הי אנשים!

[אור שחר13]

הי אנשים!

אני נשואה חמש שנים באומללות רבה. פוחדת לעשות את הצעד ולהתגרש. עלעלתי בפורום שלכם בתקווה להראות לעצמי שיש חיים גם אחרי.. אני צריכה לגייס אומץ. העניין הוא, שברגע שאני מתגרשת אני לבד לבד לבד לבד. עם הורים שאינם יכולים לתמוך בי (מסיבות שונות) ללא משפחה קרובה עם משכורת של מורה (מה גם שבד"כ במשרה חלקית, כמורה מקצועית) ושני ילדים בני 4 ו-2. ועדיין אני מתה לצאת ממעגל הסבל (מעניין אם יש פורום של קבוצת תמיכה ל"מתים להתגרש ופוחדים". אני לא מצאתי בינתיים)

 

[אין לנו על מי להשען]

ממש מזדהה איתך...

אם יש או יהיה פורום כזה של מתים להתגרש ופוחדים,עדכני אותי... בשורות טובות.

 

[לבבית11]

מה הסיבות לרצון להתגרש?

לדעתי כדאי לך להתייעץ עם משהו מקצועי על כל הבעיות ועל הדרכים לפתרון.יכול להיות שכדאי לך להתרש ואולי זה טעות גדולה...הרבה פעמים אנשי מקצוע יודעים לייעץ ולכוון.את יכולה לפנות לארגון ינר יש להם גם אתר ופורום. בהצלחה .

 

[בין נוגה ולבנה]

שלום אור שחר

אפשר לדעת למה באומללות? או שזה מידי אישי? ניסית לפתור זאת? חשבת על כך שלא תמיד חיים עם גבר אחר טובים יותר?? מקוה שתמצאי את הדרך הטובה ביותר בשבילך ומשפחתך. דרך אגב יש פסוק.. אז יבקע כשחר אורך.. אאחל לך שהוא יתקיים בך. ואם יש לך שאלה או קושי.. דברי איתנו פה בסבבה כי כולנו באותה סירה.. כל אחד והסיפור שלו.

 

[אור שחר13]

קשה לתמצת 5 שנים ל5 שורות

אבל על קצה קצה המזלג: התחתנתי בת 21 בגיל, אבל ילדה קטנה מבחינת המנטליות ורמת המודעות, ונישאתי לאדם שמסתבר שפשוט לא מתאים לי. מעבר לכל הפרטים הקטנוניים של המריבות היומיומיות וכו' (אנחנו חיים רע מאוד אחד עם השני), זה פשוט לא מתחבר. הוא לא מעניין אותי ולא מושך אותי כאדם. כגבר. אני רואה בו אדם תמים, ילדותי מאוד, ומאוד מכוון-מעשה, חיצוני ושטחי בעיני. (הוא מבחינתו רואה בי "פלספנית" ו"טוחנת שכל", ולא מעריך דווקא את אותן תכונות בי שהן מתנות ממש שקיבלתי מאיתו יתברך). הוא מאוד פגיע ומאוד מרוכז בעצמו ובתדמיתו, לא מסוגל להמריא מעבר לכמה כבוד נתנו לו או לא, האם מעריכים אותו או לא. ממש הפרופיל הפסיכולוגי של נרקיסיסט. ומעבר לכך שזה גורם תקלים ומריבות על כל דבר (כי אם נראה לו שפגעו בו הוא מגיב בצורה כוחנית ובסוגים של אלימות לא פיזית), זה פשוט גורם לי לחוש דחייה ובוז כלפיו. התחלתי לחשוב על גרושים כבר 4 חודשים אחרי החתונה, אני ממש זוכרת את זה. בדרך למקווה... מאז עברו 4 שנים, 8 חודשים ו-2 ילדים. עכשיו אני מוכנה כבר לחשוב על זה יותר ברצינות. עוד יומיים יום הנישואין שלנו. אירוני. ולגבי ייעוץ - כן, ניסינו. עברנו דרך כמה וכמה מטפלים. הוצאנו הון כסף שאין לנו. הם לא עזרו. שניים מהם "רמזו" שאין הרבה מה לעשות. אחד הציע לבדוק מזוזות, תארו לכם! בקיצור, המחשבה להתגרש זו לא מחשבה חפוזה וחצי אפויה, אלא משהו ששקלתי אותו הרבה. רק מה, אני מתה מפחחחחד!!

