קרן של תקווה
New member
אני כועסת על עצמי.
היי, בוקר טוב , שבוע טוב לכולם ! סליחה מראש שאני מתחילה את השבוע ברגל שמואל אבל זה פשוט לא פייר! אני עולה על איילון דרום הבוקר , התנועה מתמזגת ואני מוצאת את עצמי מוקפת בהמון מכוניות, כל הנהגים עם הפנים למקום אחד-היעד. רק אני נוסעת ללא יעד, אני נוסעת להירגע , אני נסערת ! נסעתי עד אשקלון , בעצם עד כנות אבל נסעתי , נסעתי לבקר את הקבר של סבתא שלי . אני לא מהאנשים שחוזרים בתשובה משום שרע להם , אני מהאנשים שרוצים לברך על כל יום שהשמש זורחת בו ואני עדין שייכת לעולם הנושמים . אז נסעתי לברך אותה בבוקר טוב דבר שלא עשיתי כבר שבע שנים . מסביבי נהגים "וותיקים" חותכים אותי על ימין ועל שמואל , ואני מוותרת , השלט הצהוב מאחור מסגיר שאני רק עליתי על הכביש ואני עדין לא "משופשפת" . סליחה שאני גולשת קצת מהנושא שבאמת רציתי לדבר עליו , אז אני אחזור לנקודת ההתחלה: המוזיקה של משינה מתנגנת לי באוזן , אני מתנתקת מהמציאות ומרגישה שאני "טסה " בתוך טיל אל הלא נודע , אל הלך תדע. המצב שלי לא טוב, אני יודעת שהוא לא טוב , מבחוץ אני בסדר אני שולטת על עצמי, אני נראת רגועה לכולם אבל מבפנים יש לי אקדחים שלופים (אני מצוטטת את גפן .) . מה זאת אומרת ? זאת אומרת שכבר שלושה או ארבעה לילות אני לא עצמתי עיין , וזה בגללו. המחשבות בראש מתרכזות רק בו . תגידו מה שתגידו אבל אני לא מבינה , מאיפה המזוכיזם העצמי הזה שרכשתי בימים האחרונים ? למה אני נהנת להתעלל בעצמי ולשחק ברגשות של עצמי. למה אני פשוט לא יכולה למחוק אותו לא רק מרשימת האיי מייל שלי אלא מהרשימה של החברים בראש? כן אתמול עשיתי טעות, אני מודה ! אתמול פגשתי אותו , שיקרתי להורים שלי , ופגשתי אותו , והיה לי רע . רציתי שהוא ינשק אותי , ניסיתי לתפוס לו את היד ולהחזיק אותה כאילו אנחנו עדין ביחד , הוא התנגד , הוא לא רצה לאט לאט הוא התנער ממני . חצי שעה בבית קפה היו סיוט הכי קשה שעברתי עד היום ואתם קוראים מילים של בחורה שעברה לא מעט סרטים בחיים . הוא ישב מולי, היו שם שלוש כסאות מלבד הכסא שלי והוא בחר להתקרב אלי , הוא רמז שהוא רוצה שהוא מעוניין , תפס את הראש בין הידים וחשב מה לעשות , וגם לי זה לא היה קל , היד שלו שליטפה לי את הברך לא הפסיקה גם כשירדה לי דמעה . אחרי זה יצאנו משם , כל המלצרים התאהבו בנו , חשבו שאנחנו זוג . איחלו לנו שנהיה מאושרים ואנחנו נראים יחד ממש טוב . כן בטח ! לקחתי אוטובוס ונסתי משם , לא נפרדתי ממנו לא בחיבוק ולא בנשיקה , בדרך חזרה הבנתי שהנתק יהיה מוחלט . עושה לי רע לראות אותו ובדרך טלפטית להתחנן לנשיקה או חיבוק . אני מזוכיסטית, תגידו כולם , אבל לא יכולתי יותר , לא ראיתי אותו שלושה ימים , והייתי חייבת לפחות להריח אותו . וזה עשה את שלו, מיד אחרי שנכנסתי הביתה הוא התקשר לוודע שאני בבית , הייתי קרה ואמרתי לו ביי , ואז , שוב הוא עשה את זה , הוא אמר לי , אני מזכיר לך , זו רק הפסקה , זה הפסקה ללא מועד סיום. "להתראות שלום זה לא נגמר זה רק הסוף " ומה איתי? מה אין לי אופי ? אני לא יכולה לסיים ודיי ? שוב נפלתי ברשת שלו , שוב ההפסקה נראתה לי פתאום אופטימית ושוב חלמתי עליו בהקיץ בלילה ... כי לא יכולתי להרדם ככה סתם . הבוקר לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי לשאוב כוחות מסבתא . אני עוד לא סגורה על עצמי , אבל , אני חייבת לאסוף כוחות , פשוט חייבת ! תודה למי שהיה לו כוח לקרוא את כל מה שרשמתי . אני לא יודעת למה פירסמתי את זה פה, כנראה שאני מחשיבה אתכם בתור חברים שלי , וחלק מחברות זה לדעת להקשיב כשצריך .
