מרגריטה תות
New member
הי בנות יפות
החלטתי להביא לכן את אחד הציטוטים החביבים עלי מתוך ספר שנקרא טוב במיטה. זה קטע שחבר של הגיבורה (השמנה) כותב לה. מקווה שתהנו ממנו כמוני: "לעולם לא אשכח את היום שבו התברר לי שחברתי שוקלת יותר ממני. היא יצאה לרכוב על אופניים ואני הייתי בבית צופה במשחק פוטבול בטלוויזיה ומדפדף בעיתונים שעל שולחן הסלון שלה, ואז מצאתי חוברת שלה משומרי משקל - דפים בגודל כף יד שבהם סימנה מה אכלה ומתי. ומה תכננה לאכול, והאם שתתה את שמונה כוסות המים היומיות שלה. היה שם שמה. מספר הזהות שלה. ומשקלה, שאותו לא אגלה כאן מטעמי נימוס. די שאומר שהמספר זעזע אותי. ידעתי שק` היא בחורה גדולה. כמובן גדולה יותר מכל הנשים שראיתי בטלוויזיה מקפצות בבגדי ים או מתנועעות דקות כגבעול בקומדיות וברמות הטלוויזיוניות. בהחלט גדולה מכל הנשים שאי פעם יצאתי איתן לפני כן. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל חובב שמנות, אבל כשפגשתי את ק` התאהבתי בפקחותה, בצחוקה ובעיניה הנוצצות. עם גופה, החלטתי אני יכול ללמוד לחיות. כתפיה היו רחבות כשלי, ידיה גדולות כמעט כמו שלי, ומשדיה ועד בטנה ממותניה ועד ירכיה היתה ק` כולה חמוקים מתוקים ונעימים. לחבק אותה היה כמו להגיע לנמל מבטחים. כמו לחזור הביתה. אבל כשהייתי איתה בחוץ, לא הרגשתי נוח כלל וכלל. ייתכן שהיה זה האופן בו ספגתי את ציפיות החברה, את תכתיביה כלפי מה שגברים אמורים לרצות ואיך נשים אמורות להיראות. סביר יותר שהיה זה האופן שבו ספגה היא אותן. ק` היתה חיילת מסורה במלחמות הגוף. בגלל גובהה- מטר שבעים ושבעה סנטימטרים - בגלל מבנה גופה ומשקלה שהיו מקנים לה מקום של כבוד בנבחרת פוטבול מקצועית, לא יכלה ק` להסתיר את עצמה. אבל אני יודע שאילו היה הדבר אפשרי, אילו יכלו כתפיה השמוטות וישיבתה המכווצת, הסוודרים השחורים חסרי הצורה למחוק אותה מן העולם הפיסי היא היתה נעלמת מייד. היא לא נהנתה כלל מהדברים שאני אהבתי: גודלה, שפעתה, עסיסיותה המגרה. מעולם בכל הפעמים הרבות שאמרתי לה שהיא יפה, אני יודע שהיא לא האמינה לי. בכל הפעמים הרבות שאמרתי לה שזה לא משנה אני יודע שלה זה שינה. אני הייתי רק קול אחד, וקולו של העולם היה רם משלי. יכולתי לחוש את הבושה שלה כמו יישות מוחשתי הולכת לצידנו ברחוב, מכווצת בינינו באולם הקולנוע, מצונפת ומחכה שמישהו יאמר את מה שהיה בשבילה המילה הגסה ביותר בעולם : שמנה. ואני יודע שזאת לא היתה פרנויה. שוב ושוב אנחנו שומעים שהדעה הקדומה על שמנים היא היחידה שעדיין מקובלת. אנשים שמנים הם המטרות הבטוחות היחידות בעולמנו התקין פוליטית. נסה לצאת עם אישה במידות גדולות ויתברר לך כמה זה נכון.תרגיש איך אנשים מסתכלים עליה, ואיך הם מסתכלים עליך מכיוון שאתה יוצא איתה. נסה לקנות לה לבני נשים ליום האהבה ותיווכח כי המידות נגמרות לפני שהיא מתחילה. בכל פעם שאתם יוצאים לאכול אתה רואה אותה מתייסרת, שוקלת בין מה שהיא רוצה לאכול לבין מה שתרשה לעצמה לאכול, בין מה שתרשה לעצמה לאכול לבין מה שתיראה אוכלת בפרהסיה. ומה שתרשה לעצמה לומר. ... לאהוב אישה שמנה בעולמנו זה מעשה אמיץ וייתכן שאפילו מעשה עקר.מכיוון שכאשר אהבתי את ק` ידעתי שאני אוהב מישהי שאיננה מאמינה שהיא ראויה לאהבה. ועכשיו כשזה נגמר, איני יודע כלפי מי להפנות ת כעסי ואת צערי. כלפי העולם שגרם לה להרגיש כפי שהרגישה בנוגע לגופה- לא, בנוגע לעצמה- ובנוגע להיותה נחשקת? כלפי ק` מפני שלא היתה חזקה דיה לגבור על מה שהעולם אמר לה? או כלפי עצמי מכיוון שאהבתי לא הספיקה כדי לגרום לה להאמין בעצמה."
