אולי כי הלב כבר לא יכול לספוג הכל כי הכאב שבפנים רוצה לפרוץ החוצה ואני לא נונת לו עוצרת אותו אסור שידעו כמה רע אסור!!!!

 

[אילנה.]

ילדונת

החוזק נובע בעיקר מהודאה בחולשה ולא מתוך ניסיון להסוות אותה... את לא צריכה לומר כמה רע אנחנו כבר יודעים לפי השתיקה וההתרחקות מישהו פעם אמר לי שדווקא מתוך ההרגשה הזאת של חוסר אונים וחוסר כוחות בעצם יש את הכוח הכי גדול כי כשאנחנו נמצאים בתחתית יש לנו הכי הרבה כוח לתנופה...

 

[סהר-תמיכה]

תודה שאת כאן

ושאת משתפת וכותבת את הדברים האלה. הכאב הוא בן בית במקום הזה. לא בורחים ממנו כאן, יושבים ומדברים עליו, לא מתעלמים ולא דוחקים באף אחד להרפות ממנו לפני שהוא מוכן באמת והשלים את מה שהיה לו להשלים עם עצמו. את מוזמנת להיות כאן אמיתית, כואבת ונאהב אותך כמו שאת, גם כואבת. את הרי לא הכאב, את אדם שכואב לו. ואת אותו אדם גם כשאת כואבת כאן וגם כשאת מנסה לגייס כוחות כדי לתמוך באחרים. (((((((((((((((ילדונת)))))))))))))))))