היציאה מההלם

היציאה מההלם

1 אני חייב לציין את האכפתיות והטוב לב של החברים היקרים שהכרתי. באמת אנשים מדהימים שיודעים לאהוב כול אחד, אגב הרגשתי שהניק שלי קצת מצחיק לידם.. 2 את מה שהרגשתי ביומים האחרונים אני מתאר כמו בלבול עצום והלם פנימי. אין לי עדיין מושג אבל משהו זיעזע אותי עד היסוד. הרגשתי שבא לי לברוח ואין לי לאן. ופתאום אחרי זה אושר עילאי. בקיצור הלם שלא חלמתי שיקרה לי. אולי זה הריקנות שפתאום מילאה אותי כשהערכים הקודמים נעלמו. אולי התנפצות של פנטזיות. הרבה מהאנטי שלי נעלם. הרגשתי כמו הצל של עצמי. ולא הבנתי למה הרי זה החיים שחלמתי עליהם. אחרי ניתוח הגיוני של המציאות שלי הגעתי לכמה מסקנות. א. אין לי מה לחפש בישיבה יותר. גם כחרדי ב. אם אני כבר יוצא לחיים עצמאים עדיף שזה יהיה עם משהו. ג. כמו שאני מכיר את עצמי אני יתרגל וילמד להנות מהמיצאות החדשה. ואני ימלא את החסר הרוחני שלי בלימודים ומדע. 4. אני עובר מחר לדירה.
 
המון המון הצלחה

אני שמח שהבלבול שאחז בך נמשך זמן קצר. אני מקווה שאכן תלמד מהר להנות מהמציאות החדשה. עם זאת, כפי שכבר אמרתי לך, צפויים לך עוד לא מעט ימים של בלבול ומבוכה, אבל אני מאמין שקורצת מהחומר הנכון ותחליט את ההחלטות הנכונות בכל דרך שתבחר.
 
כוחנו תומכים בך ,ליברל יקר!!

הגעת למקום הנכון , בזמן הנכון , לצד האנשים הנכונים. גם כאן במשפחת הפורום שלנו, וגם עם משפחת הל"ל.
 
אתה בסדר אתה

לפגוש אותך פנים אל פנים היה שונה לחלוטין מלקרוא אותך בפורום. שמח לשמוע שהבלבול עבר. נו, למה ציפית באמת במעבר מהיר כל כך מהעולם החרדי לחילוני? מאחל לך בהצלחה בחיים החדשים בכלל ובהל"ל בפרט
 
לפעמים יש הרבה יותר רגש ממלים...

כמה שאני כותב הרבה כמה שאני ממלא מגילות... אני עדיין מרגיש לעיתים שאין לי מספיק מילים בפה... ההלם בא והולך ובא והולך אושר ואז דיכאון ושוב אוש ושוב דיכאון-ואת הכל, אם מעדיפים לא לשמור בפנים, צריך להקיא, בשנים הראשונות הקאתי המון-אין לי מושג מה היה ממני היום אם לא היה לי לאן להקיא... אז, הלוואי שלא-ושההלם הוא ראשון ואחרון וגם אם כן, וההלם ישוב ויכה וירפה ויכה וכו' יש פה פורום במיוחד בשביל זה... לי כתבו פעם שאני כותב ארוך ומיגע, ושאני צריך לתמצת כי לאנשים אין כוח לקרוא וכו'-לא הקשבתי, לא כי לא רציתי, יותר כי לא הצלחתי, יותר כי היו תקופות שלימות בחיים שלי שהדבר היחיד בעולם שהיה איכפת לו ממני היה המחשב, הייתי כותב, ורואה שמשהו זז, שאנשים מתייחסים, שמצב הרוח שלי משנה למישהו. הייתי לפני שנים באשקלון. מצונן-צינון קל, באמת-אבל הוא הכניס אותי לדיכאון. כי היה לי קר, ואיש לא ידע שאני מחצונן, ואף אחד לא הכין לי תה ומקר והייתי מצונן לבד-אני מצונן והעולם כאילו כלום. נכנסתי לפורום וכתבתי "אני מצונן" לא זוכר עוד מה... והלכתי... אחרי כמה שעות הוצפתי בתגובות חמלה... וכן, הן היו במקום... בדיוק במקום... והן עשו לי כוח להכין לעצמי תה ומרק וכו' אז שיהיה בהצלחה ביי בינתיים שבתאי
 
למעלה