"הכאב הזה מכה בי עוד..."

בופיק

New member
"הכאב הזה מכה בי עוד..."

אני אפילו לא יודע מה לכתוב, אבל אני מרגישה שאני צריכה לשפוך ולהוציא החוצה, את הכאב שיש לי בלב, ולכן אני יעשה את זה בלי סדר מסויים בלי לסדר ולסנגנן, פשוט זורקת החוצה הכל
מאז הפרידה מהבת זוג שלי, אני נודדת במחשבות, נודדת במעשים, נודדת במיניות שלי מחדש, מנסה מתנסה וחווה. כשיש שקט ואין גירוי ממנה כלומר הודעות או מסרים כאלה ואחרים אני חושבת ומרגישה שהתגברתי שהכל בסדר שהלב כבר לא שבור יותר, אבל כל פעם שהיא איכשהו יוצרת קשר שוב כואב לי, שוב אני מרגישה את הפרידה מחדש...כאילו עכשיו לראשונה היא אומרת לי שהיא רוצה ללכת. וכל פעם אני חוזרת ומבקשת שלא תפנה אלי, שלא תיצור קשר וכל פעם יש משהו, זה לא שהיא רוצה לחזור, היא רוצה להיות בקשר רגיל, לא חייב חברות עמוקה או משהו כזה, אבל כן שנרגיש בנוח אחת עם השניה. אני כואבת לא כי אני רוצה לחזור אליה, אלא כי כואב לי שאני כל כך אוהבת אותה, אבל אנחנו כל כך לא הסתדרנו ולא מסתדרות ותמיד יש בעיה וחשיבה שונה. ופשוט לא מעניין אותי מה קורה לה בחיים עכשיו ומה היא עושה עם עצמה. הפעם היא יצרה קשר כי היא מרגישה שהיא צריך לשפוך דברים החוצה... אני מרגישה מבולבלת מרגישה שפשוט אין לי כוח להתמודד יותר עם אהבה, עברו 4 חודשים מהפרידה שזה מצד אחד הרבה מצד שני כלום ואני פשוט לא רוצה, אני כן מחפשת חום, חיבוק וקירבה.. אבל לא קשר. לא רוצה
העבודה שלי שואבת אותי אליה ונותנת לי אפשרות לנשום אוויר, היא מכניסה אותי לחשבות אחרות, מכניסה אותי לפוקוס. אני יודעת שזה לא פיתרון, אבל אני לא מצליחה להתמודד אחרת.... חוץ מזה, השבוע פגשתי במקרה את החבר לשעבר שלי, הוא ביקש לדבר איתי, אז נפגשנו... הוא רצה לדעת מה קורה איתי
כי הוא חושב שזה שהוא נפרד ממני לפני שנתיים הייתה טעות, ושאולי זה שנפגשנו ברחוב זה לא סתם, כי לדעתו אנחנו פיספוס... זוגיות שיכלה להצליח, אבל נקטעה מסיבות שונות. המילים שלו נגעו בי במקום מסויים ומרוב שחיפשת מקום לנחמה מהתפוכות הרגשיות שלי קצת נסחפתי עם זה. אחרי זה עצרתי את זה, אמרתי לו שלא מתאים לי לראות אותו יותר ולא יצרתי איתו קשר יותר והוא לא איתי. אני פשוט לא יודעת מה קורה לי ולמה יש בי כל כך הרבה מערבולות בבטן ובלב.....פשוט מרגישה שאני פותחת את השנה בצורה לא טובה בכלל, אולי חוץ מהעבודה שלי שאני באמת נורא מרוצה ממנה. שיהיה לילה טוב לכם אהובים שלי בופיק
 

E W

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

בופיק יקירתי, אין לי כל כך הרבה מה לומר מלבד לתת לך חיבוקים וירטואליים. אם תרצי חיבוק אמיתי תצטרכי לבוא עד לגבעתיים... מעוז ההומואים החדש. אני יכול להבין את סערת הרגשות הזו, שכל טלפון מחזיר אותך אחורה, ואין הרבה מה לעשות עם זה. אולי רק לבקש ממנה שלא תתקשר.... מצד אחד הלב אומר שאנחנו רוצים להיות בקשר, מצד שני הראש יודע שזה לא נכון.... ואז מה עושים? בקטעים האלה אני ממליץ ללכת עם הראש. בד"כ הוא יודע טוב יותר. ללב יש רגשות זרים.... חוץ מזה אני מייחס את כל מה שאמרת לתקופה שבה אנחנו נמצאים. סתיו. רגע לפני החגים והחורף. ויש אפילו שיאמרו זמן לחשבון נפש וזה בדיוק מה שאת עושה.... התקופה הזו קצת מבלבלת, גם אותי, בכל מיני מחשבות.... צריך לפעמים לקחת אוויר, לעצור, ולחשוב מה עושים. לחשוב - לא להרגיש..... שתהיה שבת קסומה!!!! ושנה טובה.
 

