הישראליים
"פחם- עיתון קומיקס ומוזיקה" יש הרבה דברים שאפשר לומר על העיתון הזה, הוא מטורף, מאויר בכישרון, זול, איכותי, זבל של דבר, אבל בעיקר הוא מהווה את נקודת המפנה של היוצר הראשי, מולי יחבס. זה שעבר ארבעה גיליונות שלמים של מגזין הקומיקס Opendoor, ולאחר מכן עבר לכותר חדש בהתוות תר"ת על רוקי התנין, עוד כותר משוגע, מציג הפעם חוברת איכותית, מצחיקה ובוגרת יותר מכל עבודתיו הקודמות. בחוברת תשע עבודות קומיקס, 2 ביקורות על הרכבי מוזיקה אלטרנטיביים (נוודי האוכף, וההרכב 951) ופוסטר. להלן סקירה מהירה של הסיפורים: פסיכים סיפורם המתוק וההזוי של זוג זקנים, האחת רוצה לגדל קרנף. סיפור קומיקס המשתרע על שני עמודים ועם סוף הזוי משהו. קומי, הזוי ובעיקר מטורף, הומור הנונסנס של הצוות במיטבו. עם אומנות מצחיקה ועיצוב דמויות מגניב ביותר. גברים = חלאות סיפור המוכר, הגבר רוצה, האישה לא נותנת, אבל מה קורה שזה נמשך במשך שנתיים של חברות? המפלצת משתחררת....תרתי משמע. מה עושים עכשיו? ואיך לעזאזל בני עקיבא קשורים? קומיקס קרוע על הנאות החיים והמחסור שבהם. 8 עמודים של צחוק מיני מטורף ושנון....איפשהו. מי? מה? מלחמה! מה הג'ובניקים עושים במלחמה? ומה הם יעשו שיש עכשיו עוצר יציאות? איך מעבירים 897,592,761 ימי עוצר בקומיקס הקרוע והקורע, אם אומנות שמזכירה שילוב בין פינאטס לבין דילברט, והתוצאה מצחיקה עד דמעות...רק אם יש בצל מתחת לאפיך. לוציפר בהופעה- אביב איצקוביץ קומיקס פשוט לוציפר בא להופעה... לפחות האומנות שווה חרוסלמה ופה אנחנו מגיעים לקומיקס שעושה את כל החוברת הזו למשהו אחר. חרוסלמה היא בחורה שהכירה בחור בתנועה, הם מדברים הרבה וניתן לראות שהקשר בינהם הוא הרבה יותר מסתם דיבורים. שלוש שנים לאחר מכן, שהן נותק הקשר בים השניים, הם נפגשים והניצוצות עפים. מולי ויעל מציגים פה סיפור עם פואנטה מוחבאת, צריך לקרוא בין השורות, למרות שבהתחלה קשה להבין מה רוצים מאיתנו ואיך לעזאזל העלילה מתחברת, קריאה מעמיקה, ושימון גלגלי שיניים מובילים לפואנטה מרגשת, אמיתית ומרגשת, במקום כלשהו מציאותית יתר על המידה. האומנות של מולון רב גונית וחד-גונית כאחד. הוא משנה סגנונות מקומיקס לקומיקס אך תמיד נשאר תחת אותם קוים מנחים. ריבוי הסגנונות וההצמדות לקווים המנחים של איוריו משרים איכות מסתורית שמאפשרת לקורא לזהות בבירור כי ידו של מולון במלאכה גם אם תראו אותו עכשיו במעריב בלי קרדיט. כמוכן, כל החוברת בשחור לבן, ולמרות שאינו פראנק מילר, מולי, בעזרת משחק עם קוים, מצליח להפוך את האומנות הפשוטה שלו, לאיכותית ומחוננת, וצבע רק היה מוסיף. הכריכה של המגזין מעניינת מאד, ומציגה את צידו הבוגר יותר מולי, לעומת הכריכה האחורית שמפרקת את המחשבות שמתחילות לצוץ לגבי האומן. לאחר קריאת עבודותיו הקודמות, יחד עם הצוות של "פחם" ניתן לומר, כבל עם ועדה, כי מולי התבגר. צפו לעבודות איכותיות מהבחור, אנחנו עוד נשמע ממנו....