 

[בין נוגה ולבנה]

אני מזה מבין אותך.

כל החוסר ידיעה הזה מה יהיה. ו.. גם אחר כך.. מפחיד להתחתן שוב.. כמו שאני חושש לפעמים. מי יודע לומר מה יהיה? מי?

 

[בין נוגה ולבנה]

אל תסתכלי על הגיל כגורם מכשיל שלא

תגידי עוד 5 שנים. איזה טעות עשיתי כשהתגרשתי. הייתי צעירה מידי רק בת 26. זה מפחיד נורא. כי מי יבוא לך אחר כך? גבר אחר שאשתו התגרשה בגלל מה שהוא עשה לה? ואז מה? מי אמר שיהיה יותר טוב? זה קשה הדברים האלה..

 

[נעה שחר]

חולקת עליך!

אני התגרשתי בגיל 24, ויצאתי מהחושך אל האור... פרחתי והנסיכים שלי זכו לאמא, שספק אם היו זוכים אם הייתי נשארת המערכת יחסים לא בריאה. מה יהיה, ומי יהיה הכל בידי שמים.

 

[שבלולית U4]

../images/Emo45.gif

 

[sari00]

אני

הייתי בטוחה שכשאקבל את הגט בטוח שמיד אמצא את האדם המתאים להיות בעלי. אבל לא כן, אמנם קשה להיות לבד, אבל יחד עם זאת הרבה יותר קל ככה מאשר עם בנאדם שכל הזמן רב ולא מסתדרים..

 

[שבלולית U4]

כשחשבתי להתגרש

קיבלתי תגובות כמו "את חושבת שבחוץ יותר טוב"? הם לא מבינים שלפעמים עדיף להיות בחוץ ולבד מאשר בפנים ולבד

 

[ד נ י 25]

את צריכה

לחשוב על עצמך בעוד כמה שנים ואז ברור שהמצב יהיה יותר רע.תנסי להתחבר לבעל למרות המגרעות(גם אשתי היא ההפך הגמור ממני)ולנסות לראות אם יש מצב לאיזשהוא חיבור ותיקראי ספרים בנושא ותעשי ניסיון פשוט תחשבי שאת אוהבת אותו ותראי תקופה איך זה הולך.אם זה לא ילך אז תחתכי.בהצלחה.

 

[אור שחר13]

you're kidding?

מעין הביטחון שהמצב יהיה יותר רע? יש דברים שאין רע מהם. עדיף לי להיות לבד מאשר איתו. לחשוב שאני אוהבת אותו? זה אולי עובד בספרי הדרכה פופולריים של "איך להפוך את כל חייך ולקבל כל מה שאתה רוצה בשלושה צעדים" או משהו כזה. לא בחיים.

 

[ד נ י 25]

אם את חושבת

שעדיף לך לחיות לבד מאשר איתו.וכל חייך יהיו סבל אז חבל לשקוע בביצה של דיכאונות ועצבים.מה שכתבתי זה מתאים למי שרק התחתן ורוצה להתגרש.עצה ששמעתי מיועץ נישואין.

