שני הכלים המרכזיים
למעשה פראז הזכרת את שני הכלים המרכזים של ההיסטוריון: איסוף חומר והשוואת מוקרות, הכלי השלישי הוא כמובן עיבוד החומר במוחו הקודח של ההיסטוריון, בבסיסה זאת כל ההעבודה של ההיסטוריון, בין אם מקצועי או חובבן. ולמי שרוצה להעשיר את הידע הכללי שלו, הייתי מציע להתחיל בספרות יפה דווקא ישנם המון רומנים היסטוריים (מאחר ולמרבית בני הנוער שאני מכיר קצת קשה לקרוא ספרות יפה אז אפשר להתחיל גם בסרטי קולנוע), כל מה שצריך זה לבחור תקופה ולהתחיל לחפש ספרים. השלב הבא הוא כמובן השוואת הספרות עם ספרי היסטוריה והבנת התקופה קצת יותר לעומק, זאת אפשר לעשות גם באמצעות ספרי יסוד (כל מיני "קיצור תולדות...", למינהן) אח"כ מן הראוי לחפש ספרות מחקר מעמיקה יותר. מי שרוצה ספרות להתחלת המסע ההיסטורי שלו, כדאי לו להתחיל כך נראה לי עם "אני קלאדיוס" שהוזכר פה השבוע, עוד ספר מומלץ הוא "שם הורד" של אומברטו אקו, בתחום ההתמחות שלי הייתי ממליץ על "המסע למערב" הסיני(המכונה לעיתים "קוף" ועל "הייקה מונוגטרי" היפני, לצערי לשני הספרים אין תרגום טוב לעברית.