הי

sweetbby

New member
הי

לא יודעת כמה השאלה הזו רלוונטית כמה, אבל זה המקום היחיד בו אני לא מתביישת לספר ויודעת שיבינו אותי.
לא יודעת בדיוק כיצד לנסח את השאלה-
איך מנתקים קשר עם שולט שעושה לי לא טוב?
שלא בריא לי?
שולט שהוא לא "שולט" ביחסי שליטה אלא פורק תסכול, מוציא עצבים.
ממש מנגב עליי את הרגליים.
במשחק הכוחות ותשומת הלב הזה בין הצדדים.. הוא לא משחק אלא באמת לא אכפת לו ממני.

זה בפן הרגשי ובפן המיני- הוא באמת עושה לי לא טוב.
הוא מנסה לממש איזשהו סרט פורנו בחיים. על הצד האקרובטי של העניין, על הצד הרגשי והכוחני של העניין.
וזה עושה לי רע. זה גורם לי למחוק את עצמי. לבטל את עצמי.
לשנוא את עצמי.
לנתק את עצמי.

לרגעים- ועדיין.
והוא יודע.
ונהנה.

ו"שונא". ומפסיק להתייחס.
ומחכה שאני אלחץ מזה ואיכנע לנסות "להחזיר אותו. והוא יעשה לי טובה, יפרוק עליי את העצבים שלו ש"אני גרמתי לו" להתרחק..
ואני אמעך את עצמי לאדמה עוד קצת.


והמשחק חוזר על עצמו כל פעם..
ובשבילי זה לא משחק- זה מצלק אותי, זה פוגע בי.


איך מנתקים את זה, איך מתנתקים מזה?

הוא טוען שהוא "דום", שהוא היה "חזק בענייני הבדס"מ" ו"נהנה לסמרטט" בחורות..
אבל זה לא בדס"מ.
בדס"מ זה כוח. זו שליטה. זו הובלה וסמכות.
אבל זה כבוד והערכה ומשהו שונה לחלוטין.
זה.. זה זבל. אני רק לא יודעת איך מתנתקים מזה ואיך מפסיקים להכאיב לעצמי.
 

Dan_Kap_

Active member
תגידי לו רק שתי מילים

"יאללה ביי"


את כבר יודעת עד כמה זה מסב לך כאב רע.
את יודעת שזה מצלק אותך ופוגע בך.

אומרים לו שלום, ומתנקים מכל מה שפוגע בך...

הנה גירסאות מושרות של מדריך בנושא, בעברית ובאנגלית:

http://www.youtube.com/watch?v=W53q-MdRKSM

http://www.youtube.com/watch?v=32IS9TMP9wY

 

sweetbby

New member
כמו תמיד.

הקהילה הזו, היא (כמו) בית.

יש לי נטיה לתת את הלב שלי.
כתבתי וקיוויתי לתגובות שלכם והן לא איחרו להגיע.
תודה לכם על זה.

מעבר לחיבוק, לחיזוק- צריך לדעת לעשות עם הדברים, ואת זה לא תמיד יש בי האומץ לעשות.
הן פגיעות העבר, הן התסמונת של הילד ששברו אותו פעם(פעמיים, שלוש) והוא עדיין מפחד להרים את הראש.

כן, אני יודעת כמה כאב זה מסב לי.
בזמן, תוך כדי ואחרי.
הכאב בזמן קצת פחות מכלה- הכאב אחרי הורג.
הפגיעה העצמית, אי היכולת לברוח מעצמי(שפעם עבדה נהדר).
הגוף נוכח, הכאב כאן.
והמוח מלא וריק בו זמנית. המוח כבד. עמוס.
הנפש זועקת.
הכל זועק לברוח, לשכוח, למחוק.
(ואני פוגעת. ואני חוזרת למקומות שבעבודה קשה הצלחתי לעלות מהם.)

הכאב אחרי- מעלה אותו.
ההתפתלות שלי- מעלה אותו, מנקה אותו מהכאב שלו. מהחולשות שלו. מהשדים שלו.
לשבור לי את הגוף בפורנו- מעלה אותו.
גם כאשר אני מעיזה לספר לו מה זה עושה לי. מה זה עושה לי באמת, לא במשחק. לא בבדסמ.

והוא מבין(כאילו)
והוא ממשיך(באמת)
ואני שותקת.
והעיניים מדברות.