 

[ydydyd]

בואי ננתח לרגע

מה קורה כאן. נניח שהחלטת להתגרש. כעת את מפחדת מכך למה את מפחדת להתגרש? זה מעלה סטיגמות (בבית הכנסת, למשל). לא תוכלי למצוא מישהו אחר (זה יהיה קשה יותר). תהיי לבד פיזית. תהיי לבד פיננסית. לא יכולתי לחשוב על עוד משהו. כעת נבדוק מה הדבר הכי גרוע שיקרה. סטיגמות- נכון שבתור דתיים אנחנו ממש חייבים להתעדכן ולדעת מה הסטטוס של כל אחד. וזה מייצר שיחות שלמות ורכילות עד אין קץ. אבל את תמיד יכולה לעבור קהילה, למקום שלא מכירים אותך ולהתחיל מחדש. נכון שעדיין ידעו שאת גרושה אבל לפחות לא יידעו מה גרם לכך וזה ישכך הרבה מהבלאגן. קושי בלמצוא מישהו חדש- יהיה קשה. ללא ספק. שוק הגרושים/גרושות הדתי הוא רווי ומקשה עוד יותר העובדה שחלק גדול מהגרושים/גרושות רוצים מישהו "חלק" ולא מבינים שאין בעיה עם זה שהתחתנת פשוט עם האדם הלא נכון, אבל זה מסובך. ברור. מצד שני, התחושה שלי היא שאת בן אדם על רמה. עם ערכים וראיית עולם רצינית. אני בטוח (או כמעט בטוח...) שבסוף הדרך תמצאי את החצי השני המתאים. אולי תצטרכי להתפשר על דברים מסוימים אבל בסוף זה יקרה. בדידות- לדעתי זה הדבר הכי מאתגר שיעמוד בפנייך. היכולת להיות לבד לבד לבד. בלי אף אחד. גם בלי לריב איתו (כן, זה גם משהו). מניסיון (מעט מוגבל אמנם), אני יכול להעיד שזה משהו שמתרגלים אליו בצורה זו או אחרת. אגב, יש לך הילדים שלך כך שיתכן וזה יעזור במידת מה. אבל בתקופה הראשונה לפחות, עד שתכירי אנשים אחרים תהיי לבד. וזהו משהו שאת צריכה להתכונן אליו נפשית. בקיצור, לעשות הכנות... מבחינה כספית, אינני יודע את מצבך האובייקטיבי, אבל אולי אפשר לחשוב על שינוי כיוון מקצועי או משהו דומה כך שיתגמל יותר מבחינה פיננסית. ובכלל, אולי אפשר לפנות לעזרה מקצועית בתחום הזה (אינני מבין מספיק בכך, אני מודה. אבל אולי אפשר לחשוב על משהו מעין זה). ועם כל הצער, אני מחזיק בדיעה של רוב האנשים פה. את חייבת לעשות את זה ולעשות את זה בהקדם. זה לא יהיה קל, אבל אחרי שתעשי את הצעד ותסתכלי לאחור לא תביני למה היססת. בהצלחה רבה ואשמח לשמוע מה קרה...

 

[קלימרו קטן]

אור שחר ריגשת אותי

עלה כאן דיון מעניין. טוב אתחיל מהתחלה. פעם ראשונה שנכנסת לפורום הנוכחי. הכל בהשגחה...על כך יסופר בדיונים אחרים. אני מבינה את החשש שלך מלעזוב. לא רוצה להכנס כאן לדיונים הילכתיים אבל ממליצה קודם כל להמנע מלהכנס להיריון נוסף.לא רק שהחיים שאת מתארת לא מאפשרים בית חיים שופע אהבה אלא שהעתיד לא ברור. כן,תפחדי,אל תתני לתשובות לגרום לך לחשוב על עצמך כקלת דעת.אך עם זאת...עם כל הפחד תמשיכי הלאה. העתיד לא יהיה וורוד. לי לא היה סיכוי להגיע לשיחה זו או אחרת על גט בהסכמה. פשוט ברחתיץ ימים קשים של חוסר שינה של חשבון בנק חלול. של מבטים על "הזונה שהעזה לברוח". אני לא מתחרטת . זה נכון...יצטטו לך אין סוף פסוקים על מזבן מזיל דמעות. רק מזבח...? הצחקתם אותי. אצלי קירות הבית נמסו. גט הוא דבר כואב. תהליך שמשאיר צלקות....גם בילדים. אבל במקרים מסויימם בלתי נמנע. מגיעים לך חיים של אושר ואהבה. היי חזקה.