הי לכם!

הי לכם!

בכלל שמתם לב שנעדרתי???
סתם... בכל אופן, הייתי בסיור עם הכיתה באילת שלושה ימים, וחזרתי עם נזלת, כאב ראש, והחום הכי גבוה שהיה לי אי פעם. לא, זה בסדר, אין לכם מה לדאוג, הרופא אמר שזה לא רציני ואני כבר מרגיש מספיק טוב כדי לשבת ולכתוב לכם. בכל אופן, ראיתי קלטת שיש לי שמוקלט בה ראיון שעשו עם ג'יי קיי רולינג, היא אומרת שם שהיא אוהבת לקרוא ספר שבו רואים שהסופר יודע הכל על העולם שעליו הוא כותב, אפילו אם הוא לא מגלה לנו חלק, שזה בדיוק מה שטרי פראצ'ט עושה (כמובן שאני מעדיף אותו על רולינג) אז אולי זה המקום לפתוח דיון בנושא הדומה והשונה בין שני הסופרים הללו, ובשאלה למה טרי הוא רק סופר מצליח, ורולינג היא סופרסטאר בינלאומית. Good to be back...
 

Rincewind

New member
במילה אחת: מיינסטרים

מאחורי רולינג עומדת מכונת שיווק עצומה שדאגה להפוך את הספר לאימפריה כלכלית. הספרים שלה גם פונים לקהל יעד מאוד רחב. לעומת זאת, פראצ'ט מוכר כסופר יותר רציני. ההומור שלו יותר ציני ודורש ידע כללי כדי להבין אותו. העלילה בספרים שלו מנסה להגיע לפואנטה ולתובנות יותר מעמיקות מאשר סתם עלילה סיפורית. ו... טוב... אולי אני קצת חוטא במחשבות על סרט מספר של פראצ'ט (מה שעד עכשיו רק תוכנן ותוכנן ומעולם לא יצא לפועל), אבל אני אוהב אותו בדיוק איך שהוא - לא מיינסטרים (על אף שהוא פופולארי להחריד בבריטניה).
 

Greebo

New member
>.>

מצד אחד רולינג חסרת כל חוש סיפרותי כל שהוא...או דימיון אם כבר אנחנו על הנושא... מצד שני יש את טרי פראטצ'ט...שהוא....נו...טרי פראטצ'ט Oo אבל כאמור אני כמו ביצ' קטן ימשיך לקרא את הספרים של רולינג >.>...שזה לא אומר הרבה...אני המשכתי לקרא את "צופן דה וינצ'י" אל אף העובדה שדן בראון עשה כניראה עיסקה עם השטן כדי לגרום לספר כזה להצליח בצורה כזו פנומינאלית... לפני שתגידו משהו..קראו בבקשה את "מלאכים ושדים"...באנגלית...פריקוול שהוא כתב אחרי הצופן.. משולל כל כישרון כתיבה... >.>
 

Rincewind

New member
את מלאכים ושדים הוא כתב לפני צופן

דה וינצ'י. פשוט בארץ הוא תורגם רק אחרי.
 

Greebo

New member
אני די בטוח שהוא כתב את A&D אחרי...

אני חושב שקראתי את זה איפה שהוא בכל מיקרה... אררג ושום דבר לא מתרץ כתיבה כזאת.. שום דבר... אם הספר לא היה שייך לאבא שלי הייתי שורף אותו מרוב תיסכול..
 
בדקתי...

יש לי את שני הספרים, וA&D פורסם לפני הצופן I rest my case! ולמה כתיבה גרועה? לדן בראון יש סגנון כתיבה מאוד טוב...
 

Rincewind

New member
אתה סתם מלכלך

אמנם הדמויות שטוחות למדי, אבל הספר מפצה במקומות אחרים. הוא מאוד מעשיר אינטלקטואלית, והעלילה מאוד מותחת ומעניינת. אני אישית לא יכולתי להניח אותו לרגע.
 

