היפ הופ ישראלי?
שלום כולם. רציתי לפנות ולזרוק שאלה לאוויר בעצם לגבי נושא שמטריד אותי זמן מה, ועכשיו לאחר אסון קולומביה רק הלך והתגבר. על מה אני בעצם מדבר? ובכן, כידוע לרובנו פה, היפ הופ - היא תרבות האנשים האמיתיים, האנשים הלא מזוייפים, שלא מפחדים לדבר על הדברים. וממנה התפתח הראפ לסוגיו - שמלבד כל הדיסים/ביפים אנשים פותחים את הלב ומדברים על מה שבאמת קורה להם. והנה, בתור יושב על הגדר, אשר איננו יוצר בפני עצמו, אני מעיד עכשיו כי סצינת ההיפ הופ הישראלי פשוט לא עובדת. פשוט רק בחיתולייה. האומנים שרים רק על כמה הם גדולים וכמה הוא טובים, כמה הם יכולים, כמה הם יכולים להפוך כרישים ענקיים לצמחוניים...לא אמשיך עם דוגמאות...פשוט על דברים חסרי משמעות. אז אומנם פה ושם אפשר למצוא אור במנהרה...אבל עדיין...רחוקים שנות אור. ואכן, קניתי את הדיסק של הדג נחש וסוף סוף מצאתי את האור. סוף סוף מסר. סוף סוף משהו עובר מעל המילים. סוף סוף ליריקס שצריך גם להקשיב להם ולא רק לעשות תנועות עם הידיים. אבל. לפני יומיים, כאשר מעבורת קולמוביה, על 7 האסטרונאוטים, ז"ל , התרסקה, מעבר לתחושה הקשה שעברה בי באותו יום, עברו בי מחשבות לגבי הסצינה הישראלית. מה סצינת היפ הופ צריכה לעשות בכזה יום? בדיוק מה שהיא צריכה. להוציא את זה החוצה. להוציא ליריקסים, שירים, פריסטיילים, לארגן הופעות לזכר, כדי להמשיך להיות אמיתיים. ועקב העובדה שראיתי ביומיים האחרונים, מלבד השרשור של לירון, שהדבר עבר ימים כתיקונם בפורום הזה, רק העציב אותי. שכן, בתקופה קשה שבה אנו חיים, להיות אמיתיים זה אמור להיות הדבר הכי קל שיש...אבל הנה בסצינה שלנו - אנחנו רחוקים מאוד. זהו. עד פה המחשבות שלי בנושא... ואני מקווה שתגיבו אבל קודם כל: תחשבו על זה. אמיר.
שלום כולם. רציתי לפנות ולזרוק שאלה לאוויר בעצם לגבי נושא שמטריד אותי זמן מה, ועכשיו לאחר אסון קולומביה רק הלך והתגבר. על מה אני בעצם מדבר? ובכן, כידוע לרובנו פה, היפ הופ - היא תרבות האנשים האמיתיים, האנשים הלא מזוייפים, שלא מפחדים לדבר על הדברים. וממנה התפתח הראפ לסוגיו - שמלבד כל הדיסים/ביפים אנשים פותחים את הלב ומדברים על מה שבאמת קורה להם. והנה, בתור יושב על הגדר, אשר איננו יוצר בפני עצמו, אני מעיד עכשיו כי סצינת ההיפ הופ הישראלי פשוט לא עובדת. פשוט רק בחיתולייה. האומנים שרים רק על כמה הם גדולים וכמה הוא טובים, כמה הם יכולים, כמה הם יכולים להפוך כרישים ענקיים לצמחוניים...לא אמשיך עם דוגמאות...פשוט על דברים חסרי משמעות. אז אומנם פה ושם אפשר למצוא אור במנהרה...אבל עדיין...רחוקים שנות אור. ואכן, קניתי את הדיסק של הדג נחש וסוף סוף מצאתי את האור. סוף סוף מסר. סוף סוף משהו עובר מעל המילים. סוף סוף ליריקס שצריך גם להקשיב להם ולא רק לעשות תנועות עם הידיים. אבל. לפני יומיים, כאשר מעבורת קולמוביה, על 7 האסטרונאוטים, ז"ל , התרסקה, מעבר לתחושה הקשה שעברה בי באותו יום, עברו בי מחשבות לגבי הסצינה הישראלית. מה סצינת היפ הופ צריכה לעשות בכזה יום? בדיוק מה שהיא צריכה. להוציא את זה החוצה. להוציא ליריקסים, שירים, פריסטיילים, לארגן הופעות לזכר, כדי להמשיך להיות אמיתיים. ועקב העובדה שראיתי ביומיים האחרונים, מלבד השרשור של לירון, שהדבר עבר ימים כתיקונם בפורום הזה, רק העציב אותי. שכן, בתקופה קשה שבה אנו חיים, להיות אמיתיים זה אמור להיות הדבר הכי קל שיש...אבל הנה בסצינה שלנו - אנחנו רחוקים מאוד. זהו. עד פה המחשבות שלי בנושא... ואני מקווה שתגיבו אבל קודם כל: תחשבו על זה. אמיר.
מה שבטוח אם הוא יוזכר אי פעם בטקסט שלי, זה לא יהיה עצוב זה יהיה שמח. אני חושב שאם אילן ידע שהוא הולך למות שנייה לפני הפיצוץ הוא ידע שהוא נהרג אחרי השבועיים הכי מדהימים שהיו לו בחיים. ואני מעדיף לזכור את זה ולא את הטרגדיה.