היי, בוקר טוב , שבוע טוב לכולם ! סליחה מראש שאני מתחילה את השבוע ברגל שמואל אבל זה פשוט לא פייר! אני עולה על איילון דרום הבוקר , התנועה מתמזגת ואני מוצאת את עצמי מוקפת בהמון מכוניות, כל הנהגים עם הפנים למקום אחד-היעד. רק אני נוסעת ללא יעד, אני נוסעת להירגע , אני נסערת ! נסעתי עד אשקלון , בעצם עד כנות אבל נסעתי , נסעתי לבקר את הקבר של סבתא שלי . אני לא מהאנשים שחוזרים בתשובה משום שרע להם , אני מהאנשים שרוצים לברך על כל יום שהשמש זורחת בו ואני עדין שייכת לעולם הנושמים . אז נסעתי לברך אותה בבוקר טוב דבר שלא עשיתי כבר שבע שנים . מסביבי נהגים "וותיקים" חותכים אותי על ימין ועל שמואל , ואני מוותרת , השלט הצהוב מאחור מסגיר שאני רק עליתי על הכביש ואני עדין לא "משופשפת" . סליחה שאני גולשת קצת מהנושא שבאמת רציתי לדבר עליו , אז אני אחזור לנקודת ההתחלה: המוזיקה של משינה מתנגנת לי באוזן , אני מתנתקת מהמציאות ומרגישה שאני "טסה " בתוך טיל אל הלא נודע , אל הלך תדע. המצב שלי לא טוב, אני יודעת שהוא לא טוב , מבחוץ אני בסדר אני שולטת על עצמי, אני נראת רגועה לכולם אבל מבפנים יש לי אקדחים שלופים (אני מצוטטת את גפן .) . מה זאת אומרת ? זאת אומרת שכבר שלושה או ארבעה לילות אני לא עצמתי עיין , וזה בגללו. המחשבות בראש מתרכזות רק בו . תגידו מה שתגידו אבל אני לא מבינה , מאיפה המזוכיזם העצמי הזה שרכשתי בימים האחרונים ? למה אני נהנת להתעלל בעצמי ולשחק ברגשות של עצמי. למה אני פשוט לא יכולה למחוק אותו לא רק מרשימת האיי מייל שלי אלא מהרשימה של החברים בראש? כן אתמול עשיתי טעות, אני מודה ! אתמול פגשתי אותו , שיקרתי להורים שלי , ופגשתי אותו , והיה לי רע . רציתי שהוא ינשק אותי , ניסיתי לתפוס לו את היד ולהחזיק אותה כאילו אנחנו עדין ביחד , הוא התנגד , הוא לא רצה לאט לאט הוא התנער ממני . חצי שעה בבית קפה היו סיוט הכי קשה שעברתי עד היום ואתם קוראים מילים של בחורה שעברה לא מעט סרטים בחיים . הוא ישב מולי, היו שם שלוש כסאות מלבד הכסא שלי והוא בחר להתקרב אלי , הוא רמז שהוא רוצה שהוא מעוניין , תפס את הראש בין הידים וחשב מה לעשות , וגם לי זה לא היה קל , היד שלו שליטפה לי את הברך לא הפסיקה גם כשירדה לי דמעה . אחרי זה יצאנו משם , כל המלצרים התאהבו בנו , חשבו שאנחנו זוג . איחלו לנו שנהיה מאושרים ואנחנו נראים יחד ממש טוב . כן בטח ! לקחתי אוטובוס ונסתי משם , לא נפרדתי ממנו לא בחיבוק ולא בנשיקה , בדרך חזרה הבנתי שהנתק יהיה מוחלט . עושה לי רע לראות אותו ובדרך טלפטית להתחנן לנשיקה או חיבוק . אני מזוכיסטית, תגידו כולם , אבל לא יכולתי יותר , לא ראיתי אותו שלושה ימים , והייתי חייבת לפחות להריח אותו . וזה עשה את שלו, מיד אחרי שנכנסתי הביתה הוא התקשר לוודע שאני בבית , הייתי קרה ואמרתי לו ביי , ואז , שוב הוא עשה את זה , הוא אמר לי , אני מזכיר לך , זו רק הפסקה , זה הפסקה ללא מועד סיום. "להתראות שלום זה לא נגמר זה רק הסוף " ומה איתי? מה אין לי אופי ? אני לא יכולה לסיים ודיי ? שוב נפלתי ברשת שלו , שוב ההפסקה נראתה לי פתאום אופטימית ושוב חלמתי עליו בהקיץ בלילה ... כי לא יכולתי להרדם ככה סתם . הבוקר לקחתי את המפתחות של האוטו ונסעתי לשאוב כוחות מסבתא . אני עוד לא סגורה על עצמי , אבל , אני חייבת לאסוף כוחות , פשוט חייבת ! תודה למי שהיה לו כוח לקרוא את כל מה שרשמתי . אני לא יודעת למה פירסמתי את זה פה, כנראה שאני מחשיבה אתכם בתור חברים שלי , וחלק מחברות זה לדעת להקשיב כשצריך .