בופיק

New member
תודה על ה - ../images/Emo24.gif

אפילו שהוא ווירטואלי הוא עדין מחמם את הלב
... לבקש ממנה כבר ביקשתי כל כך הרבה פעמיים, יחסית אל עצמה היא באמת לא יצרה הרבה קשר, אבל כן היא כאילו לא מרפה ממני במובן מסויים.. היא לא יכולה שדלתות נסגרות, למרות שהיא זאת שנפרדה היא עדין לא אוהבת שאין אופציה של קשר אפילו מינמלי. היא רגילה שאנשים אפילו בני זוג שלה לשעבר שומרים איתה על קשר מסויים ואיתי זה לא ככה, וזה קשה לה. אני בהחלט לרוב הולכת עם הראש, ולכן אתמול כשהיא ביקשה לדבר, אמרתי לה שאין טעם. כמובן שהיא ניסתה למשוך קצת את השיחה לשבור את הקרח. אבל אצלי זה כבר לא קרח, אני כבר מיזמן יהלום, ויהלום שוברים רק עם יהלום. והיא לא היהלום שלי יותר. אני מסכימה איתך שאני צריכה לקחת קצת אוויר לנשום ולחשוב.. אני מחכה בקוצר רוח ליום כיפור. זה יהיה אחלה יום לחשיבה עם עצמי. ושוב תודה על החיבוק
בופיק
 

מתקתק99

New member
מתוקה שלי... ../images/Emo24.gif../images/Emo25.gif../images/Emo24.gif

בוקר טוב מתוקה, מתגעגע... הסיטואציה, שהעלית כאן, מאמין שגם אחרים ורבים היו שם וחוו זאת. סיטואציה, שיכולים להיתקל בה מספר פעמים בחיים. הכאב, שאת מדברת עליו, שתוקף אותך בכל פעם שהיא יוצרת קשר איתך, רלוונטי וטבעי מסיבה אחת, כך אני חושב. והיא : ישנן תקופות בחיים, בהן טוב לנו, בהן אנו פורחים וקוצרים הצלחות קטנות בחיים. הן מבחינה חברתית, הן מבחינה מקצועית ומבחינות אחרות נוספות. בתקופה בה אנו חיים לבד, ללא בן\בת זוג. בהן מגיעים למימוש עצמי. בהן מבלי לשים לב, יצרנו מיגננות וחומות הגנה. ופתאום, ביום בהיר או בלילה צעיר, מבלי התראה מוקדמת, נתקלים "בה" או "בו", מתפתחת כימיה, הפרפרים בבטן מתעוררים, השלווה והבטחון, שהיינו שרויים בהם נסדקים והאיזון הנפשי והרוחני מופרעים. וכשהקשר לא מתפתח, כפי ציפיותינו, הכאב, פיזי ונפשי כאחד, גדול עד מאוד. לפעמים עד גבול חוסר האונים. מישהו 'פרץ' לנו את 'חומות ההגנה', שבנינו. לכן, עוצמת הכאב גדולה עד מאוד. ובמבט אובייקטיבי על המקרה, יתכן, שהיא לא מתאימה לך בכלל או שכן... אבל בגלל שהסרת חומות, נעשית חשופה ופגיעה יותר. מניסיוני האישי...אני חווה זאת בימים האחרונים...היו לי שבועיים מאוד קשים...אני בסוף של זה... חבר טוב אמר לי (וסליחה על ההתנסחות)... :"...שום בן זונה לא שווה, שנסבול בגללו בעוצמות, שכאלה..." אנחנו תמיד צריכים לזכור, שאנחנו תמיד צריכים להיות במרכז התמונה \ החיים שלנו. שזו זכות להיות בקשר איתנו או לבוא במגע איתנו. לכן, מה שעלייך לעשות, לנתח בינך לבין עצמך את המקרה מהרובד ההגיוני והמעשי. להגיע להחלטה טובה ובריאה ולנהוג, כפי שבופיק היתה נוגת בדרכה שלה. וזה לגיטימי לדרוש ממנה, שלא תיצור קשר ואפילו שלא לענות להודעות או לשיחות טלפון. ושלא להתייאש... ושלא להשליך את המקרה הזה על החיים בכלל... קיבלת עוד שיעור בחיים... אוהב ומחבק אותך מכאן, א-ו-פ-י-ר.
 

בופיק

New member
מתקתק יקר שלי...

