אני רוצה להתיחס לשני דברים שהתפתחו
מהדיון המרתק שהתפתח מדבריה של כלנית. ראשית איך אנחנו נתפסות כאמהות בעיני בנות גילינו. עמדתי כמה פעמים מול סיטואציה שחברות בנות גילי שלהן ילדים אחרי ולפני צבא ואפילו כאלה שיש להן נכדים, ביקרו את העובדה שאני נמסה למניפולציות של המפלצות שלי. עמדתי גם בסיטואציה שהורדתי פליק למפלצת א' בחנות בקניון וכמה גברות בנות גילי בערך, הסתכלו עלי במבט של אחת שצריך לדווח עליה לאל"י כי היא אלימה נגד ילדיה(הסיטואציה הייתה שמפלצת א' נכנס לאקסטזה שובבית פתח את כל הדלתות הנמוכות שהיו עשויות מזכוכית והכילו ציוד צילום יקר ולא נרגע לכל בקשותי) אני מרגישה לפעמים שאנשים שגידלו ילדים דור אחד לפנינו(להזכירכם דור זה 25 שנה) גידלו בצורה שונה לחלוטין מאיתנו. בקצה האחד של החינוך אז לא היה שם לכל בעיה, לא היה רטלין. בקצה השני ילדים חיו הרבה יותר פשוט,הלכו יותר ברגל, לא היו הסעות ולא מחשב וחוגים מתוחכמים. וגם הילדים (אולי זה רק הרושם שלי היו פחות חחמולגים) אני לא מרגישה פר שנשים בגילי שופטות אותי על חוסר האונים שלי מול ילדי, אני מרגישה קצת דבילית להתמקח עם ילד בן 4 על כן רוצה לא רוצה ומוותרת, בעיקר אני זוכה לביקורת קשה שהילדים באים במשך הלילה לישון איתנו חמש מתוך שבע לילות השבוע. ואין לנו כוח להתמודד עם מריבות בלילה ולנעול את הדלת זה לא רלונטי כי מפלצת א' עדין עוצר את נשימתו בשעת בכי והופך כחול. המעצבן הוא שנשים בנות גילי שגידלו ילדים עם יותר מפליקים קריטיים כמו שאני נותנת(במקרה שהם מסכנים את עצמם- חשמל, אש, סכין, כביש וכ' רבים ומכים אחד את השני ברמת סיכון,או נכנסים לאקסטזה של פראות ומאבדים קשר עם הסביבה). מבקרות אותי על כך. כל הסיטואציה הזאת של ביקורת של נשים בנות גילי על תפקודי האמהי בקריטריונים של שנות 2000, מזכיר לי תחום בחלק המקצועי של חיי. בהיסטוריה התפתח בשנים האחרונות נישה שנקראת רביזיוניזם היסטורי, ז"א בדיקת ארועים היסטורים, באמות מידה וכלים מוסריים של שנת 2000 ולא באמות המידה של התרחשות הדברים. אז יש מקומות שהדברים מגיעים לכלל אבסורדים למשל טענה של יכול להיות שנרצחו שישה מליון יהודים, כי הניתוח של הספקת הגז לאושביץ מראה שבכמות גז כזאת אי אפשר היה לרצוח מספר יהודים כפי שנטען. אבל ברוב המקרים הדברים באמת נובעים מאמות מידה מוסריות היסטוריות שונות, למשל אם הערבים גורשו או ברחו מהארץ במלחמת השחרור ואפילו דןקטורט שעלה לכותרות ועסק באם היה טבח בערבים בכפר הערבי טנטורה ואפילו הגיע לבית המשפט להכרעה. כך זה עם ההורים בני גילינו במבטם עלינו. הם מספיק צעירים לקלוט את הרוח החדשה בחינוך ילדים ואותנו, בנות גילם שבעצם דילגו דור בהורות הם שופטים באמות המידה של בנותיהם. אותי זה מקומם על הקטע המקצועי והורות מאוחרת אכתוב בנפרח גם זה יצא מספיק ארוך.