והעיניים מתגלגלות והראש תקוע על השטיח המסריח שלו.
בין הציפורניים שהוא הואיל לקצוץ, סוף סוף..
כי ביקשתי.
כי זה כאב. כאב באמת.
והגוף שלי חשוב לי. והגוף שלי יקר לי.
כי כוח זה אחד.
לגרום לי לדמם ולזים זין זה אחרת.
לשבור לי את הצוואר או לחנוק אותי זה אחרת.
לשאול אותי האם כואב לי מתוך עניין- ולהמשיך ואז להאשים אותי שירד לך.. ואתה לא ממשיך.. זה אחרת.
לספר לי שאתה אגואיסט- זה לא משחק.
לגרום לי להבין שזה רק אתה, זה כל הזמן אתה. והכל בשבילך.
זה אחרת.

אז אני שם-
ואני לא שם.
מזמן לא שם.
כל כך לא שם.
רק שותקת וזהו.


ואני..
כתבת "מתנקים מכל מה שפוגע בך"- וכתבת מדויק.
הכאב בתוכי, זה מה שאני לא מצליחה להתגבר עליו.
הלכלוך, הזכרון של המילים, האדישות, חוסר האנושיות, חוסר היחס.
הנקודה הקטנה הזו, בה הפכתי להיות שחקנית בסרט פורנו, הכאב שזה הסב לי.. עליו ניסיתי לכסות..
הנסיון לתקן ולהשכיח בעוד כאב, עוד כאב, עוד כאב.


וכל מה שנתתי- איך אפשר להיות כל כך לא אנושי, כל כך אטום, כל כך מנותק רגשית?
כל כך.. רע?

איך מתנתקים ואיך מתנקים?
איך לוקחים את הבגדים שלי משם?
איך עומדים מולו, איך מדברים?
איך לא נכנסים לספין רגשי רגע אחרי?
איך, כאשר בתוכי אני יודעת מה אני.. אבל האדם משתיק אותי, מבטל אותי בלי לומר מילה.
ובמילים.. זה רע עוד יותר? את גרמת, את עשית, זה מה שרצית, ככה רצית, ככה עשית, בשביל זה באת, ככה את עוזרת?
מעיף עליי את כל החרא שלו.

כתבתם למטה מפסיקים לפחד מהלבד..
אבל כאשר זה מרגיש לא פייר. לא הוגן. לא נכון.
וההוא ממול לא מבין.
משהו בי מתקפל מול זה וזה מרגיש כ"כ דפוק, פתטי.. כאילו זו רק את ורק אצלך..
וזה לעולם יחקק בך כעת..
 

A לוןA

New member
כואב

אבל המסקנה שהגעת היא כנראה המסקנה הנכונה
וזה בכלל לא חשוב מה הסיפור ה"אמיתי" ומה הצד שלו בעניין

אם ככה זה גורם ל ך להרגיש
אז את לא צריכה להיות שם. ממזמן.
אז קחי את עצמך ולכי משם, ובסערת הרגשות שתהיה (ותהיה) אחר כך, תגידי לעצמך רק דבר אחד- זה לא היה טוב לי, ולכן אני לא שם.

ורק תשאלי את עצמך שאלה, אפילו כלקח לקשרים הבאים
אם אני יודעת שכל כך רע לי שם, למה אני שם?

 

rational mind

New member
אכן כתבנו לא לפחד מהלבד

תפנימי שהמערכת יחסים הזו לא מגדירה אותך,
תלמדי לאהוב את עצמך ואת מי שאת, ואל תמתיני יותר מידי עד הצעד הראשון לכיוון הדלת.
יש אחלה מזג אוויר בחוץ:)
 

rational mind

New member
אותה תשובה כמו כל קשר

שבו אין שיוויון בבני הזוג וצד אחד פגוע מזה,
מפסיקים לפחד מהלבד, מקבלים את המצב.
לוקחים את הסיכון והדילוג ופשוט מסיימים.
בעיני כשיש "סבל" ברור כזה זה אפילו יותר קל מאשר במקרים בהם קשה להאשים את הצד השני בחוסר רצון או חוסר תום לב, שם ההחלטה עוד יותר קשה.
בסוף, את צריכה לדאוג לטובתך.
בינתיים אף אחד לא ידאג לנו חוץ מעצמנו.

את צריכה ניעור דחוף.
 

gaya36

New member
כאב בא, כאב הולך

והלב ממאן להירפא
ברגע שמשחררים, מרפים ושוברים את המעגל
מתחילים לנשום לרווחה! ויותר חשוב לומדים לצמוח ולגדול מחדש!

