היעלמות מהבית

[דפנהבסט]

היעלמות מהבית

הבן שלי סובל מADHD אך גם מקושי רגשי, מקבל ריטאלין, פלוטין (תרופה נוגדת דיכאון) וכן רספרידל מיליגרם וחצי ביום. הוא בן 11 וחצי, בוגר כתה ה. היום לא הגיע הביתה אחרי הקיטנה למרות שסיכמנו שיגיע, והולך מחבר לחבר, מנסה את מזלו, אין לי מושג איפה הוא. אותו דבר עשה אתמול ושלשום. הוא פשוט יוצא מהבית, לא אומר לאן, וחוזר אחרי המון שעות. מה לעשות? ולמה זה קורה?

 

[שריתילה]

מאחר שזה לא קרה פעם ראשונה

איך את נוהגת כל פעם כשהוא חוזר? האם ישנה תוצאה שהוא מודע אליה ושאת יכולה לאכוף אותה? כפי שאת אומרת בהודעתך "מנסה את מזלו"... הוא הולך, כל פעם את מגיבה אחרת... ואולי הפעם ילך לו, ולא תכעסי עליו או ש... או ש.... כשהוא יחזור. מאוד חשוב, איך את נוהגת כל פעם כשהוא מנסה את מזלו, ונראה שהוא גם מצליח. נראה כמו כן, שהגבול הזה לא ממש ברור לו, עד כמה זה חשוב לך???? כך כמובן גם תגדירי לו את זה. לא קל, מבינה אותך מאוד, זה אפילו די מפחיד! ליבי איתך. אבל, הצבת גבולות ברורים עם תוצאה ברורה למעשה שעובר שהוא עובר את הגבול, זה ממש מחוייב. בהצלחה, שרית.

 

[spidergirl]

רגע רגע

לפני שקופצים אוטומטית להטפה השטחית של גבולות (לא אישי נגדך, השיטה ההתנהגותית היא ששטחית): מדובר בילד שמטופל בכמה תרופות, במה מאובחן פרט ל- ADHD? טוראט? חרדות? האם יש בעיה בבית? ולמה את מתכוונת "מנסה את מזלו"? למה הוא מחזר על הפתחים העיקר לא להיות בבית? ואלייך שרית: אני יודעת שזה מאוד נהוג להשתמש בגישה ההתנהגותית עם ילד בעל ADHD, אבל אני מתנגדת לנסות קודם את הגישה ההתנהגותית ורק אם לא מצליח לבדוק אם יש בעיה עמוקה יותר - בינתיים הילד סובל.

 

[שריתילה]

אממממ... פנית אלי, אענה לך בכל זאת.

אם נשמעתי כמטיפה, אז אוי לי ואבוי לי. אני מקווה להיות אחרונת המטיפות ולהיראות אותה אחת שמניעה את האצבע לנו נו נו קדימה ואחורה. עצם העובדה שהאימא סיפרה קודם כל שהילד מטופל בתרופות, יצאתי מתוך נקודת הנחה שהאם ובכלל בבית מבינים את הבעיה הרפואית ומטפלים בה, כי הרי לא קיבל על דעת עצמם את התרופות וקרוב לוודאי שהם מטופלים אצל רופאים, וייתכן אף שמטפלים אולי גם בנושא הרגשי. לאחר שהנחתי ואני חוזרת הייתה זו הנחה שהנחתי שהם כבר מטופלים בנושא הרפואי, פניתי לנושא הגבולות. גבולות זו לא מילה גסה לטעמי אני מאמינה גדולה בגבולות. רוב ההורים שאיתם אני עובדת ומסתבר שיותר מכל הילדים של אותם הורים לא רק מקבלים עליהם את הגבולות אלא שישנם ילדים שאף מזכירים להוריהם שיש חוקים, ומדוע הם לא נכתבים..... אז הגבולות לא נועדו רק לתחום את הילדים הם נועדו לעזרת ההורים גם כן. חוקים וגבולות צריכים להיות ידועים מובנים ברורים וניתנים לאכיפה בבית גם לילדים וגם עבור ההורים. אז נדמה היה לי, שאם מצד אחד כבר מטפלים בבעיות בתרופות ובשיטה הקונבנציונאלית. הדרך השנייה היא הדרך היישומית ההתנהגותית, שמה לעשות, זה בהחלט ה"אני מאמין" שלי ועד היום תודה לאל, ההורים רק יצאו נשכרים. בהחלט הייתה חסרה האינפורמציה של האחות אשר לא עושה את החיים קלים במחיצתה, בלשון המעטה, מה שאומר שצריך להגדיל את נושא הגבולות והחוקים, כמובן לכל דיירי הבית... אב זה להרצאה שלימה, וכמובן שלא אלאה אותך בנושא יותר מדי. העיקר שהמשפחה תעבור את הקיץ בשלום, ושהילד יחזור בשלום הביתה כל יום. מקווה ש"קצת" עניתי, שלך, שרית

