הי לכולם, לילה טוב...
בשבת האחרונה היה לי משעמם, וסיימתי לקרוא את כל הספרים שלי. אז... לקחתי את אחד הספרים של אחי הקטן- ספר על בעיות הנעורים וכו'- אתם יודעים, מה שקוראים בגילאי 12 פחות או יותר. כאמור- היה לי משעמם... והספר דיבר על ילדה, שבין השאר אחותה נרצחה. והאמא של הילדה, בתור אמנית, תפרה לכבוד בתה שמתה מעין שמיכת טלאים- המורכבת מכל מיני פיסות בדים מהבגדים של בתה. אז זה הביא לי רעיון לתפור שמיכה מהבגדים שהיו פעם של אחותי. בסה"כ אין לי כמעט כלום , או יותר נכון באמת אין לי כלום מאחותי. כולה בת 3, מה כבר יכול להישאר ממנה. אז הרעיון של שמיכת טלאים היה נשמע לי מגניב כזה. גם עוזר לפירוק הכעסים והרגשות לפורקן בריא ויעיל שכזה, וגם יש בגדים- שהאמנתי שאמא שלי שמרה. אז כשהעזתי לשאול את אמא שלי על העניין, היא אמרה לי שאת רוב הבגדים שלה היא בכלל לא שמרה. שהיא העבירה אותם לילדים של חברים שלה, או שזרקה אותם. בהתחלה ממש לא האמנתי איך היא יכלה לעשות ככה??? ואיזה חברים בכלל רוצים לקחת בגדים של ילדה מתה? אז כמובן כמו תמיד, אסור לי להסתכל על אמא באצבע מאשימה, אבל זה פשוט מכעיס ומרגיז אותי, ומכאיב לי. כואב לי שלא נשאר לי שמעט שום דבר מוחשי ממנה. שווקא דבר אחד שכן נשאר ממנה, ואני נשבעתי (לעצמי) שאני אירש את הדבר הזה כשהורי ל"ע ילכו לעולמם, וזה הבובה שקנו לאחותי כשהיא כבר הייתה מאושפזת בביה"ח. לעמים כשההורים שלי לא בבית אני נכנסת לארון שלהם ולוקחת את הבובה ההיא משם, ומחזיקה אותה למשך כמה זמן, וכזה מחבקת אותה. לא יודעת למה, אבל זה נותן לי הרגשה כאילו אחותי קצת יותר קרובה אליי. נשמע קצת מצחיק, אני יודעת. זהו. תודה לכם שיש את הבית הז שכ"כ טוב לחזור אליו כשצריך
בשבת האחרונה היה לי משעמם, וסיימתי לקרוא את כל הספרים שלי. אז... לקחתי את אחד הספרים של אחי הקטן- ספר על בעיות הנעורים וכו'- אתם יודעים, מה שקוראים בגילאי 12 פחות או יותר. כאמור- היה לי משעמם... והספר דיבר על ילדה, שבין השאר אחותה נרצחה. והאמא של הילדה, בתור אמנית, תפרה לכבוד בתה שמתה מעין שמיכת טלאים- המורכבת מכל מיני פיסות בדים מהבגדים של בתה. אז זה הביא לי רעיון לתפור שמיכה מהבגדים שהיו פעם של אחותי. בסה"כ אין לי כמעט כלום , או יותר נכון באמת אין לי כלום מאחותי. כולה בת 3, מה כבר יכול להישאר ממנה. אז הרעיון של שמיכת טלאים היה נשמע לי מגניב כזה. גם עוזר לפירוק הכעסים והרגשות לפורקן בריא ויעיל שכזה, וגם יש בגדים- שהאמנתי שאמא שלי שמרה. אז כשהעזתי לשאול את אמא שלי על העניין, היא אמרה לי שאת רוב הבגדים שלה היא בכלל לא שמרה. שהיא העבירה אותם לילדים של חברים שלה, או שזרקה אותם. בהתחלה ממש לא האמנתי איך היא יכלה לעשות ככה??? ואיזה חברים בכלל רוצים לקחת בגדים של ילדה מתה? אז כמובן כמו תמיד, אסור לי להסתכל על אמא באצבע מאשימה, אבל זה פשוט מכעיס ומרגיז אותי, ומכאיב לי. כואב לי שלא נשאר לי שמעט שום דבר מוחשי ממנה. שווקא דבר אחד שכן נשאר ממנה, ואני נשבעתי (לעצמי) שאני אירש את הדבר הזה כשהורי ל"ע ילכו לעולמם, וזה הבובה שקנו לאחותי כשהיא כבר הייתה מאושפזת בביה"ח. לעמים כשההורים שלי לא בבית אני נכנסת לארון שלהם ולוקחת את הבובה ההיא משם, ומחזיקה אותה למשך כמה זמן, וכזה מחבקת אותה. לא יודעת למה, אבל זה נותן לי הרגשה כאילו אחותי קצת יותר קרובה אליי. נשמע קצת מצחיק, אני יודעת. זהו. תודה לכם שיש את הבית הז שכ"כ טוב לחזור אליו כשצריך