החלטתי להביא לכן את אחד הציטוטים החביבים עלי מתוך ספר שנקרא טוב במיטה. זה קטע שחבר של הגיבורה (השמנה) כותב לה. מקווה שתהנו ממנו כמוני: "לעולם לא אשכח את היום שבו התברר לי שחברתי שוקלת יותר ממני. היא יצאה לרכוב על אופניים ואני הייתי בבית צופה במשחק פוטבול בטלוויזיה ומדפדף בעיתונים שעל שולחן הסלון שלה, ואז מצאתי חוברת שלה משומרי משקל - דפים בגודל כף יד שבהם סימנה מה אכלה ומתי. ומה תכננה לאכול, והאם שתתה את שמונה כוסות המים היומיות שלה. היה שם שמה. מספר הזהות שלה. ומשקלה, שאותו לא אגלה כאן מטעמי נימוס. די שאומר שהמספר זעזע אותי. ידעתי שק` היא בחורה גדולה. כמובן גדולה יותר מכל הנשים שראיתי בטלוויזיה מקפצות בבגדי ים או מתנועעות דקות כגבעול בקומדיות וברמות הטלוויזיוניות. בהחלט גדולה מכל הנשים שאי פעם יצאתי איתן לפני כן. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל חובב שמנות, אבל כשפגשתי את ק` התאהבתי בפקחותה, בצחוקה ובעיניה הנוצצות. עם גופה, החלטתי אני יכול ללמוד לחיות. כתפיה היו רחבות כשלי, ידיה גדולות כמעט כמו שלי, ומשדיה ועד בטנה ממותניה ועד ירכיה היתה ק` כולה חמוקים מתוקים ונעימים. לחבק אותה היה כמו להגיע לנמל מבטחים. כמו לחזור הביתה. אבל כשהייתי איתה בחוץ, לא הרגשתי נוח כלל וכלל. ייתכן שהיה זה האופן בו ספגתי את ציפיות החברה, את תכתיביה כלפי מה שגברים אמורים לרצות ואיך נשים אמורות להיראות. סביר יותר שהיה זה האופן שבו ספגה היא אותן. ק` היתה חיילת מסורה במלחמות הגוף. בגלל גובהה- מטר שבעים ושבעה סנטימטרים - בגלל מבנה גופה ומשקלה שהיו מקנים לה מקום של כבוד בנבחרת פוטבול מקצועית, לא יכלה ק` להסתיר את עצמה. אבל אני יודע שאילו היה הדבר אפשרי, אילו יכלו כתפיה השמוטות וישיבתה המכווצת, הסוודרים השחורים חסרי הצורה למחוק אותה מן העולם הפיסי היא היתה נעלמת מייד. היא לא נהנתה כלל מהדברים שאני אהבתי: גודלה, שפעתה, עסיסיותה המגרה. מעולם בכל הפעמים הרבות שאמרתי לה שהיא יפה, אני יודע שהיא לא האמינה לי. בכל הפעמים הרבות שאמרתי לה שזה לא משנה אני יודע שלה זה שינה. אני הייתי רק קול אחד, וקולו של העולם היה רם משלי. יכולתי לחוש את הבושה שלה כמו יישות מוחשתי הולכת לצידנו ברחוב, מכווצת בינינו באולם הקולנוע, מצונפת ומחכה שמישהו יאמר את מה שהיה בשבילה המילה הגסה ביותר בעולם : שמנה. ואני יודע שזאת לא היתה פרנויה. שוב ושוב אנחנו שומעים שהדעה הקדומה על שמנים היא היחידה שעדיין מקובלת. אנשים שמנים הם המטרות הבטוחות היחידות בעולמנו התקין פוליטית. נסה לצאת עם אישה במידות גדולות ויתברר לך כמה זה נכון.תרגיש איך אנשים מסתכלים עליה, ואיך הם מסתכלים עליך מכיוון שאתה יוצא איתה. נסה לקנות לה לבני נשים ליום האהבה ותיווכח כי המידות נגמרות לפני שהיא מתחילה. בכל פעם שאתם יוצאים לאכול אתה רואה אותה מתייסרת, שוקלת בין מה שהיא רוצה לאכול לבין מה שתרשה לעצמה לאכול, בין מה שתרשה לעצמה לאכול לבין מה שתיראה אוכלת בפרהסיה. ומה שתרשה לעצמה לומר. ... לאהוב אישה שמנה בעולמנו זה מעשה אמיץ וייתכן שאפילו מעשה עקר.מכיוון שכאשר אהבתי את ק` ידעתי שאני אוהב מישהי שאיננה מאמינה שהיא ראויה לאהבה. ועכשיו כשזה נגמר, איני יודע כלפי מי להפנות ת כעסי ואת צערי. כלפי העולם שגרם לה להרגיש כפי שהרגישה בנוגע לגופה- לא, בנוגע לעצמה- ובנוגע להיותה נחשקת? כלפי ק` מפני שלא היתה חזקה דיה לגבור על מה שהעולם אמר לה? או כלפי עצמי מכיוון שאהבתי לא הספיקה כדי לגרום לה להאמין בעצמה."
