יום של חסד
New member
היריון של לבד
אפשר להצטרף?
בת 37, כמעט 28 שנים בלי אמא, 25 שנים בלי אבא.
נשואה, בהריון אחרי שתי הפלות כואבות.
מעולם לא התגעגעתי לאמא יותר מאשר בימים האלה, אני מוצאת את עצמי נחנקת מדמעות כמעט כל יום, כל ריח של מרק מתבשל באיזשהו בית ומציף את חדר המדרגות מזכיר לי את מה שאין לי...
נכון, יש בעל מדהים ואוהב, יש חמות דואגת, אבל זה לא זה.
בימים האחרונים כל הרצון שלי מתמצה באוכל של בית, סיר קציצות מהביל, מרק טעים, ריח של עוגה בתנור, ארוחת ערב ביום שישי, וגם עצה קטנה, אפילו נזיפות של אמא יתקבלו בברכה.
אין ספור פעמים אני מדמיינת שהיא דופקת בדלת, בלי הודעה מוקדמת, נכנסת עם סל פלסטיק, כמו של פעם, עם סיר או שניים, עורכת שולחן רק לשתינו, שולחת אותי לנוח סתם כי מגיע לי. לא יודעת מאיפה מגיעה התמונה, הייתי רק בת 9 כשהיא נפטרה.
זה מדהים, כמעט 30 שנה של לבד לא הרגשתי את עוצמת הרגשות שצפה עכשיו, הלבד רק חיזק אותי וגרם לי להגיע להישגים מדהימים.
והיום, כל ריח, כל תמונה של אמא מלווה את ביתה לרופא, בעצם כל מראה של אם ובת יחד, כל מחשבה, כל בדיקה מתקרבת, כל מחשבה על מה ואיך יהיה דוקרות וכואבות כמו שלא כאבו מעולם, כאילו מישהו סוחט את הלב בכח בלי להרפות.
מה עושים?
איך אפשר להתחזק?
מי יכול להבין?
האם זה נמנע?
תודה שקראתן
אפשר להצטרף?
בת 37, כמעט 28 שנים בלי אמא, 25 שנים בלי אבא.
נשואה, בהריון אחרי שתי הפלות כואבות.
מעולם לא התגעגעתי לאמא יותר מאשר בימים האלה, אני מוצאת את עצמי נחנקת מדמעות כמעט כל יום, כל ריח של מרק מתבשל באיזשהו בית ומציף את חדר המדרגות מזכיר לי את מה שאין לי...
נכון, יש בעל מדהים ואוהב, יש חמות דואגת, אבל זה לא זה.
בימים האחרונים כל הרצון שלי מתמצה באוכל של בית, סיר קציצות מהביל, מרק טעים, ריח של עוגה בתנור, ארוחת ערב ביום שישי, וגם עצה קטנה, אפילו נזיפות של אמא יתקבלו בברכה.
אין ספור פעמים אני מדמיינת שהיא דופקת בדלת, בלי הודעה מוקדמת, נכנסת עם סל פלסטיק, כמו של פעם, עם סיר או שניים, עורכת שולחן רק לשתינו, שולחת אותי לנוח סתם כי מגיע לי. לא יודעת מאיפה מגיעה התמונה, הייתי רק בת 9 כשהיא נפטרה.
זה מדהים, כמעט 30 שנה של לבד לא הרגשתי את עוצמת הרגשות שצפה עכשיו, הלבד רק חיזק אותי וגרם לי להגיע להישגים מדהימים.
והיום, כל ריח, כל תמונה של אמא מלווה את ביתה לרופא, בעצם כל מראה של אם ובת יחד, כל מחשבה, כל בדיקה מתקרבת, כל מחשבה על מה ואיך יהיה דוקרות וכואבות כמו שלא כאבו מעולם, כאילו מישהו סוחט את הלב בכח בלי להרפות.
מה עושים?
איך אפשר להתחזק?
מי יכול להבין?
האם זה נמנע?
תודה שקראתן
