הכאב הזה

[fox28]

הכאב הזה

עוד פחות מחודש האזכרה לאמי ז"ל כואב בלב כל השנה אבל לאחרונה אני מתחילה לבכות בלי תכנון דוקא ברגעים שטוב לי בכיתי כשהיתי בחופש לפני שבועיים ואתמול כשאכלתי עוגת שוקלד מאוד טעימה הרגשתי שהכאב נתקע לי כמו סכין בלב ומסרס לצאת הגעגוע הנורא הזה והכאב שרק מתגבר. נעשה לי יותר ויותר קשה ככל שעובר הזמן. זה לא אמור היה להיות אחרת? צריך לתפקד רגיל- לעבוד, לחייך לפחות למראית עין וזה קשה לי מאוד. אף פעם לא הייתי טובה בהעמדת פנים. מה לעשות? אני יודעת שיש לי גם דברים טובים בחיי _עיינו ערך מה עוזר לי לצאת ממצב רוח רע) אבל זה לא מחליש את העאב הנורא למה אמי היתה צריכה למות בגיל 49? למה?

 

[fox28]

"תודה רבה" על התגובות התומכות

זה שאני לא מרבה לכתוב פה זו לא סיבה להתעלמות כה רבה מההודעה שלי לחוסק תגובות לא ציפיתי מיכל

 

[הוקוס פוקוס1]

מיכל ../images/Emo20.gif

סבלנות היא המילה, לא כולנו נמצאות כאן כל היום וישנם ימים שגם אין כאן אף הודעה חדשה, חוץ מזה ההודעה כאן הייתה רצינית ותשובה אליה זה לא משהו שיוצא ככה בשלוף כמו תשובה ל"מה העניינים?"... לדעתי התגובה שלך היא קיצונית מדי וזה לא לעניין להגיב כך, אני לא מנסה להעביר עליך ביקורת,אלא רק מקווה שתביני אותי. לגבי תגובה להודעה הראשונה שלך, אני אענה מחר,אני צריכה לחשוב..אין לי תשובה בשלוף, אלו שאלות שגם אני שואלת את עצמי.. מקווה שיהיה לך שבוע טוב מאוד.

 

[אשבל1]

שלום פוקס

דבר ראשון, אני מבינה את האכזבה שלך שלא היו תגובות מיידיות להודעה, זה קרה לי גם בעבר. דבר שני, אמי נפטרה לפני 20 שנה והייתה בת 40 וחודש, וכמוך אני סובלת מהתקפי געגועים, עצב וכעס על חוסר הצדק היום אפילו יותר מפעם, זה לא הופך להיות יותר קל לצערי, מקווה שתמצאי את הדרך לחוות את השמחות ולהיות חזקה להמשך. יכולה להמליץ לך על עזרת פסיכולוג עם קשה לך לבד. מאחלת לך רק טוב...

 

[עידן64]

פוקס יקרה,

מבינה מאוד את האכזבה שלך לגבי חוסר התגובות.מודה שגם אני חוויתי זאת לא פעם וזה בהחלט מרתיע אותי מלכתוב ולהיות יותר פעילה פה.אני לא מוותרת על הפורום הזה למרות זאת,כי הוא מיוחד,יש פה בנות מדהימות,הנושאים נוגעים לליבי ואני מזדהה,חווה ומעבדת פה שוב שוב את האבל שלי שלא נגמר לעולם. גם אני כמוך,איבדתי את אמי שהייתה בת 49.5.הייתי בת פחות מעשרים.חלפו מאז 23 שנה ויש לי המון ימים שאני מרגישה כמוך,מתגעגעת,כואבת,עצובה כועסת מקנאה במי שכן יש לה אמא ועוד המון רגשות. למה היא מתה כל כך צעירה?גם אני שואלת ואין לי תשובה.אני רק יודעת,שהיהמים האלה והרגשות האלה שאני חווה ומרגישה הם כל כך נורמליים,כל כך מוצדקים,כי זה הרי לא טבעי לאבד אמא בגיל כל כך צעיר ולהתחיל חיים בלעדיה.עם כל הטוב שלי יש בחיים וכמובן שגם לך,האבדן הזה הוא משהו שילווה אותנו בעוצמות שונות,בתקופות שונות,במצבים שונים ולעולם לא ירפה. שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך ימים טובים יותר.

