היעדר סיפוק מהעבודה
שלום,
אני בן 30 ולאחרונה התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. מדובר במוסד פיננסי מצליח וזו למעשה העבודה הראשונה שאני מסוגל להגדיר כרצינית ושממנה ניתן באמת להתפתח. עד עתה עבדתי בעבודות התחלתיות שירות לקוחות, בנקאות ושאר וכל זה בתמורה לפרוטות וכן בתחושות מיאוס קשות מהעבודות הללו. הבעיה היא שאני מרגיש שלא בניתי את הקריירה שלי בצורה נכונה. אני כרגע במצב שנתנה לי הזדמנות בסיטואציה מסוימת להגיע למשרה שהיא די טובה ביחס לרמת הידע הנמוכה שלי. אני מרגיש שכל מי שנמצא מסביבי יודע הרבה יותר ממני ומחפש הרבה יותר ממני לדעת בפן המקצועי. באופן כללי אני יכול להעיד על עצמי כמי שנמשך לתחומים שהם בלשון עדינה לא פרקטיים בעליל ( היסטוריה ארכיאולוגיה, מקרא יחסים בינלאומיים, פוליטיקה וכו). כל זאת ידעתי מראש והלכתי ל תחום שמעניין אותי ברמה מסוימת אך לא יותר מכך. אני לא יודע איך להתרומם מהנקודה הזו. אני כן מראה בעבודה אכפתיות והתעניינות אבל במובן הצר של התפקיד בפן הטכני והשגרתי של העבודה. שוק ההון הוא משהו שאני ממש מכריח את עצמי להתעניין בו והעולם המושגי שאני נתקל בו לעיתים נשמע לי כסינית כרגע. עובדים חדשים שהגיעו ניכר שהם מבינים עניין הרבה יותר ממני. האם ניתן לדעתכם איכשהו ללמוד לאהוב יותר את המקצוע? על התחומים שהזכרתי שאני אוהב ויתרתי- אין לי עניין ללמוד שוב סיימתי תואר שני במנהל עסקים ואם כבר הייתי מתעסק בתחומים שציינתי זה היה רק במחקר לא הייתי רוצה לעסוק בהוראה בבתי ספר. האם ניתן להשלים עם הכורח בפרנסה למרות עניין מועט בנושאים הקשורים בשוק ההון? אולי כמו שאמרתי ניתן לתחבר איכשהו מכורח המציאות? אולי צריך לחרוק שיניים ולקוות שהדיסוננס ייחלש...
שלום,
אני בן 30 ולאחרונה התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. מדובר במוסד פיננסי מצליח וזו למעשה העבודה הראשונה שאני מסוגל להגדיר כרצינית ושממנה ניתן באמת להתפתח. עד עתה עבדתי בעבודות התחלתיות שירות לקוחות, בנקאות ושאר וכל זה בתמורה לפרוטות וכן בתחושות מיאוס קשות מהעבודות הללו. הבעיה היא שאני מרגיש שלא בניתי את הקריירה שלי בצורה נכונה. אני כרגע במצב שנתנה לי הזדמנות בסיטואציה מסוימת להגיע למשרה שהיא די טובה ביחס לרמת הידע הנמוכה שלי. אני מרגיש שכל מי שנמצא מסביבי יודע הרבה יותר ממני ומחפש הרבה יותר ממני לדעת בפן המקצועי. באופן כללי אני יכול להעיד על עצמי כמי שנמשך לתחומים שהם בלשון עדינה לא פרקטיים בעליל ( היסטוריה ארכיאולוגיה, מקרא יחסים בינלאומיים, פוליטיקה וכו). כל זאת ידעתי מראש והלכתי ל תחום שמעניין אותי ברמה מסוימת אך לא יותר מכך. אני לא יודע איך להתרומם מהנקודה הזו. אני כן מראה בעבודה אכפתיות והתעניינות אבל במובן הצר של התפקיד בפן הטכני והשגרתי של העבודה. שוק ההון הוא משהו שאני ממש מכריח את עצמי להתעניין בו והעולם המושגי שאני נתקל בו לעיתים נשמע לי כסינית כרגע. עובדים חדשים שהגיעו ניכר שהם מבינים עניין הרבה יותר ממני. האם ניתן לדעתכם איכשהו ללמוד לאהוב יותר את המקצוע? על התחומים שהזכרתי שאני אוהב ויתרתי- אין לי עניין ללמוד שוב סיימתי תואר שני במנהל עסקים ואם כבר הייתי מתעסק בתחומים שציינתי זה היה רק במחקר לא הייתי רוצה לעסוק בהוראה בבתי ספר. האם ניתן להשלים עם הכורח בפרנסה למרות עניין מועט בנושאים הקשורים בשוק ההון? אולי כמו שאמרתי ניתן לתחבר איכשהו מכורח המציאות? אולי צריך לחרוק שיניים ולקוות שהדיסוננס ייחלש...
