לדעתי המדד הכי טוב הוא ההערכה של
המגמגם עצמולגבי השטף שלו.אם הוא מעריך שהוא מדבר שוטף למי אכפת מה חושב המאזין. שמעתי פעם סכום מחקר שבו החוקרת עשתה עם אנשים מגמגמים שתי שיחות.בראשונה בקשה מהם לנסות לדבר הכי שוטף שהם יכולים(לאט,עם טכניקה וכו..)בשניה בקשה מהם להתרכז בשיחה להנות ממנה ולא לנסות בכלל לשפר את השטף. התוצאות מענינות:כשהיא בדקה את השטף בכלים המחקריים שלה יצא שבשיחה הראשונה הנחקרים דיברו יותר בשטף(בשימוש בטכניקה). כשהיא בקשה מהם להעריך באילו מהשיחות הם דיברו יותר בשטף רובם אמרו שבשניה(כשלא התרכזו כלל בנסיון לשפר את השטף). אם לא מטריד אותך הגמגום באופן כללי אבל מפריע לך מצבים מסוימים שבהם אתה מתקשה לדבר כמו עם בנות למשל,אתה לא חיב לטפל בגמגום.אתה יכול לתרגל ולהתאמן על המצבים האלה עד שתרכוש בטחון ותעשה אותם במינימום גמגום והעיקר לא תמנע מלעשות אותם.