או לפחות נקרא. פחם- עיתון קומיקס ומוזיקה + סטיקר: SEX, COMICS & ROCKNROLL מולי יחבס- כתיבה ואיור יעל גייפן- תסריט "טלק"- כתיבה זהר ולך- עיצוב תלבושות אביב איצקוביץ- קומיקס אורח "לוציפר בהופעה" אוגוסט 2006 15 שקלים 8.5/10 ---------------------------------------------------------------------------------- טנטופוביה (ללא חשש טבל בספויילר) "לחלק מאיתנו יש סיבה טובה לפחד מהמוות", משפט מצמרר, ממש כמו הסדרה המשובחת מבית אהוד בר-אל. בחיי לא חשבתי שאפגוש סדרה קומיקס שתוכל, עם התרגום הנכון, להפוך ללהיט בנלאומי. וקראתי מספיק בשביל לדעת איכות מהי. חשבתם שרציחות סגנון "שבעה חטאים" יכולות להתבצע רק בניו-יורק, חשבו שוב. בר-אל לוקח אותנו לסיפור מורט עצבים, והוא רק בתחילתו. בעיר שקטה, העונה לשם גבעת עדן רוצח מסתורי מבצע מספר רציחות, אין קשר בין הקורבנות למראית עין, כל הקורבנות נושאים את סימני ההיכר של הרוצח, X או + על השפה העליונה, חתך בבטן, וחתך בגיד אכילס, בשתי הרגליים. אורי גורן, חוקר במשטרת גבעת עדן יוצא לחקור את פרשת הרצח, אין קצה חוט, אבל יש לאורי יתרון על הרוצח המסתורי, אורי יכול לדובב מתים, לפחות לכמה שניות, אבל גם זה משהו. כאשר אין קצה חוט, ומספר הקורבנות ממשיך לעלות הכל נראה אבוד, האומנם... בר-אל מציג פה סדרה למופת, איכותית, מותחת, כתובה כהלכה, בעלת דיאלוגים שנונים, עם מעט אמירות הומוריסטיות פה ושם, גינוני משטרה מציאותיים משום מה, והעמדה מעולם אחר. אהוד מצליח להשרות אווירת מתח לאורך כל החוברת, גם בראשונה וגם בשניה, ומצליח להשאיר את הקורא דרוך, פן נוסף הוא שיתוף הקוראים בחקירה, החוסר אונים איתו מתמודד אורי ושאר ירקות. האומנות מנגד אומנם לא מדהימה, אך מספקת את הסחורה, וכידוע, לדעתי אומנת לא יכולה לגרוע, רק להוסיף, והיא מוסיפה, אבל לא יותר מדי. אומנות מאד פשוטה, נעימה לעין, עם אינק כבד שמוסיף המון לעלילה הקודרת של הסדרה. ומעל הכל, ההבעות הן אלה שמוכרות את הסדרה, הבעות מציאותיות, חזקות, בעלות כוונה מאד מיוחדת, הבעות שפשוט מעבירות את רגש הדמות באופן הכי אנושי שיש. ללא ספק מדובר בסדרה נהדרת, שתסחוף כל אחד שרק ידפדף בדפיה הראשונים, שואבת מהר קוראים לתוך העלילה ולא נמרחת. עלילה נטו, עם הרבה אקשן, הרבה מתח והמון מסתורין.... טנטופוביה 1-2# אהוד בר-אל- כתיבה ואומנות כתיבה- 9/10 אומנות- 7/10 סכ"ה- 8/10 ---------------------------------------------------------- בלנדר- במחווה לשנות ה80' בלנדר, מגזין הקומיקס הישראלי שמזחיק כבר 9 גיליונות ויוצא באופן קבוע, הוציא לפסטיבל הקומיקס מהדורה מיוחד כמחווה לשנות ה80'. בחרתי להתמקד בשלושה סיפורים שעשו לי את זה, למרות שכולם (ואני לא אומר את זה סתם, אני מתכוון לכל 18 הסיפורים הקצרים שבחוברת המגניבה הזו) איך נפלו גיבורים- נעם נדב גיבורים פוליטיים הופכים לגיבורי על בקומיקס של הבחור המוכשר הזה, נעם נדב. נעם מספר על גיבורי הפוליטיקה שנשרו לאט לאט מכותרות העיתונים והפכו בחלקם לאגדות ישנות של ההורים והאחים הגדולים. וכמו החיים, הכל מתחיל ונגמר בלבנון נהנתי מאד מקריאת מהסיפור הזה, יש בו יותר מן האמירה החברתית ביקורתית הזו, בסאבטקסט יש משהו אחר. וישנה אפילו חצי הבטחה על ספיישל שנות ה90', אבל זה רק שמועה שהופרחה. 