The Mad Hatter

New member
זה שאנחנו אוהבים את טרי פראצ'ט

לא אומר שצריך להפוך את זה לשרשור "הכה את רולינג". היא כותבת טוב ומעניין, לדעתי הקטנה, למרות שקשה לי להסביר למה היא זכתה להצלחה כלל-עולמית בעוד טרי מצליח בעיקר רק באנגליה. יכול להיות שאופי הספרים שלו..אנגלי יותר? אבל מה אני מבינה. אגב, כל עניין המסחור, המרצ'נדייזינג והסרטים הגיע רק אחרי שהסדרה הצליחה. ברור שכל הדברים שמסביב תרמו להצלחתה, אבל בכל זאת, איפ אפשר להגיד שההצלחה שלה הגיעה בגלל זה. וחוץ מזה, גם לעולמדיסק יש המון מרצ'נדייזינג. כל הבובות של clarecraft, היומנים והכל. זה אולי לא כמו מצעים למיטה עם הדפס הארי פוטר, אבל, מצד שני, אם הייתם יודעים שיש מצעים למיטה עם הדפס של סתמרוח, לא הייתם קונים? או מתלהבים? לפחות קצת? צופן דה וינצ'י..ניסיתי לקרא אותו פעם ונרדמתי אחרי חמישה עמודים, פחות או יותר. הוא עדיין מתחבא אי-שם בספריה שלי.
 
נכון!

בטח שלג'יי קיי יש דימיון, אחרת היא לא הייתה מסוגלת לכתוב את הספרים, ובוודאי שיש לה חוש ספרותי. בקשר לצופן דה וינצ'י, אכן הדמויות שם עשויות מקרטון, אך אהבתי את החלק ההיסטורי ועם הצפנים השונים של הספר, ואת היכולת של דן בראון ליצור סיטואציות מותחות. את מלאכים ושדים גם אהבתי ולא אהבתי מאותן הסיבות. קראתי עוד ספר שלו Digital Fortress, לדעתי הכי טוב שהוא כתב, עם תוספת של קצת אישיות לדמויות ומאוד מותח, אני די ממליץ...
 

פנחסון

New member
אם את חושבת שהם הכו את ראולינג

תקראי את התגובה שלי. לא מתחרט עליה לרגע, אפילו ששלוש בלילה.
 

TheBursar

New member
-!-

לדעתי רולינג יודעת לכתוב לקהל ספציפי וזה לבני הנוער. הסיפור של הארי כ"כ מתאים לקהל הזה כשהוא לוקח את הבעיות של כל ילד ומכניס לעניין גם את העניין של הקסם - זה פשוט קוסם להם. טרי לעומת זאת כותב במטרה לגרום לאנשים לחשוב על דברים קצת יותר לעומק. הוא מעביר מסר מסויים כמעט בכל ספר. תמיד אתה יכול לקרוא את הספר ולומר לעצמך, וואלה! זה אשכרה ככה! - שזה אחד מהדברים שעושים אותו חזק כ"כ אבל שוב כמו שאמרו זה מצריך קצת ידע כללי בנושאים שונים כדי להבין את הנקודות. וחוץ מזה יש לו המון הומור בריטי שאנשים לא מאנגליה לא מבינים בדר"כ ואז הם מפספסים את השנינות. דן בראון כותב ספרים די מהנים. לא מתוחכמים במיוחד מבחינת הדמויות אבל הסיפור עצמו טוב. במלאכים ושדים כל העניין של האילומינרי היה משעשע ובקוד דה-וינצ'י כל העניין של הקודים השונים שהוא נותן להם גם הסבר והשימוש במקומות ובאמצעים אמיתיים מחזק את הנקודות השונות (למשל, ספוילר קטן למי שלא קרא את מלאכים ושדים, כאשר רוברט מספר על הפירמידה של האילומנרי שנמצאת על השטר של הדולר - זה אכן ככה. זו הסיבה להמצאותה שם). סופר נוסף שכדאי לקרוא הוא קלייב קאסלר. למרות שהדמויות שלו די מתוארות כמו שני גיבורים שהם יוצאי יחידת עילית ששום גורם לא יכול להביס אותם, אנושי, טבעי או אחר. עדיין הסיפור זורם והעלילה נחמדה.
 

פנחסון

New member
לא! זה לא המקום ואין שום השוואה!!

