היפ-הופ ואתם

[Silly A]

רוב?

 

[hcsneB]

אני לא מדבר על התקופה הנוכחית

כמובן, אבל בשנות השבעים למשל הייתה פה סצנת פרוג מעולה, ואם לדבר בשמות ספציפיים, לאנשים כמו מאיר אריאל, אריק איינשטיין, שלום חנוך, רמי פורטיס, ברי סחרוף, שניהם יחד, כוורת כמובן ועוד ועוד... אפשר להתגאות ברוק הישראלי

 

[Funky Giraffe]

סתם לצורך העניין

אפילו כשלאונרד ברנשטיין ז"ל בזמנו הגיע לארץ לביקור בזמנו, הוא שמע את כוורת, התלהב והגדיר אותם כ"להקה מעניינת ביותר"... יותר מזה?

 

[Silly A]

נו בסדר, זרקת כמה שמות...

לעומת המון שמות שנשכחו, וגם השמות שזרקת בהשוואה למקבילים האמרקאיים הם בערך כמו הדג נחש ביחד לרוטס. זה ויכוח מגוחך.

 

[Silly A]

ביחד=ביחס

 

[hcsneB]

למה?

שלום חנוך לא מלחין ענק? מאיר אריאל לא כותב בחסד? כוורת לא היו חדשניים בטירוף וגאונים? והצ'רצ'ילים לא השפיעו ואפילו משפיעים כיום על אנשים כמו דיינג'רמאוס?

 

[Silly A]

מה לא הבנת?!

יש כישרונות בארץ, יש כמה שמות שכן מגיעים לרמה בין-לאומית של מקצועיות, אבל ממש אי אפשר להגיד שהרוק הישראלי כמכלול בהשוואה לרוק האמרקאי שונה איכשהו מההיפהופ הישראלי בהשוואה להיפהופ האמרקאי. הויכוח מיותר. שוב.

 

[DJ$upreme]

אם יש מישהו שחי כאן היפהופ 24/7

זה אך ורק סאבלימינל. וזה אומר הכל על תרבות ההיפהופ בארץ לטוב ולרע. בואו נתחיל ונדגיש שהיפהופ = היפהופ אמריקאי, וכל השאר נגזרות לא רלבנטיות לדיון הזה. מי שחושב שהיפהופ זה מחאת המיעוטים מול הרבים, טועה. היפהופ לפי דעתי הוא הזאנר המוזיקלי/אופנתי שמעלה על נס את ההגשמה העצמית והאינדיבידואל, יותר מאשר את ערכים חברתיים מזוככים. ה-PUNK היה בהחלט מראה מוזיקלית לאנרכיזם, אבל ההיפהופ לדעתי הוא השתקפות של הקפטיליזם. גם הזן "החברתי" של ההיפהופ מזכיר יותר את האידיאולוגיה של הדמוקרטים בארה"ב מאשר את ההיפים של וודסטוק. ההיפהופ מקדש וירטואוזיות אישית, גנדרנות, הצלחה, ומעדיף חזות על פני תוכן (זו לא אמירה ביקורתית אלא חוויתית). גם הזן המיליטנטי של ההיפהופ - וגם זה המהורהר יותר - מדברים שניהם במהות על לצאת מהשכונה, לדפוק את הלבנים, ולכבוש את העולם. אל תשכחו שההיפהופ היה אמנם כלי בידם של השחורים להביע את מצוקתם, אבל המטרה היתה תמיד להתקדם בחיים, לצאת מהגטו, להביא בוחטה, ולכבוש הרבה בחורות. טופאק, טרייב קולד קווסט או גאנגסטאר, לא התענינו במיוחד בשלום עולמי או בפילוסופיה של המזרח, אלא במה שיש להם על הצלחת. התחרותיות וההשגיות היתה תמיד ה-MAIN EVENT בהיפהופ. ועכשיו לגבי הארץ - סאבלימינל השתמש בתחילת דרכו בהשאלה בין הגטו שבו היו השחורים לגטו התרבותי שבו היתה תרבות ההיפהופ בעיני ה"ישראלים". כולם חשבו כאן שזו מוזיקה לכושים או לילדים, ואף אחד לא היה מוכן לקבל את זה בעברית. זה ורק זה היה הדלק של סאב כשהוא יצא "נגד הממסד", כלומר הממסד של מקבלי ההחלטות ברדיו ובחברות התקליטים. ובערוגה שלו הוא חולל מהפכה והגשים עצמו בצורה הטובה ביותר. התרבות שהוא חולל סביב עלייתו היא תרבות מושאלת מההיהפופ האמריקאי, וזה נכון אגב כמעט בכל מקום בעולם. בכל מדינה משאילה תרבות ההיפהופ המקומית אלמנטים מהמקור האמריקאי ומתרגמת זאת ל"שפה" המקומית.