8/10 1984- הילית שפר סיפור המוקדש לאחיה הגדול, אמיתי ונוגע ללב, גורם להזדהות ובעיקר מרגש. אומנות מגניבה עם צביעה טובה עוד יותר, מאד חמים, מאד מזמין ובעיקר מדהים. סיפור טוב, נכון לכל זמן, ולא משנה אם אתה משנות ה80' או משנות ה2000. 9/10 הפרנואיד: טייק אוף מי- דניאל גולדשטיין הפרנואיד, הדמות הפולנית והפחדנית של מר' גולדשטיין המוכשר עושה גיחה ומחווה לקליפ של Take Off Me, בתור אחד שלא נולד בשנות ה80' אבל מוקיר את השיר ואת הקליפ, מדובר במחווה מגניבה לקליפ מגניב, עדיף לראות את הקליפ דרך VH1 ולקרוא את הסטריפ בשביל להגביר את חווית הקריאה. האומנות....טוב מדובר בבחור מוכשר, אשר הוציא סדרת פוסטרים Amazing Stories, פוסטרים ממש איכותיים, אחד ברשותי, וללא ספק שמדובר באיכות. 8/10 אחרים שיש לציין: ערן מנדל עם אסונות שנות ה80 הומור טוב ושחור סופשבוע של גיא מורד מיקי ואני של מירב שאול ועופרה עמית עם סטריפ על הכריכה האחורית 80's בלנדר ספיישל 80's גיליון 9# אוגוסט 2006 קובי ברחד, דניאל גולדשטיין, יונתן וקסמן, יובל טוך, ערן מנדל, גלעד סליקטר, ליאב צברי, זאב אנגלמאיר, עמר הופמן, גיא מורד, נעם נדב, עפרה עמית, אורי פינק, מישל קישקה, מירב שאול, הילית שפר
"פחם- עיתון קומיקס ומוזיקה" יש הרבה דברים שאפשר לומר על העיתון הזה, הוא מטורף, מאויר בכישרון, זול, איכותי, זבל של דבר, אבל בעיקר הוא מהווה את נקודת המפנה של היוצר הראשי, מולי יחבס. זה שעבר ארבעה גיליונות שלמים של מגזין הקומיקס Opendoor, ולאחר מכן עבר לכותר חדש בהתוות תר"ת על רוקי התנין, עוד כותר משוגע, מציג הפעם חוברת איכותית, מצחיקה ובוגרת יותר מכל עבודתיו הקודמות. בחוברת תשע עבודות קומיקס, 2 ביקורות על הרכבי מוזיקה אלטרנטיביים (נוודי האוכף, וההרכב 951) ופוסטר. להלן סקירה מהירה של הסיפורים: פסיכים סיפורם המתוק וההזוי של זוג זקנים, האחת רוצה לגדל קרנף. סיפור קומיקס המשתרע על שני עמודים ועם סוף הזוי משהו. קומי, הזוי ובעיקר מטורף, הומור הנונסנס של הצוות במיטבו. עם אומנות מצחיקה ועיצוב דמויות מגניב ביותר. גברים = חלאות סיפור המוכר, הגבר רוצה, האישה לא נותנת, אבל מה קורה שזה נמשך במשך שנתיים של חברות? המפלצת משתחררת....תרתי משמע. מה עושים עכשיו? ואיך לעזאזל בני עקיבא קשורים? קומיקס קרוע על הנאות החיים והמחסור שבהם. 8 עמודים של צחוק מיני מטורף ושנון....איפשהו. מי? מה? מלחמה! מה הג'ובניקים עושים במלחמה? ומה הם יעשו שיש עכשיו עוצר יציאות? איך מעבירים 897,592,761 ימי עוצר בקומיקס הקרוע והקורע, אם אומנות שמזכירה שילוב בין פינאטס לבין דילברט, והתוצאה מצחיקה עד דמעות...