 

[כנפיים לבנות]

עיברי לידר אמרת...?

מאוד אוהבת אותו ואת המוזיקה שלו.... מקדישה לך.... ולכולן.... שיר מדהים!! ביום שמש יפה ביצוע: עברי לידר מילים ולחן: עברי לידר ביום שמש יפה אני פותח חלון שיכנס קצת אור לדירה ביום שמש יפה מסתכל מסביב ומבין מה שרציתי קרה ויש שמש בחוץ העולם מחייך אלי זה חיוך אמיתי האהבה שלי שקשה בשבילכם היא טובה בשבילי היא טובה בשבילי, אז היום אני לא נותן לה ללכת בדיוק כשרציתי לקבור את הכל ולקפל את הדגל ועד שמצאתי אמת אמיתית והיא שמה לי רגל תחזיק במוטות שתקעו אנשים ותקשיב זה נגד הרוח מעיפה בניינים ונותנת לי כוח ביום שמש יפה אני קם מאוחר ופותח חלון לרחוב יש מיליון אנשים שעוברים לפני קצת רחוק וקצת קרוב ויש יופי של ים והאוויר כבר נקי מהגשם שהיה כאן אתמול האהבה שלי, אם זה חיוך אמיתי אני הפסקתי לשאול אני הפסקתי לשאול, אז עכשיו אני לא נותן לה ללכת

 

[לונה..]

../images/Emo24.gif

אני מתה על השיר הזה

 

[מיקימק]

פוקס

לגבי ההערה הראשונה שלך- אני מבינה את התחושה. אני יכולה להגיד לגבי עצמי, שבדרך כלל כשאני רואה הודעה מסוג זה, שלצערנו בפורום הזה זה ענין שבשגרה, לוקח לי כמה זמן לענות, לפעמים אפילו ימים. למה? כי זה פוגע לי בדיוק בנקודות הכי כואבות, ומה שאת כותבת קורה גם לי ולפעמים זה דברים שאפילו לא התחלתי להתמודד איתם. ולפעמים אין פשוט את האנרגיות.... ואני אפילו לא מגיבה, למרות שמה שנכתב היה מאוד משמעותי עבורי. אז שלא תחשבי שזה אישי, ממש לא. לגבי מה שאת כותבת, כמו שאמרתי, אני מאוד מזדהה עם הדברים. אני חושבת שדווקא כשטוב לנו, לפעמים זה אפילו יותר קשה. כי הן לא איתנו כדי לחוות את זה, כי אף פעם זה לא באמת מושלם עבורנו. והנה דוגמא קטנה, אתמול נפגשתי עם חברה טובה, שגם כן אבדה אמא. היינו עם הילדים והם השתוללנו ונהנו וכולנו היינו ממש מאושרים, היה כייף כזה. ואז פתאום היא אומרת לי -"תראי איזה כייף, אם האמהות שלנו היו כאן, לא היה צריך שום דבר נוסף". אז גם לי זה קורה המון, שדווקא כשטוב ונחמד פתאום מן כאב חזק מפלח ומזכיר מה חסר. אני יכולה לומר לך שעם הזמן לומדים להתמודד עם התחושה הזאת, ולמרות הכאב, זה לא מנטרל את היופי. אז שולחת

יהיה טוב

 

[vered51]

היי חמודה

זה כל כך נורמלי כל התחושות האלה שצפות לפני האזכרה, אני חודש לפני האזכרות מפסיקה לחייך וכל הזמן בוכה, פתאום המוות של אמא נראה קרוב שוב ומתחילים להיזכר מה היה ואיך היא נפטרה ולמה זה היה צריך לקרות... אני מחזקת אותך ושולחת לך חיבוק ענק, אני יודעת ששום דבר לא מנחם אבל את לא לבד וזה לא יהיה ככה תמיד, האזכרות כשמן הן מזכירות לנו את החלקים הקשים בחיים.. איתך ורד