אני והיפ הופ.
זה התחיל פעם כשבאתי לאדם בן לביא(אז הוא היה פישי הגדול) לבית ספר לראפ,ופה בפורום הזה צחקו עליי,והזמן עבר,ובזכות ההיפ הופ היום אני עוזר לאדם בן לביא בסדנאות ראפ שהוא עושה למען נוער בסיכון ואנחנו יושבים אותם,כותבים איתם שירים,מושיבים אותם על הביט,במקום שישדדו בחוץ ברחובות או שיעשנו סמים,זה היפ הופ. היפ הופ זה שבנאד'ם שאני לא מכיר עם שפה אחרת בא אליי לחודשיים לגור איתי בביתי(הוא עשה עלייה וחזר) והיינו כמו אחים למרות מחסום השפה ושהתרבויות קצת שונות,כי ההיפ הופ הוא השפה המשותפת שלנו,משהו שפורץ מאיתנו ביחד והיום אנחנו חברים טובים בזכות ההיפ הופ.זה היפ הופ. היפ הופ זה שבכתה ח',ככה ט',הייתי יושב ומקשיב לאלבום "עטיפה של ממתק" ופשוט מעריץ את האם סיז ששם מרפרפים,ואחרי כמה שנים מצאתי את עצמי באופן קבוע,פעם בשבוע יושב מריץ פריסטיילים עם נימי נים ופה גם
אני מרפרפ למוקי,הגשמת חלומות,זה היפ הופ. אני דווקא מאד מסכים עם מה שסייקו אומר,ואני אסביר לכם למה אני מתכוון,פה בארץ סאבלימינל(שהוא בחור טוב בעקרון) הפך את ההיפ הופ לדבר שדווקא כן של הממסד,הדיסק הראשון שלו נשמע כמו פרסומת למדינה,וכל הקטע של הציונות,הפטריוטית,מגן דוד,אהבת כוחות הבטחון,זה בדיוק ההפך ממה שאני תופס כ-היפ הופ,כי ואללה לא חסר במדינה הזו על מה באמת למחות ופשוט לא מנצלים את הפלטפורמה, למרות שאם אתם זוכרים,אותו סאבלימינל כיכב בעבר בסרט "ערוצים של זעם" , אז דווקא הראפר השני ששמו עליו פוקוס בסרט(לא,לא הצל) עושה אחלה היפ הופ,וגם הרבה יותר אמיתי לפי מה שאני תופס היפ הופ,לכן גם קל לי להבין למה הוא די מצליח בעולם(הרבה שחורים רואים בו משהו שמזכיר להם את עצמם) ואם לא הבנתם אז אני מדבר על תאמר נאפר ועל חבורת DAM שלפי דעתי הדבר הכי קרוב היום בישראל(פלסטין?

) להיפ הופ אמיתי. ובאשר אליי,בקרוב ברחובות.נראה לכם מה זה היפ הופ.