רק אם יש בצל מתחת לאפיך. לוציפר בהופעה- אביב איצקוביץ קומיקס פשוט לוציפר בא להופעה... לפחות האומנות שווה חרוסלמה ופה אנחנו מגיעים לקומיקס שעושה את כל החוברת הזו למשהו אחר. חרוסלמה היא בחורה שהכירה בחור בתנועה, הם מדברים הרבה וניתן לראות שהקשר בינהם הוא הרבה יותר מסתם דיבורים. שלוש שנים לאחר מכן, שהן נותק הקשר בים השניים, הם נפגשים והניצוצות עפים. מולי ויעל מציגים פה סיפור עם פואנטה מוחבאת, צריך לקרוא בין השורות, למרות שבהתחלה קשה להבין מה רוצים מאיתנו ואיך לעזאזל העלילה מתחברת, קריאה מעמיקה, ושימון גלגלי שיניים מובילים לפואנטה מרגשת, אמיתית ומרגשת, במקום כלשהו מציאותית יתר על המידה. האומנות של מולון רב גונית וחד-גונית כאחד. הוא משנה סגנונות מקומיקס לקומיקס אך תמיד נשאר תחת אותם קוים מנחים. ריבוי הסגנונות וההצמדות לקווים המנחים של איוריו משרים איכות מסתורית שמאפשרת לקורא לזהות בבירור כי ידו של מולון במלאכה גם אם תראו אותו עכשיו במעריב בלי קרדיט. כמוכן, כל החוברת בשחור לבן, ולמרות שאינו פראנק מילר, מולי, בעזרת משחק עם קוים, מצליח להפוך את האומנות הפשוטה שלו, לאיכותית ומחוננת, וצבע רק היה מוסיף. הכריכה של המגזין מעניינת מאד, ומציגה את צידו הבוגר יותר מולי, לעומת הכריכה האחורית שמפרקת את המחשבות שמתחילות לצוץ לגבי האומן. לאחר קריאת עבודותיו הקודמות, יחד עם הצוות של "פחם" ניתן לומר, כבל עם ועדה, כי מולי התבגר. צפו לעבודות איכותיות מהבחור, אנחנו עוד נשמע ממנו....או לפחות נקרא. פחם- עיתון קומיקס ומוזיקה + סטיקר: SEX, COMICS & ROCKNROLL מולי יחבס- כתיבה ואיור יעל גייפן- תסריט "טלק"- כתיבה זהר ולך- עיצוב תלבושות אביב איצקוביץ- קומיקס אורח "לוציפר בהופעה" אוגוסט 2006 15 שקלים 8.5/10 ---------------------------------------------------------------------------------- טנטופוביה (ללא חשש טבל בספויילר) "לחלק מאיתנו יש סיבה טובה לפחד מהמוות", משפט מצמרר, ממש כמו הסדרה המשובחת מבית אהוד בר-אל. בחיי לא חשבתי שאפגוש סדרה קומיקס שתוכל, עם התרגום הנכון, להפוך ללהיט בנלאומי. וקראתי מספיק בשביל לדעת איכות מהי. חשבתם שרציחות סגנון "שבעה חטאים" יכולות להתבצע רק בניו-יורק, חשבו שוב. בר-אל לוקח אותנו לסיפור מורט עצבים, והוא רק בתחילתו. בעיר שקטה, העונה לשם גבעת עדן רוצח מסתורי מבצע מספר רציחות, אין קשר בין הקורבנות למראית עין, כל הקורבנות נושאים את סימני ההיכר של הרוצח, X או + על השפה העליונה, חתך בבטן, וחתך בגיד אכילס, בשתי הרגליים. אורי גורן, חוקר במשטרת גבעת עדן יוצא לחקור את פרשת הרצח, אין קצה חוט, אבל יש לאורי יתרון על הרוצח המסתורי, אורי יכול לדובב מתים, לפחות לכמה שניות, אבל גם זה משהו. כאשר אין קצה חוט, ומספר הקורבנות ממשיך לעלות הכל נראה אבוד, האומנם... בר-אל מציג פה סדרה למופת, איכותית, מותחת, כתובה כהלכה, בעלת דיאלוגים שנונים, עם מעט אמירות הומוריסטיות פה ושם, גינוני משטרה מציאותיים משום מה, והעמדה מעולם אחר. אהוד מצליח להשרות אווירת מתח לאורך כל החוברת, גם בראשונה וגם בשניה, ומצליח להשאיר את הקורא דרוך, פן נוסף הוא שיתוף הקוראים בחקירה, החוסר אונים איתו מתמודד אורי ושאר ירקות. האומנות מנגד אומנם לא מדהימה, אך מספקת את הסחורה, וכידוע, לדעתי אומנת לא יכולה לגרוע, רק להוסיף, והיא מוסיפה, אבל לא יותר מדי. אומנות מאד פשוטה, נעימה לעין, עם אינק כבד שמוסיף המון לעלילה הקודרת של