הי לכולן....
רציתי לשתף אותכן.... ביום רביעי כתבתי כאן על בולמוס שהיה לי...זה היה בולמוס מטורף, נטול שליטה, נטול סדר מינימלי...בולמוס מלא כעס ועוצמה: דברים קפואים, חבילות מרגרינה, סוכר...עוד דברים שאפילו אינם ראויים למאכל והכל בנוסף לדברים הקונבנציונאלים שהפכו ל- ``must`` בכל בולמוס שיש לי.... הרגשתי נורא...הרגשתי שלא ירדתי רק שלב או שניים בסולם עליו אני מנסה לטפס, אלא שפשוט נפלתי מהסולם למטה למטה...והתרסקתי... הייתי בלחץ מטורף...לחץ מהידיעה שאחרי בולמוס נוראי תמיד באים עוד ימי בולמוס בסדר גודל זהה...הרי בולמוס לא יכול להסתפק ביום אחד ועל אחת כמה וכמה בולמוס עוצמתי... רציתי לבשר לכן שהוא לא המשיך ליום שאחרי וגם לא להיום!!! זו פעם ראשונה אחרי תקופה מאד ארוכה (לא זוכרת של כמה שנים...) שאני מצליחה לעצור אותו אחרי יום אחד...ואני לא מתכוונת שהיום שאחרי היה יום של צום- ממש לא!...ביום שאחרי הצלחתי לאכול נורמלי.... אני קצת עוד לא מאמינה...מוזר לי...כאילו, מה ה- catch...איפה הוא??? מה הוא מתכנן לי...??? האמת היא שאני קצת מופתעת לא רק מזה שהצלחתי לקטוע את הרצף אלא גם מכך שאני באמת מכירה בהישג שבכך (טוב, הפסיכולוגית עזרה לי לראות את זה...אבל גם זה משהו...לא?) בדרך כלל מעצבן אותי שמישהו אומר לי ``הנה, יופי, היום הצלחת לשמור...`` או ``כל הכבוד`` וכו`...כשאומרים לי דברים כאלו אני מרגישה עוד יותר מהבולה...כאילו, סבבה, נפלא לא התבלמסתי היום...יופי די היי...כבר אין שום דבר חיובי שאני עושה אז מפדבקים אותי על זה שלא עשיתי לעצמי רע...מקבלת מעין ח``ח על זה שיום אחד הצלחתי לא לאכול כמו פרה...יום אחד לא חיסלתי את הבית... אחרי ``מחמאות`` כאלה אני עוד יותר כועסת על עצמי...``יופי`` אני אומרת לעצמי אז בציניות...``לא אכלת כמו פרה, לא הקאת, לא צמת...- ממש קליברית...העולם רק מחכה לך מוצלחת שכמותך ...חכו חכו שכולם ישמעו.. היא הצליחה לייצר לעצמה יום אחד טוב...יום אחד טוב מבחינת אכילה...ממש ``וואו``!!! אבל אתמול והיום לא היה לי את הקטע הציני הזה...הצלחתי לעצור את הבולמוס המשתולל ואפילו לתת לעצמי איזושהי תפיחה קטנטונת על השכם... ועכשיו אני תוהה...עצירת הבולמוס עיניין של מזל...סתם קטע חסר משמעות או שאולי, באמת, תחילתה של תקופה חדשה במאבק הזה... אמא`לה...אני רואה מה כתבתי ומקווה שלא פתחתי פה לשטן...מקווה לא לקרוא את זה מחר ולצחוק צחוק מריר של תבוסה.... אז זהו...(בינתיים), שולחת לכן חיבוק גדול ותקווה ענקית... אוהבת מאד, חזירע.
רציתי לשתף אותכן.... ביום רביעי כתבתי כאן על בולמוס שהיה לי...זה היה בולמוס מטורף, נטול שליטה, נטול סדר מינימלי...בולמוס מלא כעס ועוצמה: דברים קפואים, חבילות מרגרינה, סוכר...עוד דברים שאפילו אינם ראויים למאכל והכל בנוסף לדברים הקונבנציונאלים שהפכו ל- ``must`` בכל בולמוס שיש לי.... הרגשתי נורא...הרגשתי שלא ירדתי רק שלב או שניים בסולם עליו אני מנסה לטפס, אלא שפשוט נפלתי מהסולם למטה למטה...והתרסקתי... הייתי בלחץ מטורף...לחץ מהידיעה שאחרי בולמוס נוראי תמיד באים עוד ימי בולמוס בסדר גודל זהה...הרי בולמוס לא יכול להסתפק ביום אחד ועל אחת כמה וכמה בולמוס עוצמתי... רציתי לבשר לכן שהוא לא המשיך ליום שאחרי וגם לא להיום!!! זו פעם ראשונה אחרי תקופה מאד ארוכה (לא זוכרת של כמה שנים...) שאני מצליחה לעצור אותו אחרי יום אחד...ואני לא מתכוונת שהיום שאחרי היה יום של צום- ממש לא!...ביום שאחרי הצלחתי לאכול נורמלי.... אני קצת עוד לא מאמינה...מוזר לי...כאילו, מה ה- catch...איפה הוא??? מה הוא מתכנן לי...??? האמת היא שאני קצת מופתעת לא רק מזה שהצלחתי לקטוע את הרצף אלא גם מכך שאני באמת מכירה בהישג שבכך (טוב, הפסיכולוגית עזרה לי לראות את זה...אבל גם זה משהו...לא?) בדרך כלל מעצבן אותי שמישהו אומר לי ``הנה, יופי, היום הצלחת לשמור...`` או ``כל הכבוד`` וכו`...כשאומרים לי דברים כאלו אני מרגישה עוד יותר מהבולה...כאילו, סבבה, נפלא לא התבלמסתי היום...יופי די היי...כבר אין שום דבר חיובי שאני עושה אז מפדבקים אותי על זה שלא עשיתי לעצמי רע...מקבלת מעין ח``ח על זה שיום אחד הצלחתי לא לאכול כמו פרה...יום אחד לא חיסלתי את הבית... אחרי ``מחמאות`` כאלה אני עוד יותר כועסת על עצמי...``יופי`` אני אומרת לעצמי אז בציניות...``לא אכלת כמו פרה, לא הקאת, לא צמת...- ממש קליברית...העולם רק מחכה לך מוצלחת שכמותך ...חכו חכו שכולם ישמעו.. היא הצליחה לייצר לעצמה יום אחד טוב...יום אחד טוב מבחינת אכילה...ממש ``וואו``!!! אבל אתמול והיום לא היה לי את הקטע הציני הזה...הצלחתי לעצור את הבולמוס המשתולל ואפילו לתת לעצמי איזושהי תפיחה קטנטונת על השכם... ועכשיו אני תוהה...עצירת הבולמוס עיניין של מזל...סתם קטע חסר משמעות או שאולי, באמת, תחילתה של תקופה חדשה במאבק הזה... אמא`לה...אני רואה מה כתבתי ומקווה שלא פתחתי פה לשטן...מקווה לא לקרוא את זה מחר ולצחוק צחוק מריר של תבוסה.... אז זהו...(בינתיים), שולחת לכן חיבוק גדול ותקווה ענקית... אוהבת מאד, חזירע.