אם בתיקון עסקינן...
בכנס צהר לנוער, שאני אומנם לא הייתי בו, היו פאנלים למינהם וכל מיני שיחות. וגם היה פאנל עם הרב הרב אליעזר מלמד. והרי סיכומו>הקיץ האחרון היה צריך לחדד את הדברים ותפקידנו. חשוב מאוד לדעת שיש ערך בכל אדם, למדנו מהרב קוק להסתכל באופן חיובי על כל אדם.כמדומני, שרבים בציונות הדתית משכילים ולמרות זאת הציבור הזה לא מוביל, אין לו את היכולת הסגולית, יכולת ההשפעה. בקיץ לא היה רוב לתוכנית ההתנתקות. אילו היו עושים משאל עם- יש סיכוי סביר שינצחו. ולכן לא רק נתנו לעשות משאל עם. מידת ההתנגדות שלנו הייתה יכולה לעצור את הגירוש. שרון וחבריו הובילו את מפעל ההתיישבות ותמיד היה אחוז שמתנגד לזה! הרבה אנשים הסכימו שאסור להתנתק אבל לא חשבו שיעזור לבוא להפגנות.הציבור רוצה ללכת עם המנצחים ולא עם הלוזרים. לנו אין השפעה. מה עלינו לעשות בכדי לשנות?הציבור שלנו בעל ענווה טבעית ומנסה להיות נחמד ולכן הוא נגרר בנושא העם והארץ ע"י החילונים ובנושא התורה אחר החרדים. בסופו של דבר, הוא מאוזן, הוא מייצג פשרה. והוא ציבור יפה אבל הוא לא מסוגל להנהיג. זה מתבטא בכל הכיוונים: רבים מהציבור הדתי המבוגר לא מדקדקים במצוות <מוסרים נפש על שמירת שבת למשל,אבל לא באים לתפילות כל יום> רבים עוזבים את הישיבה בכדי ללמדו באוניברסיטה משום שאומרים שאין בכוחם להיות בני תורה. היחס למדע- הצדיק היותר גדול הוא זה שלא לומד לימודי חול וזה לא נכון! צריך ללמוד לימודי חול.כאשר מציירים דמות של איש דתי- רואים את דמותו של האדם החרדי וזאת תפיסה שקיימת באיזשהו מקום בראש גם אצל הדתיים וגם אצל החרדים.לימדו התורה הוא השקעה לטווח ארוך ולשן שיעור ההתגייסות לצבא גבוה וכן בכל מישורי החיים. אנחנו צריכים היום לחשוב מחדש במחשבה תורנית מקורית ולא לקבל ללא דיון את הדברים המוסכמים מאז ומעולם גדון: צדק חברתי, שנות שירות צבאי. מה שאני לוקח מדבריו, ומה שנראלי הכי חשוב זה שאי אפשר להנהיג שינוי אמיתי כשהציבור הדתי, בחלקו, כל כך 'חפיפניקי'. "מוסרים נפש על שמירת שבת למשל,אבל לא באים לתפילות כל יום". מסופר על חסיד שרצה לתקן את העולם, לא הצליח. רצה לתקן את המדינה, לא הצליח. רצה לתקן את העיר, לא הצליח. רצה לתקן את המשפחה, לא הצליח. אז הוא הבין שבהתחלה הוא צריך לתקן את עצמו... נכון כל כך.
