הי לכולן-

[ניתי 55]

הי לכולן-

הי לכולן,אצלי הכל כרגיל, החיסון עבר ברוך השם,הילד משגע אותי כנראה סובל מגזים משהו... אתמול אמא שלו התקשרה בניסיון לדבר איתי בדיוק האכלתי את הקטנציק , אז אמרתי לה אז היא אמרה טוב אני לא יעקב אותך וסגרתי, לא התקשרתי חזרה , כי לא בא לי...וזה מה שאני מרגישה איין לי מצב רוח ולא חשק, שורה תחתונה שום דבר לא עומד להשתנות בחיים שלי , בעלי טוב לו עם התאוריה שאפשר להמשיך לחיות כמו שהוא עד היום חיי, של הביחד לא לחוד עם האחידות המשפחתית החונקת הזאת וכך הוא רוצה להמשיך לחיות ושאני יסתגל לזה, ראש בקיר , ואם אני לא כזאת אאלץ להסתגל להיות כזאת מבחינתו,אני יודעת שזה לא יעזור... זה המצב והוא טיפוס משוכנע בעצמו שהוא צודק, וככה הם חיים וכל מה ששונה מזה הוא מחוץ לנורמה, הוא לא מודע לזה שזה לא טבעי החנק הזה נהפוכו הוא נהנה ממנו, וזה המקום לציין שרק בסיפור האחרון הוא חשב שההורים שלו הלכו רחוק מידי... היום נזכרתי שלא אמרתי לכם שחמי אמר לי אז שאמרתי לו למה עושים לי את זה עברתי הריון כל כך קשה אז הוא אמר: "את לא הראשונה ולא האחרונה " מפרגנים לי בגדול... נו מה אצלכם , חדשות טובות ב"ה ? ללא מוצא, ניתי

 

[ניתי 55]

שגיאת כתיב- י ע כ ב

יעכב אותך, לא יעקב אותך.. איזה טעות פאטלית... חוסר שעות שינה תסלחו לי.....

 

[geni1]

היי ניתי../images/Emo24.gif

זה ברור שבעלך לא רוצה לשנות כלום - כי מה רע לו? זו את שרוצה לשנות והוא זה שיצטרך להסתגל!

 

[ניתי 55]

תגובה ועוד...

זהו שלא תקום הבחורה שתגיד למשפחה שלו כמה לבוא או לא לבוא ככה חינכו אותו ולהיפך אותו יחס למשפחתי הוא לא חד צדדי רק שהוא רוצה שזה יהיה הדדי ושזה יתנהל בצורה הזאת ולא מקובל עליו אחרת, וכמו שהוא אמר לא פעם- לא תקום הבחורה שתפריד ביני לבין משפחתי, ואני נזכרת לפני שהתחתנו הוא אמר לי שביום שמי שתהיה איתו לא תסתדר עם משפחתו היא פשוט לא תהיה, והנה זה התקיים והוא בעצמו לא יכול לעמוד בזה רק בגלל שאנחנו גוררים איתנו משפחה ואהבה.... ניתי

 

[coraltali]

מזל טוב ניתי

כשתעבור ההתרגשות הראשונית וההתלהבות תתפוגג, בטוחני שהשינויים יבואו מאליהם. כיום הכל חדש גם לך וגם להם, כשהכל יכנס לשגרה הדברים יקבלו גם פרופוציות נכונות והם כבר לא יבואו כל כך הרבה.אם המצב ימשך והם יוסיפו לבוא את יכולה ללמוד לנצל את הזמן שהם באים, ולאמר להם שאת צריכה לצאת לקניות,או ללכת למספרה, או למצוא תירוץ כל שהוא להשאיר אותם בבית ולהתפנות לעיסוקייך. אין להם שום זכות לנהוג בך ובביתך לפי רצונם. ביתו של אדם הוא מבצרו, אומר פתגם אנגלי עתיק. אל תנסי למצוא חן בעיניהם ואל תתחנחני, אך מאליו לא יהיה להם נעים לבוא אליך והם יפסיקו בעצמם. ואם הכל ימשך תמיד תזכרי שנישואין זו עסקת חבילה מקבלים גם את משפחתו/משפחתה. שמחי בבנך ותהיי מאושרת. הדרך לאושר אינה סוגה בשושנים