כמה כיף לשמוע ממך שוב, באמת שהיית חסר
אני ממש יצרתי לי סביבה מוגנת, שקטה עם חומות כאלה ואחרות ובהודעה אחת היא מפילה אותם. ומה שתיארת כל כך נכון, כל כך מה שמרגיש לי בפנים, תיארת את זה בצורה שלא יכולתי לתאר אותה אחרת. עכשיו אני מבינה למה לא הייתי פה כל כך הרבה זמן, אני באמת מקווה שעכשיו אתה בסוף של התקופה הזאת, שקרן אור וחיוך של יום יבוא לבקר אצלך כל יום. מגיע לך. החבר שלך צודק במה שאמר, אבל אתה יודע לפעמיים מאוד קשה לנו לעצור את הכאב, הוא הולך איתנו כזה לכל מקום מלווה אותנו יד ביד. היום אני כבר יותר טוב, בלילה בהחלט הייתי בסערת רגשות, עכשיו הכל בערך פסדר... עשיתי אופניים אז זה שיפר לי את המצב רוח, עוד מעט אני הולכת להוציא את הבצק מהתנור ולעשות עוגיות חצי שחור חצי לבן. ובערב להיפגש עם חברה שמלווה אותי בכל התקופה הלא משהו הזאת. ככה שהדברים מסתדרים להם בקצב שלהם והכל זה לטובה בסופו של דבר... אני לפחות כך מקווה ומאמינה
תודה אופירי, אתה מקסים
שולחת לך הרבה אהבה וחיבוקים שלך בופיק
 

מתקתק99

New member
קרן אור צפונית שלי... ../images/Emo42.gif

כאב לא ניתן למנוע, זה חלק מהחיים השוטפים... אבל, צריך להשתדל גם בעיתות משבר, לתת את הפרופורציות המתאימות והנכונות לאותו רגש כואב בעקבות מצב מסויים. זה נשמע, כאילו יש 'מתכון' מסויים לכך, בערך... ברגע, שמגיעים להבנת הסיטואציה, כשמתבוננים מהצד על 2 השחקנים במערכה, שהן את כשחקנית הראשית והיא שחקנית המשנה. צריך לדעת לשאול את עצמך את השאלות הנכונות ולנסות להשלים עם סיום 'המערכה'. את כשלעצמך, המכירה את עצמך פנימה והחוצה יותר מכל אדם אחר. ואת עושה רושם של בת אדם בעלת אינטלגנציה רגשית ושחכמה לחיים... תלמדי עם הזמן, ממקרים דומים אחרים שקרו בחייך, איך לזרום עם הכאב, איך למתן את הכאב, איך לתת לכאב, שלא 'ישתק' אותך פיזית ונפשית, שלא יפריע לך לתיפקוד היומיומי. מותר ולגיטימי לשקוע בכאב...אנחנו ניבנים גם מכאב... אבל צריך לדעת למצוא גם את האיזון, שבכאב. בופיקי, אני חש בך מכאן, שיש בך הרבה רוך, יופי, חום ואהבה. שיש בך נתינה גדולה. שאת דבר ראשון אנושית וקשובה לסביבה. <<< זו זכות להיות איתך \ בקרבתך, ולא משנה מה מהות הקשר >>> נשיקות וחיבוק חם מכאן אלייך מתקתקה שלי, סופ"ש פורה ומהנה, ושנה טובה ומתוקה עם הרבה סיפוק, אושר ואהבה. א-ו-פ-י-ר.
 

בופיק

New member
מתקתק, אתה תמיד מצליח לרגש מחדש../images/Emo140.gif

פרופורציות זה בהחלט מילה שמתאימה.. נכון שלפעמיים שאני בסערת רגשות, קצת קשה לי לראות דברים בפרופורציות הנכונת, אבל עם הזמן הדברים מקבלים את המשקל המתאים. כאב הוא בהחלט חלק מהחיים, חלק מהצמיחה שלנו. לפעמיים הוא קצת משתלט, אבל יחסית אני יודעת שאני בן אדם דיי חזק, אני משתדלת תמיד לחזור לשיגרת חיים כמה שיותר מהר, ולא לתת לכאב לפגוע לי בחיים. אז נכון שאולי אני מגיעה לעבודה עם פחות קשב פחות כוחות ועם עצב, אבל אני עדיין מגיעה, אני מחריכה את עצמי לפעמיים, אבל זה עובד.. זה מחזיר אותי לתלם מהר... מתי אני יודעת ששקעתי בעצב מיידי
רק כאשר אני לא יוצאת לרכב על אופניים, זה המדד שלי.. אם אין לי חשק לאופניים סימן שמשהו לא בסדר ואני צריכה לעשות עם עצמי משהו כדי לא לשקוע יותר.. זה כמעט לא קורה לי, אבל כן זה קורה
כל המחמאות שלך המיסו לי את הלב.
.. תודה רבה לך, אם הייתי ליידי הייתי מחבקת
אותך כל כך חזק ולא עוזבת אותך... פשוט הצלחת לרגש אותי כל כך.. שנה טובה ומתוקה חיבוקים
ונשיקות
ומיליונים של אהבה
 