עם כל הכבוד שאין לי לספריה של ראולינג, הם שווים רק קריאה אחת, אולי, בעוד שאת פראצ'ט אני חוזר וקורא עוד פעם ועוד פעם (ובמקרה של משמר הלילה - שלוש פעמים רצוף!) איך לעזאזל אפשר להשוות בין התחכום של פראצ'ט לבין הקעלק יצירה של ראולינג?! מאיפה החוצפה והתעוזה?! למה היא מוכרת יותר? כי היא פאקינד מיועדת לקהל היותר טיפש! היא מוכרת יותר מטולקין לעזאזל, ושאף אחד לא יעז להגיד שהיא סופרת יותר טובה ממנו! מגוחך. אני בהלם שבפורום של טרי פראצ'ט בכלל יכולים לעורר השוואה לסופרת של "הארי פוטר". פשוט מגוחך. "רק סופר מצליח"?!?! ישמעו אוזניך! ואולי תשאל את השאלה האמיתית - מדוע פראצט רב אומן שמכוון לשכבת אוכלוסייה הרבה יותר מתוחכמת ואילו ראולינג מפנה את ספריה לתרבות הטלנובלות? למה לסינמטק יש פחות צופים מאשר בתי קולנוע רגילים? למה להצגות הולכים הרבה פחות? למה לשיר שלנו יש הרבה יותר רייטינג מכל תוכנית המדברת על תרבות וחוכמה? לעזאזל. אני מעוצבן על ההשוואה ועל האיזכור. איך אנשים בכלל מעיזים.
 
תרגע...

רולינג היא בהחלט סופרת טובה, יש לה סגנון מאוד זורם והרבה רעיונות. נכון, היא מכוונת לקהל יעד הרבה יותר נרחב, אבל אני נחרד מההשוואה לטלנובלות. טלנובלות הן השפל הנמוך ביותר והן רוב הזמן מוצגות בטלוויזיה ולא בספרים. הארי פוטר אלו ספרים טובים, וגם הם מכילים מסר. ודרך אגב, זה כן המקום להשוואה, אני חושב שזה נכון להשוות בין סופרים, ככה אפשר לגלות דברים חדשים עליהם.
 

Greebo

New member
קשה לחבב סופר או סופרת שלא יודעים

לכתוב על העולם שהם כותבים עליו.. פראטצ'ט בנה את העולם שלו בצורה ניפלאה...עולם שמשפר את עצמו מספר לספר.. רולינג לעומת זאת "בונה" את העולם שלה מספר לספר.. זה נישמע דומה אך נותן הרגשה שונה לגמרי.. ואל תגרמו לי להתחיל בכלל על הספר האחרון..שבו היא הראתה אחת ולתמיד שהיא לא מסוגלת לכתוב דמויות עגולות...לא הייתה דמות אחת שהתבגרה או השתנתה בצורה קיצונית (חוץ מהשיניים של הרמיוני אולי >.>) הקורא לא מקבל הרגשה של שינוי כל שהוא.. בסרטים מקבלים את התחושב בגלל שרואים את השחקנים מתבגרים (חלקם בצורה טובה...חלקם פחות...) אבל בספרים זה כאילו כולם תקועים ביחד בגיל 13... אני די חיבבתי את הספרים למרות הכל...אבל כשהאחרון יצא הוא פשוט הראה לי שרולינג די מלאה בעצמה.. אני מקווה שהספר החדש ישפר את הסידרה..
 

The Mad Hatter

New member
רק שכחת..

שאת הארי פוטר, רולינג כיוונה מלכתחילה לילדים, בעוד טרי פראצ'ט כותב בעיקר למבוגרים (למרות שאני עדיין חושבת שספרי הילדים שלו טובים יותר מאלה של רולינג). העובדה שהרבה מבוגרים קוראים את ספריה אולי רק מראה שהיא בכלל לא מזלזלת בקהל הקוראים שלה-אם מבוגרים רבים מוצאים בספריה חומר קריאה מעניין. ודבר שני, פראצ'ט סופר מצוין, אבל אין סיבה להפוך אותו לגאון הדור. יש סופרים טובים גם ממנו ואף אחד לא רואה סיבה להפסיק לקרא את ספריו רק בגלל העובדה הזו. יש טעם להשוות בין סופרים, אבל צריך לזכור שכל ספר עומד בפני עצמו, ורולינג היא לא סופרת כל-כך גרועה כמו שאתם עושים אותה. P: אני מסכימה ששלוש הדמויות המרכזיות נשארות בעובי פלקט, פחות או יותר, אבל מה שבאמת עושה את הסדרה למעניינת, לדעתי, היא גלריית הדמויות המשניות, שאותן רולינג הצליחה לעצב מצוין. לפחות את רובן.
 

פנחסון

New member
אז להזכירכם שלא רק ילדים קוראים פה

ויש אנשים שלא באמת מחשיבים את I am Peter, this is Jane, והסדרה הנפלאה של פינוקי (או בגרסתו האנגלית spot) כמוקד להשוואה עם סופרים אמיתיים.
 
למעלה