הסדרה. ומעל הכל, ההבעות הן אלה שמוכרות את הסדרה, הבעות מציאותיות, חזקות, בעלות כוונה מאד מיוחדת, הבעות שפשוט מעבירות את רגש הדמות באופן הכי אנושי שיש. ללא ספק מדובר בסדרה נהדרת, שתסחוף כל אחד שרק ידפדף בדפיה הראשונים, שואבת מהר קוראים לתוך העלילה ולא נמרחת. עלילה נטו, עם הרבה אקשן, הרבה מתח והמון מסתורין.... טנטופוביה 1-2# אהוד בר-אל- כתיבה ואומנות כתיבה- 9/10 אומנות- 7/10 סכ"ה- 8/10 ---------------------------------------------------------- בלנדר- במחווה לשנות ה80' בלנדר, מגזין הקומיקס הישראלי שמזחיק כבר 9 גיליונות ויוצא באופן קבוע, הוציא לפסטיבל הקומיקס מהדורה מיוחד כמחווה לשנות ה80'. בחרתי להתמקד בשלושה סיפורים שעשו לי את זה, למרות שכולם (ואני לא אומר את זה סתם, אני מתכוון לכל 18 הסיפורים הקצרים שבחוברת המגניבה הזו) איך נפלו גיבורים- נעם נדב גיבורים פוליטיים הופכים לגיבורי על בקומיקס של הבחור המוכשר הזה, נעם נדב. נעם מספר על גיבורי הפוליטיקה שנשרו לאט לאט מכותרות העיתונים והפכו בחלקם לאגדות ישנות של ההורים והאחים הגדולים. וכמו החיים, הכל מתחיל ונגמר בלבנון נהנתי מאד מקריאת מהסיפור הזה, יש בו יותר מן האמירה החברתית ביקורתית הזו, בסאבטקסט יש משהו אחר. וישנה אפילו חצי הבטחה על ספיישל שנות ה90', אבל זה רק שמועה שהופרחה. 8/10 1984- הילית שפר סיפור המוקדש לאחיה הגדול, אמיתי ונוגע ללב, גורם להזדהות ובעיקר מרגש. אומנות מגניבה עם צביעה טובה עוד יותר, מאד חמים, מאד מזמין ובעיקר מדהים. סיפור טוב, נכון לכל זמן, ולא משנה אם אתה משנות ה80' או משנות ה2000. 9/10 הפרנואיד: טייק אוף מי- דניאל גולדשטיין הפרנואיד, הדמות הפולנית והפחדנית של מר' גולדשטיין המוכשר עושה גיחה ומחווה לקליפ של Take Off Me, בתור אחד שלא נולד בשנות ה80' אבל מוקיר את השיר ואת הקליפ, מדובר במחווה מגניבה לקליפ מגניב, עדיף לראות את הקליפ דרך VH1 ולקרוא את הסטריפ בשביל להגביר את חווית הקריאה. האומנות....טוב מדובר בבחור מוכשר, אשר הוציא סדרת פוסטרים Amazing Stories, פוסטרים ממש איכותיים, אחד ברשותי, וללא ספק שמדובר באיכות. 8/10 אחרים שיש לציין: ערן מנדל עם אסונות שנות ה80 הומור טוב ושחור סופשבוע של גיא מורד מיקי ואני של מירב שאול ועופרה עמית עם סטריפ על הכריכה האחורית 80's בלנדר ספיישל 80's גיליון 9# אוגוסט 2006 קובי ברחד, דניאל גולדשטיין, יונתן וקסמן, יובל טוך, ערן מנדל, גלעד סליקטר, ליאב צברי, זאב אנגלמאיר, עמר הופמן, גיא מורד, נעם נדב, עפרה עמית, אורי פינק, מישל קישקה, מירב שאול, הילית שפר
קראת רק את השלושה הראשונים? סבבה. שתוק. אל תתעקש, אתה סתם מוריד מעצמך. לפחות תשקר ותגיד שכן קראת. ספויילר: | | | | V ספויילר=>כן, ירון מת במהלך השירות הצבאי שלו. לא ידוע ממה. הוא גם יכל למות בבית. שירות צבאי נמצא כאן כתיאור זמן ולא מקום. מה גם שזה רק שורה קטנה בסוף שבאה להדגיש שירון מת לפני שהאיחוד עם חרו, ולא כאיזושהי התעסקות עם שכול וחללי צה"ל. סוף ספויילר קודם תקרא, אח"כ תבקר. או לפחות תשקר ותגיד שכן קראת.