yos1976

New member
כל כך מכיר את ההרגשה הזו

ועדיין נמצא בתוכה קבלי
ו
ענק
 

בופיק

New member
תודה רבה לך יוסי../images/Emo140.gif

מחבקת אותך חזרה חיבוק דוב ענק ענק... מקווה שזה יחזק אותך.... בופיק
 

yosef 30

New member
שבת שלום בופיק יקירתי ../images/Emo140.gif

היי נשמה ייקרה אני אתחיל מהסוף להתחלה
. כתבת: "שאת מרגישה שאת פותחת את השנה בצורה לא טובה בכלל" אני חושב שאת מתחילה את השנה בצורה טובה מאוד. הנה מגיעה לקראת השנה החדשה להתנקות לקראתה, לשחרר עוד דברים שנמצאים בתוכנו ולא לסחוב אותם לשנה החדשה. הימים האלה אפשר לראות בהם זמן להתבוננות פנימה, לשחרר עוד כאב להבוא יותר נקיים לקראת השנה החדשה. כך שלפי דעתי את פותחת את השנה בצורה הבטוה ביותר -חשבון נפש. אני מסכים איתך שזה קשה להישאר בקשר במיוחד כשלא רוצים, נסי באמת לא להיכנס לשיחות ארוכות, את תמיד יכולה לשמור על הסנטר שלך ולומר לה על תחילת השיחה שלא מתאים לך לדבר ואת לא רוצה להתעלם אך את לא מעוננית בשיחה. לאט לאט את תראי שאת בעצם מתחזקת, כי כל פעם כזו גומרת לך להבין עוד ועוד דברים על הרגשות שלך ועל הרצונות שלך. היא שם כי היא משקפת לך את מה שקורה בעולם הפנימי שלך - הקשבי לזה. ואני רוצה להקדיש לך שיר שאני בדיוק שומע ברקע. בית הבובות: כי בחיים הכל עובר אל תשכח לשמוח גם בחלקי ואל תימנע מלבכות כשעצוב תנצל עד תום כל עוד אתה תמים תלמד לוותר ואל תוותר על החיים כי בחיים הכל עובר מטעויות למד והשתפר מה שקולך הפנימי אומר זו האמת שלך לא לסלוח זו לא חולשה נצור אהבה בדרכך ודע את כל הסובב אותך. אל תלך בדרכו של אחר ואל תיכנע לחולשות שבגוף שא בעול בכתפיים איתנות ותאמין ותאמין כ רק תאמין שבחיים הכל עובר מטעויות למד והשתפר מה שקרולך הפנימי אומר זו האמת שלך לא לסלוח זו לא חולשה נצור אהבה בדרכך ודע את כל הסובב אותך. מאחל לך שבת שלום ושלווה אוהב אותך מאוד
חיבוק גדול ממני
. יוסף.
 

בופיק

New member
יוספי... וואוו תודה על השיר.. מקסים../images/Emo70.gif

ייתכן שאתה צודק, שזה באמת אולי דרך לנקות את עצמי ממה שהיה בשנה האחרונה... המצחיק הוא שחבר הזמין אותי השנה לעשות איתו את כיפור והוא רוצה לעשות אותו ממש כהילכתו, בדרך כלל אני לא ממש צמה אלא להיפך אני חורשת על האופניים (אולי חוץ מהצבא ששם לא יכולתי שלא לתת דוגמא אישית לחיילים שלי, אז צמתי) והחלטתי לעשות את הכיפור איתו, כולם שאלו אותי למה
מה קרה השנה שאני עושה את זה, אז אמרתי להם שהשנה אני מרגישה שאני צריכה לבקש סליחה מעצמי וגם קצת מעוד כמה אנשים שאני אוהבת. תודה על השיר אני בהחלט מאמינה והכל יעבור בסופו של דבר. וכמו שאמרת אתמול ככה פתחתי את השיחה איתה בכך שאני לא רוצה לדבר, היא קצת נסתה למשוך אותי לשיחה, אבל הצלחתי לא להיגרר לכך והיום כפי שאמרת אני מרגישה יותר חזקה. חיבוק ענק ממני... שלך בופיק
 
למעלה