הי.

[אופטימיות קסומה 1]

הי.

האמת שכבר כתבתי פה.אני סובלת כמעט אחת עשרה שנה מהפרעות אכילה,לפני שנה וקצת התברר שאחד הנזקים שגרמתי לעצמי זה אפילפסיה (דפקתי את איזון המלחים והסוכרים בגוף) החליפו לי אינספור תרופות ואחרי ההתקף האחרון,לפני חודשיים,הפסקתי עם הכדורים על דעת עצמי.מאז אין לי התקפים.אני חייבת לציין שאחרי כל התקף הגעתי למיון עם חתכים בעיניים או אף שבור.אני תמיד הרגשתי לפני התקף שהוא מגיע.בערך שבוע קודם התחילו לי קפיצות בידיים וברגליים.אני די בהכחשה ומאד מתוסכלת שהרופאים לא מבינים שהכדורים גורמים להתקפים.יש מצב שהם טעו?!

 

[manic moods]

קוראים לך אופטימית לא?

אני בדרך כלל רק קורא סמוי כאן, אבל לפעמים קופץ לי הפקק

צריך המון "אופטימיות" (בלשון עדינה) כדי להפסיק תרופות ולהאמין/לקוות שהרופאים טעו, הכדורים גרמו להתקפים, מאחר ואת מודעת לזה שאת די בהכחשה, אז קפצי עוד הבוקר לרופא הנוירולוג הטועה התורן, תסבירי לו במדוייק מה קיבלת, מתי הפסקת, קחי מרשם ושיהיה בהצלחה...

 

[ורד 65]

אמנם אני לא "קבועה" כאן אבל נכנסתי לרגע

וההודעה שלך "קפצה" לי... בתי הקטנה סובלת מאפילפסיה בעקבות סיבוך נדיר של מחלה אחרת שאינני רוצה להכנס אליו. היא היתה מאושפזת זמן רב וקיבלה תרופות אנטי אפילפטיות רבות. עד היום היא אינה מאוזנת ומקבלת התקפים רבים. אני חייבת לציין ששתיים מהתרופות שקיבלה בעבר הגבירו משמעותית את כמות ההתקפים (אפילו 20 ביום) ולמרות הסקפטיות של הרופאים, הורדת התרופות החזירה את ההתקפים לתדירות מעט יותר נמוכה. כיום כשאני נשאלת לגבי רגישות לתרופות אני מציינת את שתי התרופות הנ"ל. אני חושבת שברפואה (כמו באמנות) אין דבר כזה שאין דבר כזה. הכל יכול להיות. אין זה אומר שאת צריכה להיות שאננה (מעניין , האם חודשיים ללא התקף זו תקופה ארוכה יחסית עבורך. לא ציינת מה היתה תדירות ההתקפים.) וכן כדאי להיות במעקב רפואי. אבל אני טוענת שעם עובדות קשה להתווכח. מאחלת לך שרק ימשיך ככה - בלי התקפים.