הי כולם

[opalit]

הי כולם../images/Emo13.gif

אני לא יודעת אם זה מצריך הודעה חדשה, אבל בגלל שאני לא פותחת הודעות ואני רוצה לשמוע דעתכם אני אנסה. היום עשיתי כמה דברים שונים לי ואני לא ממש שלמה איתם. אחד מהם הוא שסירבתי לשעות נוספות ( לא עשיתי את זה כבר יותר משנה), אני לא יודעת למה זה כל כך מפריע לי, מה שבטוח הוא שאני צריכה חופש. את השני אספר אח"כ.

 

[להבה ירוקה]

למה את לא שלמה עם זה?

בגלל שהלכת עם משהו שהרגשת שאת צריכה? בגלל ששמת את העבודה - במקום שהוא לא ראש סדר העדיפויות? בגלל הבוס? דוגמאות שלי, כמובן

 

[opalit]

לא שלמה כי

הרגשתי שאני צריכה אבל אני יודעת כמה השעות הנוספות חשובות לי עכשיו, הכסף.

 

[להבה ירוקה]

כן, כסף זה חשוב

אבל כנראה משהו הוביל אותך להחלטה בה הכסף קיבל עדיפות פחות גבוהה. והמשהו הזה - הוא סיבה חשובה בפני עצמה.

 

[להבה ירוקה]

להיות שלם עם ההחלטות - בוקר טוב

נראה לי שזה נושא ממש מוצלח לדיון. להיות שלם עם ההחלטות שאנחנו לוקחים - גם כאן יש קאטצ' בעצם. עד כמה אנחנו מוכנים להגיד: בחרתי בדרך הזו, לטוב ולרע?

 

[liza26]

שלמה עם ההחלטות

בתור מתלבטת סידרתית- שנייה אחרי שאני מחליטה משהו(עד שאני מחליטה) אני ישר חושבת אולי לא בחרתי נכון- אולי זה נובע מחוסר בטחון, לא יודעת מה שכן, בעבודה אני תמיד שלמה עם ההחלטות שלי למדתי לשים פה גבולות אחרי הרבה קשיים לדוגמא, פעם הייתי מייסרת את עצמי אם הייתי לוקחת חופש מחלה, כי לא נעים, כי מישהי אחרת אולי צריכה להחליף אותי בתורנות... עד ששמתי לזה סוף- אם אני חולה , אני בבית, אם בא לי סתם יום חופש, אני שלמה עם ההחלטה להיות בבית. למדתי שבנות אחרות לא חושבות פעמיים אם להשאר בבית ואני נאלצת להחליף אותם אז זה צריך להיות דו צדדי זה קשה , אבל בסוף שמתי את הגבול ואני שלמה עם ההחלטות האלו.

 

[להבה ירוקה]

זה תמיד מדהים אותי מחדש

איך אדם מפנים איזו תובנה, ואז מבצע אותה, גם אם הוא הורגל למשהו אחר בכלל. זה עושה לי המון טוב לקרוא על זה. באמת, לשים גבולות לעצמך, זה אולי הכי קשה. תמיד יש לי קולות "משכנעים" מבפנים, גם אם החלטתי משהו. אז לפעמים יוצא לי ממש דו-שיח, ויצא לי לפני כמה ימים ממש להתעצבן ולהגיד בקול (פנימי) רם ואסרטיבי: חלאס, כבר החלטתי, די כבר

משהו שעזר לי להתחיל לקבל את ההחלטות שלי, היה סמסטר קשה בלימודים, עם מורה קצת מפלצתי, שלא עניינו אותו רגשות, חששות וכיוצא באלו. הוא התעסק רק עם מה שהוא ראה מול העינים. כלומר, החומר שאני הבאתי למפגש. וזה גרם לי להתחיל להבין את המעמד הזה, ולא רק עם המורה, אלא בכלל - המעמד הזה, שלי בתוך מציאות נתונה. לא תמיד אפשר ויש זמן להסביר את עצמך, וגם - זה לא תמיד נחוץ. למה להסביר, אם אפשר לעשות משהו כמו שצריך ואז אין צורך להתנצל עליו? זה משהו שעדיין אני לא מתורגלת בו לגמרי. פתאום נזכרתי במשהו. קטן, אבל עקרוני. יש לי נטייה לעבוד קשה בבית על הפרויקט שלי, ואז, כשאני באה אל מול המנחים (שצריכים לקדם אותי הלאה, ובין היתר, גם לקבוע את הציון הסופי), אני מגישה להם את מה שהבאתי על גבי דפים קטנים - ולא כ"כ מתקשרים. מהפחד, אני עושה עוול לעצמי ולעבודה שלי. עכשיו, הדיבור הזה על גבולות, וקבלת ההחלטות כפי שנלקחו, העלה לי את זה, ואני מתחייבת לשנות את זה.

 

[opalit]

בטח שאת צריכה לשנות

אני גם למדתי ועבדתי עם פרוייקטים, הייתי עובדת עליהם ימים ושבועות ומביאה משהו שנראה לא משהו. וכעסתי על עצמי מאוד. אז חטפתי מעצמי וגם ציונים לא משהו. תתגאי בזה.

 

[להבה ירוקה]

../images/Emo13.gif אני אנסה.

 

[opalit]

אני מנסה

להגיע אל הגבולות ולהשלמה. גם אני מתלבטת סדרתית, וזה נורא אצלי, זה בכל דבר אבל בכל דבר...

 

[s h i r k u s h]

../images/Emo24.gif

חומד, אני אמורה לעבוד בעיקרון עד שש בערב ובימים האחרונים ממש הייתי ללא אנרגיות והיא מיוזמתה שיחררה אותי כל פעם מוקדם יותר ויכלתי לומר לה שזה בסדר ויכולה לסחוב עוד כדי שיהיה עד שש בערב כי מקבלת לפי שעות וככה הייתי מרוויחה יותר אבל הייתי זקוקה ליציאות המוקדמות האלה, לקצת חופש, קצת להסתלבט מול הטלויזיה וזה הביא לי כוחות מחודשים ליום למחרת. תהיי שלמה עם זה ותתעודדי כי לפעמים כולנו צריכים קצת הפסקה מהכל.

 

[opalit]

לא יודעת....../images/Emo9.gif

צריכים הפסקה ולהרגע אבל אני אף פעם לא אהיה בעבודה הנוכחית מאה אחוז, תמיד ארגיש שאני צריכה הפסקה, לא יודעת אם כוחות מחודשים יגיעו, אז די התבאסתי שסירבתי.

 

[לולי החתול]

לאופלית

שלום. אני מקווה שתצליחי להנות משעות המנוחה שהשגת למרות הקול המוכר שדוחק לעבוד עוד. נשמע שאת זקוקה לזה, אחרת לא היית פתאום מסרבת כמו שנהגת.

 

[opalit]

תודה אני אשתדל

להשתיק את הקול הנוראי הזה...