אוף צבא ההגנה לישראל הם חתיכת גוש
של מטומטמים
אני פשוט מגלה כל יום משהו חדש שגורם לי להבין איזה צבא מפגר, לא יעיל, לא נחמד, לא חושב, לא הגיוני, לא שום דבר, יש לנו. יום ראשון שעבר היו לי מבחנים לדוברות ומידע. מיותר לציין שהזמינו איזה חמש מאות אנשים לאותה שעה, שעה בה הם עדיין לא היו מאורגנים לקלוט אותם. לכל אותם חמש מאות האנשים הם הואילו בטובם לשים שתי שולחנות קטנים וצרים עם סוג של אוכל {לטענתם}, מיותר לציין שבערך אולי עשירית ממי שהיה שם זכה לטעום מתענוגות המאכלים של צה"ל. אבל יחסית לימים הבאים, המיון הזה דווקא די תיקתק.... זימנו אותי ליום ראשון האחרון גם לצוות אוויר וגם לקצונת שלישות או איזה שטות כזאת. הגעתי לצוות אוויר, הזמן נטו של כל הבחינות שעברנו היה קצת פחות משעתיים. אמנם הבחינות התחילו בשמונה וחצי {והייתי שם לפני כי מגיע אוטובוס אחד לתל השומר בשבע ועשרים והשני בעשר}, כלומר היו אמורות להתחיל בשמונה וחצי, התחילו בסביבות תשע וחצי, ונגמרו בארבע ורבע אחרי הצהריים. מטומטמים, אי אפשר לארגן עוד בן אדם אחד, או עוד מכשיר מפגר שמציירים בו עיגול ובודק "תיאום בין הידים" כדי שדברים יקרו יותר מהר??? צבא מפגר. מיותר גם במקרה הזה לציין, שעל אף שלקחו את הנבחנים האחרים באותו יום לאכול בחדר האוכל והם סיימו את הבחינות באחת, לנו לא דאגו לשום סוג של מזון {חוץ מבבוקר, אגסים ועוגת הבית} וזאת אחרי שכולם ידעו שהזימונים מסתיימים בערך בשתיים. אבל בעצם עדיף ככה, שאני אוכל אוכל של הצבא?! העיקר שעברתי את המבחנים. בסוף נסעתי למבחנים של הקצונה היום. בזבוז זמן מוחלט. קודם כל את הנסיעה הראשונה באוטובוס לא עשיתי על חשבון צה"ל, כי התאריך על הכרטיסי נסיעה היה של יום ראשון, והצבא הגאון החליט לא לשלוח לי כשהם דחו את המבחנים, מועד אחר ואמרו משהו בסגנון של- תגיעי מתישהוא. למרות הרושם הראשוני המוטעה של שם התואר "קצינה" מדובר למעשה במזכירות בדרגה גבוהה. העניין הוא כזה שאם הייתי מחליטה להישאר עד לסוף יום המיונים והמבחנים, לא היו שולחים לי יותר זימונים מכל מיני מקומות והייתי מתחייבת להתחיל קורס קצינות {אפשר לפרוש ממנו, אבל אז מה...}. שוב, הזימונים היו בשעה לא הגיונית יחסית למקום שנמצא כל כך רחוק בזמן-אוטובוסים, שמונה וחצי בבוקר {אם אני לא טועה בשעה}. ההרצאות התחילו בעשר וקצת. משהו כמו שעתיים וחצי זיינו לנו את המוח על איזה כיף ואיזה משמעותי ואיזה מעניין זה להיות מזכירות בדרגה גבוהה. והיה גם אחד מחיל האוויר שאמר שיש להם טלוויזיה ובריכה. ואז חתמתי ויתור והלכתי הבייתה. צבא טיפש. אתמול בערב מישהי נקעה את הרגל. אמרה למפקדה {טירונות}, הוא אמר לה ללכת לשכב באוהל והמשיך לפעולה עם החיילות. היא ישבה באוהל ארבעים דקות, בלי טיפול רפואי, בלי חובש שראה אותה, בלי קרח אפילו כדי שלא יהיה נזק חמור, ובלי אפשרות לקום ולקרוא לעזרה, עד שהמפקד יחזור מעוד איזה דבר מהדברים שעושים בטירונות. חתים, שלשות,רביעיות, ריצות, הדברים האלה שלא חשובים לאף אחד ושבכל זאת בוחרים לעשות אותם גם בזמנים ומועדים חשובים כמו ערב פסח, בלי שיהיה בזה שום היגיון. יופי לו, מקבל שליש מתקציב המדינה וטוען שהוא בקיצוצים איומים, יורה על ישראלים שמנסים להביע את דעתם, הורג את אחמד יסין קצת לפני חופשת פסח, כדי שתהייה אפשרות קלה להרוג ישראלים בחופשה, מה אפשר לומר. כל הכבוד לצה"ל. אבל דוגרי, אי אפשר לברוח מזה, צה"ל באמת חשוב בעצם. היי נדב.
אני מקווה שהכל הסתדר בסוף חוצמזה שתדעי - המורה שלי לפסיכולוגיה אומרת שהבצפר והצבא נועדו כדי שנסבול. והיא לא הייתה צינית. סופסוף מישו מודה שהכיסאות שוברים את הגב והשולחנות מתמוטטים.