 

[KOOL MIC]

אך שאתה כותב רואים ...

שאתה לא מבין כלום בכל מה שקשור להיפ הפ מה שכתבתה זה הבלל הנבוב שרוב מי שלא מבין בכל מה שקשור לתרבות הזאת ובכלל לתרבות המוזיקה השחורה כולל תופעות גלובליות של אמריקניזציה וכו' בלי פגיעה אישית אבל אם כבר אתה עושה כסף מזה ...נסה ללמוד על זה יותר טוב כי אתה לא מדוייק.

 

[Poetic Death]

אני נושם את המוזיקה, ואת התרבות.

ומעולם לא הרגשתי צורך לירוק על שוטר כדי להתחבר למסרים.

 

[Funky Giraffe]

כנ"ל

למרות שאני מרגיש דברים כאלה הם באים ממקום אחר לחלוטין.

 

[אין לי ראש לזה]

אני והיפ-הופ

תמיד רציתי להיות כושי, ומכאן החיבור להיפ-הופ. אבל אז אמינם התפרסם, והתאוריה שלי הלכה.

 

[Poetic Death]

../images/Emo6.gif

 

[kodman]

../images/Emo163.gif ../images/Emo196.gif ../images/Emo195.gif

1. היפ הופ לא התחיל מלהלחם בממסד. 2. אנחנו במדינת ישראל. היפ הופ זה הרבה יותר KEEPIN' IT REAL מאשר להילחם בממסד ושטויות כאלו. אם אתה סתם מנסה לחקות את החבר'ה מחו"ל ולא אמיתי עם עצמך - אתה כבר פחות היפ הופ. 3. יש הרבה הומבויז ששירתו בצבא כמו ICE-T, Canibus ועוד.

 

[TheTIKIMAN]

וגם אייס קיוב בסרט שלושה מלכים =]

 

[דייב דנ]

המצב שונה כיום

אני לא חושב שבראשית ימיו של ההיפ הופ בניו יורק הוא צמח כמוסיקת מחאה, רק לאחר מספר שנים התחילו לאמץ אותו לצרכי מחאה ואם הצלחה לצד הזעם צמח לא מעט פופ ומסחור. בעוד שבארצות הברית תפקיד המחאה היה רב בישראל הוא כמעט ולא הורגש, שבק ס' העדיפו לעודד סמים קלים, ואצל הדג נחש זה נשמע יותר כמו מחאה בגרוש. כפי שאני רואה את זה רק שהרכבים כמו dam, או הרכבים אחרים שצומחים מלמטה יקבלו כאן יותר סיקור נוכל לראות היפ הופ מחאתי אמיתי בישראל. ואין כל קשר לשירות בצבא או במשטרה לשם כך, אי שירות בצבא צריך להגיע מסיבות מסויימות במידה והחלטתה מדוע אתה לא משרת ואתה שר על זה, מבחינתי זה לגיטימי. אבל אפשר לשרת בצבא ולמחות ללא כל קשר על ההבלות שמתקיימות בחברה הישראלית. לגבי המשטרה, רק נזכרתי בקטע בהסטלה אנד פלו שמגיעים אליו בסוף השוטרים ודחפים לו ליד דמו שלהם כדי שיקדם אותם. הראפ הוא כלי ביטוי ולא משנה איפה אתה פועל. ועוד בהקשר של ראפ ומשטרה הנה כתבה שכתבתי פעם עבור מגזין במה.

 

[A dirr]

תסביר לי...

בוא נקח את KRS במדי שוטר... אני שאני על מדי שוטר ורואה שהחרא לא מגיע מהממסד אלא מגיע מהרחובות עצמם, שלא עבריינים הם חרא, אלא שיש אזרחים שהם חרא, אני אגיד כמה שהחברה חרא וצריך לשנות אותה (לא שהמשטרה נקייה), אבל בתור שוטר איך אני יכול להתייצב כנגד המשטר? אם אני חי היפ הופ, בועט במוסכמות, שר בחרוזים, ועדיין לא אומר FUCK באבילאן, זה לא עושה אותי ראפר? לא עושה אותי אוהב היפ הופ? אמרת שזה לא היפ הופ, אז איך אני אגדיר את עצמי בתור אמן? אז המלחמה שלי היא נגד אוייבנו, היא חיובית יותר, לאו דווקא ראפרים שנלחמים בעד הממסדר הם לא היפ הופ, יש ראפרים מחוץ לגבולות ארצנו שעושים אחלה ראפ והם גם בעד הממסד ומטיפים לראפ חיובי. אופנה משתנה בסה"כ, אמרת בעצמך שיש הבדלים הסטוריים ותרבותיים, כל דבר מתפתח, אני גאה לקרוא לעצמי ראפר בתוך תחום ההיפ הופ.

