יש ואין כאן היפ הופ
מצד אחד אני חושב שמצב ההיפ הופ בארץ טוב מתמיד - אמנם מבחינת המיינסטרים הוא כבר עבר את השיא, אבל הוא בסימן חזרה לרחובות (זה נשמע גרוע, תדמיינו שאמרתי את זה באנגלית). יש "מחתרת" מאוד רחבה של ראפרים מוכשרים שכל אחד עושה משהו אחר, וזה מצוין. אני לא רואה את זה קורה בז'אנרים אחרים למעט המזרחית (ככה זה במדינה של 90% ערסים). מצד שני, אין כאן היפ הופ במובן האמריקאי של המילה, כי יותר קשה ללכת עם זה עד הסוף. אנחנו עם הרבה יותר אחראי, אנשים עם עבודה אמיתית ומשפחות לפרנס (לא baby daddy's & baby momma's - מהדברים היותר טיפשיים ששמעתי עליהם בחיי) וברוך ה', לרובנו יש מספיק שכל כדי לנצל הזדמנויות שיובילו אותנו להצלחות גדולות בהרבה מלהכנס לתעשיית המוסיקה המפוקפקת בארץ. בשורה התחתונה, רוב הראפרים בארץ התעוררו מ"החלום האמריקאי" והתחילו לעשות משהו אותנטי, עקב כל המגבלות שציינתי זה לוקח קצת יותר זמן, אבל בסוף נגיע לשם... לגבי הענין של הממסד - המדינה הזאת קטנה מדי כדי לצאת במחאה חריפה. אנחנו מוקפים בהרבה יותר אויבים מהאמריקאים (שחיים באופוריה מוחלטת) ולכן אנו חייבים - לפחות כלפי חוץ - לשמור על חזות מאוחדת וחזקה. זה נשמע כמו קלישאה אבל על זה העם שלנו שרד במשך אלפי שנים. לך תבין...