 

[ניני51]

אצלך זאת דוגמא טובה להבדלי מנטליות

חמולות לעומת פרטיות. את לא יכולה להסתגר קצת בחדר? תגידי שאת עייפה. כי את מניקה. תמצאי עוד תירוצים שלא יורידו מכבודם, ולך יתנו קצת מנוחה מהם. לאשכנזיות מותר להיות חלשלושיות. הן יכולות להתסגר בחדר השינה ולא לצאת משם כי הן מרגישות חולשה

 

[ניתי 55]

תגובה לניני51

זהו שפעם אחת באמת ישנתי שהם באו ושלפו את הילד שהיה איתי משנתו הערבה שמאוד חשוב שהוא ישן להזכירכם הוא פג בן כמעט חודשיים ששוקל בקושי 2 קילו, וכל טיפת שינה שלו יכולה לגרום לו לגדול, ושהתעוררתי מעורפלת מצאתי את חמתי אוחזת בו ונכון שלך בתוך חמה זה נראה טיבעי, אבל אני בתור אחת שסבלה ועדיין מחמתי רואה את הסיטואציה הזו וזה גורם לי לא לרצות לנוח ולא להסתגר אלא להיות שם , אל תשכחי שאת לא מופרעת על הנכדים כמו התיק לו אני זכיתי להזכירך:מוצצים לו את האצבעות מנשקים לו כל חלק בפנים, את הבולבול ...דברים שאני לא מעיזה לעשות ...אבל הם בעלי הלגיטימציה, ולהזכירך היא זאת שאחרי כל מה שעברתי שמירת הריון, אישפוז של למעלה מחודש בבית חולים, ובכל זאת לא הצלחתי להחזיק ילדתי חודש שביעי מהעוגמת נפש שהיא החליטה לעמוד על הרגלים האחוריות שאני כלתה לא אקרא בשם שהיא לא רוצה..., אז כל פעם שהיא מחזיקה אותו שיסלחו לי אני נקרעת מכאב כי כל כך הרבה סבלתי ממנה והסיפור הזה רק חיזק לי שעל כל מה שעברתי היא החליטה שבכל זאת מותר לה להילחם בי עד הסוף ושלבסוף ויתרתי בשביל כבודם עוד אמרו לי שלא עשיתי להם טובה אלא לרב... בקיצור יש חמות שהם באמת חמות מידי ולא נחמדות והכלות סובלות... מה לעשות ....החיים זה לא פיקניק...וזה מתאמת כל יום מחדש.

 

[אסתיהאחד]

אומרים שחבל לסבול

מטפשותם של אחרים את חייבת לשמור על הבריאות שלך וצבירת כעסים תתנקם בסופו של דבר בך ולא בהם. קומי ועשי מעשה.תאמרי לבעלך ולכולם מה הם הגבולות שלך ואל תתני לעבור אותם ולו במחיר שיקראו לך בכל מילות הגנאי שירצו את הכי חשובה בסיפור כי את אמא של התינוק

 

[ניני51]

ניתי מצטערת שככה זה אצלך. אני איתך

בכל ליבי. גם אני הייתי מגיבה בפחד לנוכח הטיפול האגרסיבי לו זוכה הבן שלך ממשפחת בעלך. לא יודעת מה הייתי עושה במקומך. חושבת שהייתי בורחת לאמא שלי כדי להציל את התינוק. או מבקשת מכתב מרופא שיגביל את הביקורים של המשפחה, עד שהתינוק יצא מכלל סכנה. מה זה הנשיקות בבולבול? הן מופרעות או מה?

