נרגעים
יריב מתפרע / "שלא יודע להלחם" יכול להיות קושי אבל רק ברמת הבסיס. הקושי הנוסף העיקרי הוא בעיקר שקשה לך לצפות יריב כזה, ואתה לא יודע מה הצעד הבא שהוא הולך לנסות - פשוט משום שגם הוא לא. אם תירצו, קיראו לזה חוסר ב"כוונה". קושי אחר הוא שאם התרגלת "לשחק לפי כללים" תשכח מזה, היריב הזה לא שמע על הכללים, ואפילו איננו יודע איפוא באמת כדאי לו להכות. זה יכול לפעול לטובתך, אך גם לרעתך (אם למשל התרגלת ל"סט כללים מסוימים" במסגרת אימוני קרבות). נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון היא האדרנלין, יריב שכזה מוצף באדרנלין וזה יוריד את רגישותו לכאב. אך יריב שכזה גם נותן לך הרבה יתרונות:
רוב המכות ישודרו וישלחו הרבה מאוד זמן מראש, מה שמקל על חמיקה מהמכה לאחר שנשלחה (מצד שני, אם כבר התרגלת לצאת על סמך "הכוונה", אצל יריב שכזה זה יותר קשה).
מהמעט שראיתי, יריבים שכאלה בקושי בועטים, ואם הם בועטים, אלו בעיטות עלובות למדי, ולוקח להם הרבה זמן לתת מכות נוספות לאחר הבעיטה.
סיכוי לא קטן שהגוף יעוף אחרי הידיים, יריב שכזה לא ידע לשמור על שיווי המשקל שלו, ויהיה לו קשה לחזור אליך לאחר כל מכה. וובוודאי שהוא לא למנוע נפילה או לשמור על עצמו בעת נפילה - טכניקות הטלה יוכלו לסיים את הקרב.
האדרנלין עובד גם לטובתך, הן ברמת חוסר הרגישות שלו, ועוד יותר ברמת ראיית המנהרה ואפקטים אחרים של אדרנלין (ראה מאמר בפורום). ויש כמובן עוד. רק שים לב שיש הבדל מהותי בין יריב שמתפרע משום שאיננו יודע איך ללכת מכות בכלל, לבין אחר שהתנסה לא מעט בללכת מכות תוך כדי התפרעות, ולא למד זאת באופן מסודר. דבר חשוב אחד - אם הוא מתפרע זה לא אומר שאתה צריך ללכת בעקבותיו. אמיר
