הי בנות

nofaritrit

New member
הי בנות

אני היא galigal33 רק שלא מצליחה להכנס בשם שלי. כותבת גם בפורום אובדן הריון. אני אמא לילד בן 4 ועוד תינוק בן עשרה חודשים שאחיו התאום מת בבטן בשבוע 32. לפני חצי שנה בערך היתה כתבה על אובדן הריון בזמנים מודרנים שנעשתה ע"י כתבת מקסימה ורגישה לנושא. היא ראיינה אותי ועוד מספר בנות ברגישות רבה ואני מאמינה שהכתבה הזאת הועילה לבנות אחרות שעברו חוויה דומה. לאותה כתבת דרושות בנות שעברו חוויה של אובדן תינוק לאחר לידה..הכוונה היא סמוך ללידה עד חודש חודשיים לאחריה. אני מאמינה שהכתבה הזאת תוכל לעזור לבנות שעברו חוויה דומה ולהעלאת המודעות לנושא ואני סומכת בבטחון מלא על הכתבת שתעשה עבודה טובה. אם יש בנות שמוכנות לפתוח את ליבן וספורן האישי שלא בעילום שם אשמח אם תכתבו לי במסר ואוכל לקשר אותכן לכתבת. הנה קישור לכתבה שנעשתה בזמנו...לדעתי גם שאר הבנות שמרואיינות פה הן שותפות פעילות בפורום. תודה רבה רבה.
 

meytall0

New member
חייבת לציין את רגישותה של הכתבת שציטטה

במדוייק ואף שלחה את הכתבה לפני פרסומה מספר פעמים ותיקנה כפי בקשתי. אני חושבת שחשוב להגביר את המודעות לנושא אובדן הריון. (למשל אחרי פרסום הכתבה פנו אליי נשים ברחוב וסיפרו לי את סיפוריהן ושהן שאבו כוח רב מהכתבה. וזה היה שווה את החשיפה. (אגב, יש מישהי שהייתה רוצה להתראיין על הזוגיות לאחר האובדן לסדרה דוקומנטרית בערוץ 10? יצולם פרק אחד- וזו כבר חשיפה גדולה מדיי בשבילנו.. פנו אליי לפני מספר ימים בעקבות הכתבה ב"ידיעות אחרונות") מיטל
 
מתוקה שלי, טוב לראות אותך שוב, לפחות בתמונה

הי יקירתי, רק רציתי לשלוח לך עוד
כמה מתרגשת לראות אותך בתמונה עם הבנים המקסימים שלך
נזכרתי שוב בכל התקופה הנוראית, שאת חלקה עברנו יחד... אגב, את זוכרת שאת ומעיין ברכה סנדקיות לאמיתי שלי
 
מזמן לא בכיתי ככה...

קראתי את הכתבה וזה החזיר אותי חזרה לימים הנוראים ההם. ועכשיו אני מבינה עוד יותר עד כמה לא קיבלתי שום תמיכה לא בזמן שזה קרה, ולא אחרי... ואם לא הפורום אובדן, לא יודעת כיצד הייתי מצליחה לשמור על שפיות... גם במקרה שלי, כאשר נולד תינוק פג ונפטר, אין תמיכה. אבל ממש שום תמיכה. להפך, התעללות נפשית, כשנשארתי בחדר עם יולדת ועם התינוקת שלה לידה... אילו הייתי יכולה לברוח משם אחרי קיסרי, הייתי עושה את זה, אך לא יכולתי להתרחק גם מהפגייה, מבני הקטן. כל כך הייתי רוצה שמישהו אחר יעשה את הליך השחרור "המיוחד" הזה, בו יולדת יוצאת לביתה ללא תינוק ועומדת בתור ארוך עם כל היולדות עם התינוקות, המתלוננות על התור הארוך. שוחררתי הביתה בידיים ריקות, עם לב שבור, עם חלב שעוד המשכתי לשאוב ושלא נגמר לי אחר כך זמן רב וללא שום תמיכה. לא טלפון, לא כלום. תודה לך ולמיטל שהתנדבתן לפתוח את הנושא בפני הקהל הרחב, ואולי באמת משהו ישתנה... הלוואי
 

nofaritrit

New member
תודה לך שהגבת

אני זוכרת שאחרי שקראת י את הכתבה ישבתי ובכיתי על עצמי שוב ועל שאר הבנות. אני יודעת היום שזה היה יכול להיות יוץר גרוע ויכולתי לחזור גם בלי עידו הקטן שלי . מצטערת לשמוע על מה שעברת שם, זה חוסר ר\גישות שלא יאמן בכלל.וכאב לי הלב לקרוא. אותי הקפידו לשים בחדר נפרד לבד..רק בלידה עצמה הם היו חיות.
 
למעלה