 

[youngdiz]

דעתי בעניין

דבר ראשון: תעשייה. כל התעשיית היפ-הופ רציני פה, שזה בערך יושבי הפורום, צמאים להיפ-הופ אמיתי. מה זה היפ-הופ אמיתי? משהו שיזכיר להם אמריקה מחתרתית, או לפחות משהו שהם לא שמעו לפני. מודעים או לא, זה המצב. אז באים כל מיני שעושים "הארדקור" ואז מתנדפים בלי שמישהו זוכר אותם. אבל כמו שבי ריל אומר, זה softcore. רוב אנשי ההיפ-הופ העובדים בארץ, אינם חוו ילדות עשוקה או הרגישו פעם נאנסים על ידי המערכת. אבל יש כמה דברים שהם לא מסכימים עם המערכת, הצבאית לדוגמא או חרא כזה, אז אולי תשמע כמה שורות על זה באחד השירים. אבל זה הארדקור? אין הארדקור בארץ, לא שמעתי, כלום. פי אר טרופרז זה לא הארדקור, מצטער. למרות שהם מביאים משהו שונה, שאהבתי בחלקים מסויימים אבל לא נכנס לזה. אנשים שנושמים היפ-הופ כל היום וכל הלילה יש הרבה. זה עדיין לא גורם להם לשלוף רעיונות לנושאים שהם לא הרגישו או טעמו, אלא לדברים דומים שהם לא 90% מהמהות האמיתית שהם שואפים אליה. דבר שני: עניין. עניין התחנות רדיו, טינייג'רס וכל השאר כשזה מגיע להיפ-הופ בארץ, זה נוסחת הביט "המקפיץ", כמה חרוזים פשוטים וחיקויים של הסצינה בחו"ל. (נא הזהרו, סימפולים הגיעו ארצה) אין למה לשאוף, כשאתה בא להפיל צבא גדול ממך פי 5, ושאין בעניין במוסיקה שלך. דבר שלישי: הדחיפה. וולקן עכשיו, די פופולרי עכשיו לא? הכל צריך לזקוף לחברים שלו בלייבל. וולקן, בלי ששמעתי אותו, הוא אמ-סי כמו שיש עוד 50 אמסיז טובים מאחורי מחשב. אבל הוא לא בא בעניין זיוני-שכל, הוא פנה לטרינגל-פרודקשיינס או שהפוך, לא יודע, אבל הם דאגו שיכירו אותו. אם זה פרסומים במיי-ספייס, בפורום פה, דחיפות לאיפי שלו, ועוד דברים נוספים. וזו הדרך הטובה ביותר לדעתי. ללכת ל-some ג'יניוס איי ולקוות שהסינגל שלך יהיה ברדיו - NOT. כאן זה ספר אחר...

 

[Funky Giraffe]

נראה לי שאתה לא מודע מספיק לאיפה

שאתה חי... אני לא יודע לגבי שום מקרה ספציפי של אמ.סי ישראלי כלשהו, אבל המשטרה פה נוראית בדיוק כמו שהיא נוראית במקומות אחרים בעולם ואולי אפילו יותר. מח"ש נותנת יד לעבירות שוטרים ומעלימה עין באחוז לא מבוטל מעבירות של שוטרים כלפי אזרחים, ועבירות כאלה אפשר למנות ולהציג מעכשיו ועד לשבוע הבא...

 

[Funky Giraffe]

ואני לא מתכוון למקרים שנרקומנים

שמדברים איתנו על אעלק לגליזציה של סמים קלים ישבו בכלא. אני מדבר על זה שיצא לי לשמוע על אין סוף מקרים של אנשים שחפים מפשע בכל מה שיכול להשתמע מכך אכלו מכות רצח, עינויים ומסכת התעללויות פיזית מהשוטרים הנאורים שלנו רק כי הם היו חשודים ולפעמים רק כי הם הפריעו לנוף שנצפה בעיני אותם השוטרים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת בגלל אותם המדים והתגיות.