sweet virginia
Member
הי
כתבתי כאן לפני כמה שבועות טובים. כאורחת. תכננתי לחזור ולכתוב אבל מכל מיני סיבות לא יצא. מודה שגם השם החדש קצת הפתיע אותי... אני יודעת שזה ממש לא יפה מצידי.. אבל לא בטוח שהייתי כותבת כאן מלכתחילה אם זה היה השם המקורי.
בכל מקרה- אני מקווה שרק השם שונה ולא המהות של הפורום. טוב לי לדעת שיש עוד בודדים כמוני, כל אחד מסיבותיו שלו. אולי עדיף לי לכתוב בפורום של תמיכה אבל זה מרגיש לי פחות נכון. שם, כמו שאני רואה את זה, יש אנשים עם בעיות אמיתיות ולא השטויות שאני מכניסה לעצמי לראש.
יותר ויותר אני מבודדת את עצמי מהחברה. כלפי חוץ משתדלת לשדר עסקים כרגיל. יוצאת לעבודה, מוציאה את הכלב, מדברת עם השכנים. אבל אני מחכה רק לחזור הביתה ולהסתגר. הבריחה הכי טובה זה הסדרות שלי. פעם זה היה ספרים שהייתי בולעת בקצב, אבל היום הרבה יותר קל לי לברוח לעולם הטלוויזיוני ששואב אותי ומונע ממני לחשוב על המציאות שלי.
העניין הוא שאני לא יכולה להאשים אף אחד בבעיות שלי. הכל אצלי ובגללי. אני חושבת שאני נוטה לראות את העולם בצורה קצת עקומה ואז אני מבינה דברים הפוך ומצפה יותר מידי מהסובבים אותי ואז כמובן מתאכזבת. לכן החלטתי לאט לאט להתנתק מחברים. חוץ מזה שכמו שכתבתי בהודעה הראשונה, הבעיות שלי לא משתנות ולי בעצמי כבר נמאס לשמוע את עצמי, אז ברור לי שגם לאחרים. אז היום אני מבודדת לגמרי. בעבודה לובשת מסיכה ומראה שהכל בסדר אבל לא משתפת אף אחד. ולמרות שאני בודדתי את עצמי, זה בכל זאת חסר לי. לדבר עם מישהו, לשתף חוויות, לעשות דברים. אבל ככל שאני מתבגרת אני חושבת שזה יתרחק יותר ויותר ויהפוך להיות משאלת לב לא ממומשת, כי אני כבר לא יכולה להיפתח לפני אנשים (לא שנראה לי שזה משהו שיקרה באמת).
** מקווה שבהודעה הזו לא יהיו שגיאות הקלדה כמו בהודעה הראשונה. לא טרחתי לקרוא לפני ששלחתי ורק אחר כך ראיתי שהיתה שם מילה לא קריאה לחלוטין
כתבתי כאן לפני כמה שבועות טובים. כאורחת. תכננתי לחזור ולכתוב אבל מכל מיני סיבות לא יצא. מודה שגם השם החדש קצת הפתיע אותי... אני יודעת שזה ממש לא יפה מצידי.. אבל לא בטוח שהייתי כותבת כאן מלכתחילה אם זה היה השם המקורי.
בכל מקרה- אני מקווה שרק השם שונה ולא המהות של הפורום. טוב לי לדעת שיש עוד בודדים כמוני, כל אחד מסיבותיו שלו. אולי עדיף לי לכתוב בפורום של תמיכה אבל זה מרגיש לי פחות נכון. שם, כמו שאני רואה את זה, יש אנשים עם בעיות אמיתיות ולא השטויות שאני מכניסה לעצמי לראש.
יותר ויותר אני מבודדת את עצמי מהחברה. כלפי חוץ משתדלת לשדר עסקים כרגיל. יוצאת לעבודה, מוציאה את הכלב, מדברת עם השכנים. אבל אני מחכה רק לחזור הביתה ולהסתגר. הבריחה הכי טובה זה הסדרות שלי. פעם זה היה ספרים שהייתי בולעת בקצב, אבל היום הרבה יותר קל לי לברוח לעולם הטלוויזיוני ששואב אותי ומונע ממני לחשוב על המציאות שלי.
העניין הוא שאני לא יכולה להאשים אף אחד בבעיות שלי. הכל אצלי ובגללי. אני חושבת שאני נוטה לראות את העולם בצורה קצת עקומה ואז אני מבינה דברים הפוך ומצפה יותר מידי מהסובבים אותי ואז כמובן מתאכזבת. לכן החלטתי לאט לאט להתנתק מחברים. חוץ מזה שכמו שכתבתי בהודעה הראשונה, הבעיות שלי לא משתנות ולי בעצמי כבר נמאס לשמוע את עצמי, אז ברור לי שגם לאחרים. אז היום אני מבודדת לגמרי. בעבודה לובשת מסיכה ומראה שהכל בסדר אבל לא משתפת אף אחד. ולמרות שאני בודדתי את עצמי, זה בכל זאת חסר לי. לדבר עם מישהו, לשתף חוויות, לעשות דברים. אבל ככל שאני מתבגרת אני חושבת שזה יתרחק יותר ויותר ויהפוך להיות משאלת לב לא ממומשת, כי אני כבר לא יכולה להיפתח לפני אנשים (לא שנראה לי שזה משהו שיקרה באמת).
** מקווה שבהודעה הזו לא יהיו שגיאות הקלדה כמו בהודעה הראשונה. לא טרחתי לקרוא לפני ששלחתי ורק אחר כך ראיתי שהיתה שם מילה לא קריאה לחלוטין