אל תוותרי לעצמך ותהי חזקה
החוכמה זה לחשוב איפה זה פוגע בך כדי לא לחזור על הטעות לעולם.

את כבר חכמה שזה מקרב אותך ל-50% שעוד נשאר
לא צריך לקבל החלטה ברגע של סערת רגשות והבגדים יכולים לחכות ...
פשוט לקחת לעצמך פסק זמן , לעכל, לעבד ולקבל החלטה שתצא מהראש.

ברגע שתשדרי חוזק נפשי כך גם יאמינו לך בצד השני .

מאחלת לך המון בהצלחה בדרכך החדשה.
 
אני לא יודע אם זה בהכרח

אמור להיות "הובלה". מה שכן, אם את לא מרגישה שם בנוח א' למה לא לומר? ב' למה להשאר? כי קשה למצוא אז נשארים עם מה שמוצאים? גם לי קשה למצוא מישהי לטעמי אבל אני לא הולך על מה שיש רק כי יש...
 

gidionline80

New member
אולי

ריגעית תרויחי כאן את ליטרת ה"אמפטיה הפורומית" האמפטיה לה את זקוקה. כי את מרגישה קרבן העולם. אבל האם זה מה שימנע עבורך את ההתנהלות הדומה הבאה? אולי שוה לחשוב על לגדול, לקחת אחריות ולא לרוץ לפורום כזה או אחר ולזעוק כמה הוא פגע בך וכמה קשה לך לנתק מגע. את לא הראשונה את אחת מיני רבות שהשתתפו בריטואל הזה.
אלא שהיו גם אחרות. שהפיקו לקח עם עצמן או חברה קרובה, שטיפלו בעצמן, חיזקו עצמן, למדו על עצמן באופן מקצועי במקום להתבוסס בזה. חושב שחשוב לא פחות בתור פורום תומך לומר לך זאת באופן ישיר ולא לקחת חלק בעיסוק אם הוא דום או לא.
 
חפירה קטנה ברשותך:

אם חברה היתה מספרת לך סיפור כזה מה היית אומרת?
איך מתנתקים??
נראה לי שאת יודעת טוב מאוד איך.
ה"איך" זה לא הקושי שלך.
הקושי הגדול שלך הוא בשני מקומות-
הראשון הוא קול שנמצא בך שאומר שמגיע לך שיתייחסו אליך ככה.
השני הוא שהפחד לשנות. הפחד ממקום לא מוכר ולא ידוע.

אני חושבת שאם החלטת שאת אוהבת את עצמך ואת רוצה לצאת מההרס העצמי שאת נמצאת בו עכשיו, קחי את כל העזרה שאת יכולה לקבל. אל תהיי שם לבד- כי מאוד קל לחזור למקומות המוכרים. גם אם הם הרסניים.
חברים ותמיכה מקצועית (אפשר לקבל היום בטלפון, דרך קופת חולים או דרך האוניברסיטה במחירים מאוד מאוד זולים) הם ממש חובה.

אם יש לך נטייה להכניס את עצמך למקומות כאלה, כדאי לך מאוד להבין למה ואיך את מאפשרת לעצמך להוציא את הצד של הנשלטת בצורה בריאה. איך את בודקת טוב טוב את הפרטנר הבא שלך לפני שאת נותנת בו אמון.

לאהוב את עצמך זה משהו שרק את יכולה לעשות- אף אחד אחר לא יכול לעשות את זה בשבילך!
 

blackberry2011

New member
חייב לומר

אני לא מכיר אותך עדיין מספיק טוב
אבל קראתי ואני מסכים עם כל מילה שנאמרה כאן
והייתי רוצה להוסיף רק עוד זוית אחת משלי
הרכוש היקר והעדין ביותר של האדון הוא/היא השפחה שלו
ההיסטוריה הראתה לנו לא פעם ולא פעמיים איך זה נגמר כשהאדון רמס ודרס את הנתינים שלו
זה במאקרו ואותו דבר במיקרו אם הרכוש היקר והעדין של הדום שלך לא יקר לו מספיק אם הוא לא דואג לו מספיק
אם הוא לא שומר עליו ומתחזק אותו אז הוא לא ראוי לו
קומי ותתחילי ללכת נקודה
 
אין

פה אפילו קמצוץ של קשר בדסמי.
פשוט תגידי לו שאינך מעוניינת להיות יותר בקשר,
ותלכי משם,
לא משנה כמה קשה זה יהיה.
כבוד זה דבר בסיסי במערכת יחסים.
 