 

[רגע33]

../images/Emo10.gif יש מוצא, אך הוא רק בידיך

אוי ניתי, אני כל כך מבינה אותך. אולי הדברים שאני כותבת לא מוצאים חן בעיניך אבל לפעמים האמת כואבת. לפני הרבה שנים גם אני חייתי בזוגיות חונקת ומזיקה כמו שלך. כשהבנתי שהוא לא הולך להשתנות ושאני לא מוכנה ולא מסוגלת להתאים את עצמי לאורח החיים ה"חמולתי", סיימתי את הקשר. עדיין לא היו לנו ילדים, וזה לא היה במקרה או במזל. ידעתי שבקשר כזה עדיף שלא נהפוך להורים. אצלך המצב יותר מורכב בהיותכם לא רק נשואים אלא גם הורים לילד. אבל דווקא בגלל שאתם נשואים והורים, המצב לא יכול להמשך כך. את חייבת לעצמך ולבנך חיים טובים יותר. רק את יכולה לחולל שינוי בחייך. אם תשבי ותחכי שמשהו ישתנה אצלו, אני חוששת בשבילך שתמצאי את עצמך שוקעת יותר ויותר בדכאון ובינתיים בטוח ששום דבר לא ישתנה אצלו. פה תזכי בהרבה סימפטיה והבנה והזדהות, אבל מה זה יתן לך? בסופו של יום את עדיין טובעת במערבולת של כעסים ובדידות וזוגיות שאין בה תמיכה והבנה. במקום לתת לך כוחות ולחזק אותך, מערכת היחסים לוקחת ממך כוחות שאת כל כך זקוקה להם עכשיו. אני מקווה שיש לך גם מקור תמיכה בחיים האמיתיים , מישהו שיהיה רק בעדך ושתהיה משענת בימים הקשים שאת עוברת. אגב, זה לא אומר בהכרח להתגרש. גם אני עברתי משברים קשים מאוד בחיים המשותפים שלי ושל בנזוגי הנוכחי. הצלחנו להתגבר, לסלוח זה לזו וזו לזה על הטעויות והפגיעות אבל זה לא היה קורה אם כל אחד מהצדדים לא היה לוקח אחריות על הזוגיות. וזה אומר פשרות, לפעמים קשות, של שני הצדדים. הנסיון למחוק את כל האישיות, הרצונות והדעות של הצד השני נועד מראש לכשלון. גם אם את תוותרי כל הזמן זה לא יפתור שום דבר. תראי כמה את סובלת ואוכלת את עצמך מבפנים. ממש כואב לי לקרוא את ההודעות שלך. את צריכה לקחת כמה החלטות קשות בינך לבין עצמך בלי קשר לאף אחד מסביב. את צריכה לקחת חזרה את האחריות והשליטה על החיים שלך כי היום את אחראית לחיים ולעתיד של אדם נוסף - בנך התינוק. גם אם החמות היא הנבלה הכי גדולה והכי מעצבנת שיש, זה בכלל לא משנה. את אוהבת את בעלך ורואה את העתיד שלכם יחד? אם כן שניכם תצטרכו להשקיע הרבה מאוד מאמץ כדי לשקם את הזוגיות שלכם. את בטוחה שלבעלך טוב לחיות ככה? קשה לי להאמין. דברת איתו על זה בצורה רגועה, לא ברגע של זעם ותסכול? אתם צריכים קצת זמן לבד, אפילו אם זה רק כמה שעות, את והוא שתוכלו לדבר על הדברים, בלי צעקות וכעסים, בלי המשפחה שבוחשת ולפחות להבין מה מפריע לצד השני. בנוסף אני חוזרת וממליצה לך לפנות למטפל/ת מקצועי/ת. אם הוא לא רוצה לבוא איתך, תלכי לבד. אני עשיתי את זה, ואני יכולה לומר שזה לא רק הציל את הנישואים שלנו זה אולי אפילו הציל את חיי (נשמע דרמטי אבל נכון) והיום אני אדם אחר, חזקה ובטוחה יותר ויש לי הרבה יותר יכולת להתמודד עם האתגרים של החיים.