 

[zivadina]

גם אני ב"רק רגע"

קודם כל, נראה לי שזאת התנהגות חדשה אצלו. אולי הוא מנסה להיות עצמאי? אולי הוא רוצה לעשות דברים לפי תכנון שלו ולא תכנון של אמא? אני חושבת שכל עוד אין סכנה לבטיחות שלו, צריך לתת לו להתנסות, להיות עצמאי וליזום לעצמו את הבילוי, גם אם הוא נראה נלעג בעיני חבריו (גם אכזבות עוזרות להכיר את הנורמות החברתיות). מה עושים כדי להבטיח את שלומו? א. קובעים שעת חזרה, או שמבקשים שיחזור לפני שמחשיך. ב. נותנים לו פלאפון. ג. מבקשים שיצלצל אלייך מן הבית של החבר האקראי ויודיע לך שהוא שם. ד. מסבירים לו שאם אינך יודעת איפה הוא, את מאוד דואגת. תמיד אפשר להכריז על סנקציות, במידה שהוא לא מיידע אותך. למשל, לא ללכת לקיטנה באותו היום ולהשאר בבית, למשל, למנוע ממנו משהו אהוב. לדעתי, את צריכה לשמוח שהוא "תופס יוזמה" ומתרחק מן הסינור שלך, אבל להבטיח את שלומו. נשמח לדעת מה החלטת לעשות.

 

[דפנהבסט]

היעלמות מן הבית

הגענו למסקנה שהמעבר מהלימודים לחופש הגדול לא פשוט עבורו. הוא מגיב לא קל לשינויים. אמרנו לו שהוא חייב לבוא הביתה מהקיטנה, ושמותר לו ללכת לחבר אך ורק לאחר שקיבל אישור מאיתנו בטלפון או ישיר. בכל אופן, יש לו גם בבית אחות גדולה, והיא גם סובלת מADHD וכשהוא בא הביתה היא מטילה חיתתה עליו, לא מרשה לו לדבר בטלפון, מכבה לו את הטלוויזיה, בקיצור לא פשוט. היום הוא בא הביתה מיד אחרי הקיטנה, וחיכה בבית עד שאחזור ב4. מקווה שגם מחר זה יהיה טוב. לדעתי הוא בהחלט כן צריך גבולות, ולא להסתובב ברחובות.

 

[zivadina]

אז הנה ענית בעצמך

אולי לא נעים לו לבוא הביתה כאשר ההורים אינם, כדי לא להיות קורבן לאחותו. האם תוכלי לדאוג שיהיה לו נעים לחזור הביתה אחרי הקיטנה?

 

[אירה65]

היעלמות

גם הבן שלי נהג לצאת מבלי לידע. אמר שהוא כבר גדול ויכול ללכת לאיזה חבר שירצה. אחרי שהסברתי לו (ודי הרבה) שאני כועסת שהוא נעלם כי אני דואגת לו ולא כי אני "לא מרשה", הוא התחיל להגיד, ברוב המקרים, לאן הוא הולך. דרך אגב נתתי לו את האפשרות להודיע למי שיבחר בבית, כולל לאחיותיו. שיכנעה אותו גם העובדה שאפילו אחותו הגדולה מודיעה לאן היא הולכת.

 

[spidergirl]

אז אולי תרגיעי את הטרוריסטית הקטנה?

גם אני לא הייתי חוזרת הביתה לאחות כזו. כי בעצם, מה יש לו להפסיד? אם הוא חוזר הביתה הוא סובל מהאחות ואם הוא הולך לחברים, הוא סובל מהכעס שלך. nowin situation - מצב לא בריא לילד שגם ככה סובל אובייקטיבית מבעיות לא קלות.

 

[שריתילה]

מקווה שנתת לו הרבה חיזוקים על כך

שהצליח לשמוע בקולך, שהצליח לחכות לך עד ארבע כשהגעת. חיזוק חיובי הוא לא דבר שברור מאליו ואת חייבת לחזק אותו מאוד על כך. בת כמה האחות הגדולה? האם מכבה לו את הטלוויזיה בסלון? או בחדר שלה הטלוויזיה? האם הוא מדבר בטלפון מהסלון או מהחדר שלה?