אייבורי

New member
חולק על דעתך

זה הבדס"מ שלו, זאת ההנאה שלו והיא לגיטימית לגמרי
לבוא לבכות שהוא ככה וככה ולא לקחת אחריות על הבחירה שלה
להיות שם, זאת התכניינות ילדותית.

במערכת יחסים יש הסכמה בין הצדדים על ההתנהלות שלה.
עבורך ועבורי כבוד הדדי הם הכרח
זה לא הכרח שכל מערכת יחסים תהיי כזאת
 
בגדול, אני מסכימה

ההנאה שלו היא אכן לגיטימית, אך פרט שולי, זו צריכה להיות גם *ההנאה שלה*.
זה נכון שכותבת השרשור לא לוקחת אחריות, אבל אנחנו לא רואים את כל התמונה, ואנשים כותבים לרוב את הצד שלהם.
בנוגע לכבוד, אני לא מסכימה איתך. בעיניי, הוא חיוני.
 

gidionline80

New member
ובגלל שאיננו רואים את כל התמונה

יתכן שנגלה ההפך שהוא מאד מסור לה וחיובי או נגלה דברים אחרים
לכן אין לנו שום כלי ופרופורציה להתיחס למקרה שלה וכל עמדה שיפוטית
היא בבחינת יומרה ושרלטנות.
 

Dan_Kap_

Active member
כל דיווח של כל צד במערכת יחסים הוא חד צדדי

אבל התחושה שיש לי היא שאתה מתעלם ממה שהיא כותבת:
"...
זה בפן הרגשי ובפן המיני- הוא באמת עושה לי לא טוב.
הוא מנסה לממש איזשהו סרט פורנו בחיים. על הצד האקרובטי של העניין, על הצד הרגשי והכוחני של העניין.
וזה עושה לי רע. זה גורם לי למחוק את עצמי. לבטל את עצמי.
לשנוא את עצמי.
לנתק את עצמי.
...
"

אני מכיר מקרוב אנשים שחיים במערכות יחסים הרבה יותר קיצוניות וקשות ממה שהכותבת מתארת, אבל השותפים למערכות אלו לא מתארים את התוצאות שהכותבת מתארת.

יכול שבעיני השולט הוא מצא את הנשלטת האולטימטיבית, אבל התוצאות שהיא מרגישה לא נשמעות כמו מקום שבו היא יכולה לחיות לאורך זמן.

תחושות של שנאה עצמית, של התנתקות הן סימפטום שמשהו כאן לא טוב לה, פוגע בה נפשית.

זהו סטיריאוטיפ ונילי שאצלנו כל כאב הוא כאב טוב.
אבל אני עוד לא פגשתי אדם אחד/ת מהתחום שמגיעים לסיפוק מיני כשהרגל שלהם פוגשת רגל של רהיט באמצע הלילה.

כאנשים בתחום הבדסמ אנחנו מבדילים בין כאב טוב לכאב רע.

וכשיש כאב רע, מכל סוג שהוא - כאב (פיזי או נפשי) שמזהיר מפני נזק בלתי הפיך שעומד להיגרם, רצוי להקשיב לו.
כשולט/ת רצוי מאד להקשיב לנשלט שמתאר כאב רע ולמצוא דרכים למנוע אותו, להקטין את הנזקים שלו.
כנשלט/ת שמגלים שהשולט/ת אינם פועלים כדי לשמור על הבטיחות הפיזית והנפשית שלהם, נדמה לי שזה הזמן לצאת ממערכת היחסים...
 

gidionline80

New member
ומאחר והדווח חד צדדי

יתכן שהוא קשוב והאמת שלו שונה ב180 ויתכן שהוא גם דביל מושלם זה לא רלוונטי. לכן ראוי רצוי ונבון יותר לא להתימר ל"דעת מה טוב לה" ולקחת צד, וזה שנאמר שהוא לא שולט או כן שולט לא ממש יתן לה סיוע כלשהו למעט אמפטיה אשליתי רגעית. זה ממש לא משנה מה היא תכתוב השאלה אם הגאולה תגיע מפורום בדסמ כזה או אחר או עזרה מקצועית שתתן כלים לא לחזור על אותה התנהלות שוב ושוב. ואף תוכל לתת לה מענה לשאלה אם היא זקוקה לבדסמ כלל. קצת פרופורציות ואל תתימר.
 

אייבורי

New member
אין בדס"מ אחיד

זאת ההנאה שלו לסמרטט בחורות
ואם ההנאה שלו לא מתאימה לך
פשוט תתקשרי ותגידי שתמו יחסיכם
 
למעלה