 

[sovlanit]

אחלה. דברים מהלב ומהראש. יפה

שהתגברת וגם התבגרת ושחייך טובים הרבה יותר. אמן שחייך יהיו סוגות בשושנים תמיד. כרגע היא ניתי צריכה עידוד וחיזוקים כדי להחליט על ייעוץ והתערבות חיצוניים. בעלי ואני היינו בייעוץ וזה ל א הועיל לנו. אז כדאי שאם היא תבחר בייעוץ שהיא תברר עם עצמה מה היא מצפה מהיועץ. ככה היא תוכל לקבל כילים באמת.ולשינוי דרוש לה כמובן גם זמן. וזמן-הוא גורם עיקרי בבגרות ובהתגברות. וממרחק של זמן וניסיון הדברים מקבלים אופי אחר להתייחסות. כל הכבוד לך על דברייך ועל רצונך לעזור ולהועיל. אני מחזקת את ידייך וגם את ידיה. חיים טובים לכווווווולם.אמן.

 

[רגע33]

אמן ואמן - מסכימה! ועוד לניתי

סובלנית כמוכם גם אנחנו הלכנו בהתחלה ליעוץ זוגי וגם לנו זה לא מאוד עזר. לדעתי הגענו לא מספיק מוכנים. במיוחד אני שלא הייתי מספיק מוכנה לאפשרות שאני לא תמיד צודקת. מה שכן, זה אפשר להעלות נושאים טעונים באווירה נטריילית בפני אדם שאין לא שום מעורבות רגשית. כמובן שגם היום החיים הם לא "גן של שושנים" ויש חילוקי דעות אבל יש לי את הכלים ויכולות טובות יותר למצוא את שביל הזהב של הפשרה. לניתי - אם זה לא היה מובן, כתבתי לך לא כדי "לחמם" אותך או לפגוע חלילה כי הצער שלך כבר גדול וצועק מכל שורה בהודעה שלך. כתבתי אך ורק מתוך הזדהות אמיתית וכנה עם כאבך, שמשתקף גם אצלי ועורר את הכאב הישן שלי. הדעה שלי שונה מזו של חלק מהכותבות פה. לדעתי לא מדובר רק בקושי זמני עקב לידת התינוק וזה לא משהו שיחלוף מעצמו כשתתרגלו להיות הורים אלא מדובר בבעיה עמוקה ובסיסית במערכת היחסים שלכם שלא טופלה לפני שנהיתם הורים ורק מחריפה היום. לכן אני רוצה לחזק אותך ולעודד אותך לפנות לעזרה מקצועית ושתדעי שהרבה אנשים עושים את זה. התמודדות עם מצב מורכב כמו שלך זה דבר מאוד לא פשוט ומטפל/ת מנוסה יכולה מאוד לעזור לך. קשה לי לתאר לך את זה - זה כמו לשים אלוורה על כוויה. פשוט מרגיע את הנפש והנשמה הפצועה.

 

[sovlanit]

תודה. אכן, במקרה שלפנינו-

אותו מתארת ניתי- יש צורך בטיפול שורש. גם לדעתי הבעיה החריפה בעקבות הלידה ולא "תעלם" מאליה כשהם יתרגלו למציאות החדשה של ההורות , לכן, גם אני מסכימה שיש להבשיל לפני ובתוך תהליך -אחרת הפרי בוסר היה ובוסר נשאר. אני גם מסכימה עם הדיעה ששקט נפשי ופיזי הם תנאים אופטימליים בגיבוש החלטה-אלא שכרגע ניתי לא ממש נמצאת במקום שקט-ויש מי שדואג להרעיש[ גם עולמות ]בחייה. אכן,מכל הברה זועק כאבה ומתוך הזדהות עם מצבה אני בהחלט מאמינה שיש סיכוי לאהבה ולנצחון,רק צריך טיפה זמן לשנס מתניים. בכל אופן לכולן תודה והמון אושר ועושר בחיים בכל המובנים...