הכאב גדול מנשוא

הכאב גדול מנשוא

הכאב שבליבי שואף להתפוצץ עוד מעט קט וכבר לא אהיה כאן.... לא מצליחה לקום, לא מצליחה לשבת כל היום יושנת ובוכה האמנתי, רציתי, והרי אני לא ילדה קטנה... בגילי יש כבר לא מעט אמהות והנה בום טרח הכל מתנפץ, כל האשליות, האמנות והתקוות שלי הבטחתי לעצמי להחזיק מעמד, הבטחתי אבל לא מצליחה לקיים. והנה... אני הולכת להתקשר אליו היום לא יכולה יותר בלעדיו. לא מסוגלת לנשום יותר. נגמר לי האויר. זקוקה להצלה. חייבת לעצמי את הסטירת לחי הזאת, כי אולי דוקא סטירה זו תחזיר אותי לעצמי. אני מאוכזבת מעצמי ומאוכזבת ממך שחדרת אל ליבי במהירות גדולה, והשארת פצע כזה, ענק כזה שלא מצליחה לרפא הבטחת לא לפגוע בי - האלו שוות ההבטחות? ואולי גם אתה מבולבל? ואולי אם אתקשר אצליח לגשר על הפער בינך וביני ואצליח לשקם את עצמי כל כך רוצה אלי, כל כך רוצה אותו, את אהובי כולי תקווה שהאכזבה, הכאב והבכי ינטשו כבר את חיי לעד והחיוך, האפטימיות והצחוק יחזרו אליהם
 

Crossface

New member
מאוכזבת

אני מקווה שתרגישי יותר טוב
 

מיקי 35

New member
מאוכזבת...

מאוד מבין את הכאב שלך... מאוד מזדהה איתו... אך לפני שאת מתקשרת... עצרי רגע... עשי חושבים... למה בעצם הוא כל כך חשוב לך ? למה בעצם את כל כך אוהבת אותו ? למה בעצם את כל כך צריכה אותו ? האם הצורך בו עולה על האהבה אליו ? מה הכח הזה שמושך אותך כל כך חזק אליו ? לי בוודאי אין את התשובות... אבל שווה לחפש אותן בתוכך
 
בוקר טוב

תודה למזדהים בשברון הלב שלי אז............. נשמתי עמוק, הלב רעד לי והתקשרתי ו................. לא היתה תשובה לאחר שלוש נסיונות כאלו עזבתי את העניין. וכן אני יודעת למה אני רוצה ולמה אני אוהבת - כי הוא גרם לי להרגיש נאהבת, רצויה, נערצת. כי היה לי כיף ונוח איתו ולא הרגשתי צורך בהצגות. הייתי אני האמיתית וחשבתי שגם הוא. הוא גרם לי להרגיש טוב עם עצמי ועם הגוף שלי. לא היו לי מעצורים. ולכן כל כך כאב לי כשהוא עזב בלי מילה, בלי הסבר הייתי רוצה לדעת אפה טעיתי כדי לא לטעות שנית ואולי, אולי לא אני זו שטעיתי אלא הוא עם הבלבול והחוסר שלו אני היום אופטימית
לא מתכוונת להתקשר שנית היום אלא לתת לזמן לעשות את שלו אם ירצה - יתקשר ואז אני אחליט מה לעשות אם לא ירצה שלא יתקשר אני ממשיכה הלאה
 
למעלה