הי בנות...חזרתי לפורום..
קצת ארוך... נעדרתי מהפורום כ5 חודשים, או אולי יותר. להזכירכן אובחנתי לפני כ-9 חודשים ועברתי לפרוסקופיה בסוף דצמבר עקב מוקדי אנדו שהתגלו במחיצה שבין הנרתיק לרקטום עם כאבים רציניים כשאני יושבת וקצת בזמן מחזור. האנדו התגלה כשפניתי לרופא פריון לאחר כשנה וחצי של נסיונות להרות באופן טבעי, ללא הצלחה. אני ובעלי הוגדרו עד אז כ-un explained. הניתוח היה מורכב וארוך אך החלמתי במהרה ונעזרתי רבות התמיכתכן פה בפורום. לאחר ההחלמה המחזורים היו נטולי כאבים-נהדר ונמשך עד היום. חיכיתי כחודש חודשיים למחזור וערכנו הערכת מחזור וביוץ בתל השומר אצל ד"ר הורביץ כדי לראות שהעניינים חוזרים למסלול לאחר הניתוח. כל זאת ללא דיכוי בהמלצת סוריאנו. לפני כחודשיים החלטנו לעבור לפרופ' שולמן ולקבל את המלצתו לטיפול פריון אחד ללא הזרעות ולאחר מכן אם לא יצליח לעבור להפריות. כעת אני בתחילת טיפול ההפריה הראשון בחיי ואני על דקא 0.1 כל יום לשם הדיכוי ההתחלתי. אני חושבת שניסיתי להתרחק מהפורום בתקופה שהיו פה הרבה הריונות. מצד אחד מאד פירגנתי לאחרות שכן הדבר משמח תמיד לראות שבסוף התהליך אכן נכנסים להריון! מצד שני היה קשה לי לשאת את הנסיונות שכשלו אצלינו. קושי לראות את חבריי נכנסים להריון תוך שנייה, לראות ברחוב נשים הריוניות מסתובבות בכל מקום וכולי וכולי. אני אופטימית תמיד ומקווה שהפעם אנחנו בדרך חדשה שיכולה להאיר לגבי מה קורה שם בין הביצית והזרע-אולי נלמד משהו שטרם ידענו מהתהליך שיקרה במבחנה. ייתכן שהכל יהיה תקין ונכנס להריון המיוחל או שלא למרות שלא תהיה סיבה ידועה... זה קשה הדקאפפטיל 0.1 ביום הראשון, הפתיע אותי מאד לרעה בגלל עובי המחט והצריבה שמרגישה כשמחדירה את החומר אבל מיום ליום אני מתארגנת יפה גם עם זה. יש מן תחושה של דיכוי רגשי, לא דיכאון אבל תחושה שלא אכפת לי כמעט מכלום, מן תחושה שאני כבר משעממת את עצמי בהתעסקות הזו ושנמאס. שלא לדבר על מתי עשינו סקס בחודש האחרון ולא נראה לי שזה בכלל יקרה בחודשים הקרובים-אין מצב רוח לזה... אין לי ממש שאלה, סתם מן צורך לפרוק מחשבות ולקבל תמיכה. אם למישהי יש רצון לשתף על המעבר להפריות אשמח. הפרוטוקול לפי מה שהבנתי-12 ימי דקא 0.1, גונל F של 112 יח' עם דקא במקביל בהתחלה ואח"כ גונל F עם תוספת מנגון... בטיפול הקודם עם גונל F של 112.5 יח' ו-2 אוביטרל התפתחו כ-10 זקיקים וזה היה כנראה יותר מדי ולכן נכשל (ללא הפריה)-התנפחתי כמו לא יודעת מה והייתי בטוחה שאני בהריון, כרגיל, אבל לא. בכל מקרה סופ"ש נעים, שירשיר
קצת ארוך... נעדרתי מהפורום כ5 חודשים, או אולי יותר. להזכירכן אובחנתי לפני כ-9 חודשים ועברתי לפרוסקופיה בסוף דצמבר עקב מוקדי אנדו שהתגלו במחיצה שבין הנרתיק לרקטום עם כאבים רציניים כשאני יושבת וקצת בזמן מחזור. האנדו התגלה כשפניתי לרופא פריון לאחר כשנה וחצי של נסיונות להרות באופן טבעי, ללא הצלחה. אני ובעלי הוגדרו עד אז כ-un explained. הניתוח היה מורכב וארוך אך החלמתי במהרה ונעזרתי רבות התמיכתכן פה בפורום. לאחר ההחלמה המחזורים היו נטולי כאבים-נהדר ונמשך עד היום. חיכיתי כחודש חודשיים למחזור וערכנו הערכת מחזור וביוץ בתל השומר אצל ד"ר הורביץ כדי לראות שהעניינים חוזרים למסלול לאחר הניתוח. כל זאת ללא דיכוי בהמלצת סוריאנו. לפני כחודשיים החלטנו לעבור לפרופ' שולמן ולקבל את המלצתו לטיפול פריון אחד ללא הזרעות ולאחר מכן אם לא יצליח לעבור להפריות. כעת אני בתחילת טיפול ההפריה הראשון בחיי ואני על דקא 0.1 כל יום לשם הדיכוי ההתחלתי. אני חושבת שניסיתי להתרחק מהפורום בתקופה שהיו פה הרבה הריונות. מצד אחד מאד פירגנתי לאחרות שכן הדבר משמח תמיד לראות שבסוף התהליך אכן נכנסים להריון! מצד שני היה קשה לי לשאת את הנסיונות שכשלו אצלינו. קושי לראות את חבריי נכנסים להריון תוך שנייה, לראות ברחוב נשים הריוניות מסתובבות בכל מקום וכולי וכולי. אני אופטימית תמיד ומקווה שהפעם אנחנו בדרך חדשה שיכולה להאיר לגבי מה קורה שם בין הביצית והזרע-אולי נלמד משהו שטרם ידענו מהתהליך שיקרה במבחנה. ייתכן שהכל יהיה תקין ונכנס להריון המיוחל או שלא למרות שלא תהיה סיבה ידועה... זה קשה הדקאפפטיל 0.1 ביום הראשון, הפתיע אותי מאד לרעה בגלל עובי המחט והצריבה שמרגישה כשמחדירה את החומר אבל מיום ליום אני מתארגנת יפה גם עם זה. יש מן תחושה של דיכוי רגשי, לא דיכאון אבל תחושה שלא אכפת לי כמעט מכלום, מן תחושה שאני כבר משעממת את עצמי בהתעסקות הזו ושנמאס. שלא לדבר על מתי עשינו סקס בחודש האחרון ולא נראה לי שזה בכלל יקרה בחודשים הקרובים-אין מצב רוח לזה... אין לי ממש שאלה, סתם מן צורך לפרוק מחשבות ולקבל תמיכה. אם למישהי יש רצון לשתף על המעבר להפריות אשמח. הפרוטוקול לפי מה שהבנתי-12 ימי דקא 0.1, גונל F של 112 יח' עם דקא במקביל בהתחלה ואח"כ גונל F עם תוספת מנגון... בטיפול הקודם עם גונל F של 112.5 יח' ו-2 אוביטרל התפתחו כ-10 זקיקים וזה היה כנראה יותר מדי ולכן נכשל (ללא הפריה)-התנפחתי כמו לא יודעת מה והייתי בטוחה שאני בהריון, כרגיל, אבל לא. בכל מקרה סופ"ש נעים, שירשיר